הפרעות קוגנטיביות

מהי נוירולוגיה קוגניטיבית?

כללי

מאת: ד”ר אהוד זלצר, היחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית, המרכז הרפואי תל-אביב ע”ש סוראסקי (איכילוב)

קוגניציה היא התהליך המנטלי של עיבוד ורכישה של ידע, באמצעות חשיבה, התנסות וחישה. נוירולוגיה קוגניטיבית היא הענף ברפואה שעוסק באבחון ובטיפול בהפרעות קוגניטיביות, כלומר ביכולת של אדם לחשוב, לזכור, להתרכז, לדבר, לתכנן את פעולותיו ועוד. קשיים כאלו מלווים פעמים רבות בשינויים רגשיים והתנהגותיים, שגם בהם עוסקים נוירולוגים קוגניטיביים.

מחשבות, רגשות ורצונות מגדירים את מי שאנחנו. והאיבר בגוף שאחראי לכל אלו הוא המוח. בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בהבנה של תהליכי החשיבה והרגש בבני-אדם, גם באמצעות מחקר פסיכולוגי, וגם באמצעות מחקר המתמקד במוח. נושאים אלו, שבעבר נתפסו כמסתוריים, מקבלים כיום הסברים מדעיים מבוססים.

 

תחומים קוגניטיביים

ניתן לחלק את התפקוד הקוגניטיבי של בני-אדם למספר תחומים קוגניטיביים. תחומים קוגניטיביים שונים קשורים לאזורים ספציפיים במוח. לעיתים מחלות מסוימות פוגעות באופן סלקטיבי יותר בתחומים קוגניטיביים מסוימים.

שפה: היכולת לתרגם את המחשבות למילים ולהביען באמצעות דיבור או כתיבה, וכן היכולת להבין מילים שנאמרות או שנקראות.

זיכרון מידי וזיכרון עבודה: היכולת להחזיק בקשב מידי מספר מצומצם של נתונים המשמשים למטלה מסוימת. לדוגמא, לזכור מספר טלפון בעת שמעתיקים אותו.

זיכרון אירועי (Episodic Memory): היכולת ליצור זיכרונות חדשים הנוגעים לאירועים, ולשלוף אותם מהזיכרון דקות ארוכות לאחר קליטתם. למשל יכולתו של אדם לזכור היכן הוא עצמו היה אתמול. פגיעה בתחום קוגניטיבי זה אופיינית למחלת אלצהיימר.

תפיסה חזותית: היכולת לזהות עצמים באמצעות הראייה, להבין את מיקומם במרחב, ואת היחס ביניהם. למשל למצוא את הרכב במגרש חנייה.

קשב וריכוז: היכולת להתמקד בקלט חושי מסוים, ולסנן גירויים אחרים. וכן לעבור לגירוי חושי אחר כאשר הדבר נחוץ. למשל היכולת לקרוא ספר בתוך אולם רועש, אבל להפנות את תשומת הלב כאשר קוראים בשמך. פגיעה בתחום קוגניטיבי זה מתרחשת במחלות רבות, ומאפיינת במיוחד הפרעת קשב וריכוז (ADHD).

תפקודים ניהוליים: אוסף של תפקודים גבוהים הכוללים את היכולת לתכנן רצף של פעולות על מנת להגיע למטרה מסוימת, להתמקד במטלה מסוימת ברגע נתון, לעבור למטלה אחרת בעת הצורך, ולדכא דחף לבצע פעולה שאינה נחוצה.

 

חשש להפרעה קוגניטיבית

אנשים רבים מרגישים לעיתים ירידה ביכולתם לבצע פעולות קוגניטיביות כמו לזכור, להתרכז או לשלוף מילים. מטופלים פונים לבירור קוגניטיבי אצל נוירולוג כאשר הם, או אנשים שקרובים אליהם, חוששים מירידה שכזו. לעיתים הבירור מעלה שלמעשה לא קיימת כלל ירידה קוגניטיבית, או שקיימת ירידה קלה מיכולת קודמת, הקשורה לגיל המטופל. לעיתים החשש נובע מדיכאון או מחרדה המצריכים טיפול כשלעצמם. לחילופין, לעיתים החשש של המטופל או של הקרובים, מבטא ירידה קוגניטיבית הנובעת ממחלה הדורשת אבחון וטיפול.
ירידה קוגניטיבית שממשיכה להתקדם יכולה לפגוע ביכולתו של מטופל לבצע פעולות שנהג לבצע בעבר. לדוגמא יכולה להיפגע היכולת לעבוד, לנהל את חשבון הבנק, לערוך קניות ולנהוג. לעיתים, בנוסף לטיפול בהפרעה, הנוירולוג ממליץ שהמטופל ימצא בסביבה מוגנת וימנע מביצוע פעולות שעלולות להיות מסוכנות.

אילו סימנים מחשידים שאדם סובל מירידה קוגניטיבית?
  • נטייה לשכוח דברים שקרו או שנחוו רק אתמול (אירוע, עיתון, ספר, סרט וכו’).
  • קושי למצוא את המילה הנכונה תוך כדי שיחה, מיעוט בדיבור ו/או ירידה באוצר המלים בשימוש יום-יומי.
  • קושי בתכנון או בפתרון בעיות יום-יומיות.
  • בלבול או קושי בהתמצאות בזמן ובמקום, וכן קושי לנווט.
  • שינויי באישיות או במצב הרוח. למשל נטייה לעצבנות יתר או חוסר סבלנות שלא היה בעבר.
  • צמצום פעילויות חברתיות.
מהם הגורמים לירידה קוגניטיבית?
הפעילות הקוגניטיבית של המוח הינה מורכבת, מערבת אזורים רבים במוח ודורשת משאבים רבים. לכן היא רגישה למחלות רבות – גם למחלות של המוח, וגם למחלות שעיקרן מחוץ למוח, אך משפיעות עליו בעקיפין. דוגמאות למחלות שבעיקרן אינן מחלות של המוח אך יכולות לגרום לירידה קוגניטיבית, כוללות הפרעות הורמונליות כגון תת פעילות של בלוטת התריס, חסר בוויטמינים כגון ויטמין B1, שימוש בתרופות (למשל ואליום), ודום נשימה חסימתי בשינה (OSA). לצידן קיימות מחלות רבות של המוח שיכולות לגרום לירידה קוגניטיבית כתוצאה מפגיעה ישירה במוח. בקבוצה זו נכללות מחלות דלקתיות של המוח כמו טרשת נפוצה, מחלות של כלי הדם של המוח כמו שבץ מוחי, מחלות זיהומיות המערבות את המוח כגון איידס, וכן מחלות ניווניות של המוח כמו מחלת אלצהיימר. כמו-כן, אנשים שעברו חבלת ראש עלולים לסבול מהפרעה קוגניטיבית. במקרים רבים קיימים תסמינים גופניים או נוירולוגיים נוספים מלבד התלונות הקוגניטיביות, למשל הפרעות מוטוריות. 
בנוסף לכך, קיימים מצבים התפתחותיים כמו הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ולקויות למידה כמו דיסלקציה, שגורמות לקושי קוגניטיבי המלווה את המטופל החל מילדותו ולאורך המשך חייו. על אף שמצבים אלו קיימים מילדות, לעיתים קרובות הם מאובחנים רק בבגרות ואף בזקנה.

מהו תפקידו של הנוירולוג?
במקרה שקיימת תלונה קוגניטיבית, יש לברר האם אכן קיימת ירידה קוגניטיבית, מהי חומרתה, מהו הגורם לה ומהו הטיפול המתאים. בדיקה של נוירולוג במקרה כזה מתחילה בתשאול (אנמנזה) של המטופל ושל מלווה, במטרה לאפיין את התלונה הקוגניטיבית ואת חומרתה, ולברר את אפשרות קיומן של מחלות הפוגעות בקוגניציה. בהמשך, יש לבצע מבחן על מנת להעריך את המצב הקוגניטיבי באופן אובייקטיבי וכמותי. מבחנים נפוצים בשימוש בישראל כוללים את מבחן מיני-מנטל (MMSE), מבחן מוקה (MoCA) ומבחן מוקסו (MOXO). לעיתים יש צורך בביצוע מבחנים קוגניטיביים מקיפים יותר, ואז מבצעים אבחון נוירופסיכולוגי, הנקרא גם אבחון קוגניטיבי. לשם כך לעיתים נעזר הנוירולוג בנוירופסיכולוג.
בנוסף, הנוירולוג מבצע בדיקה נוירולוגית גופנית הכוללת למשל בדיקת החזרים (רפלקסים), בדיקה של תפקוד מוטורי ובדיקה של תבנית ההליכה.
בהמשך משתמש הנוירולוג בבדיקות עזר הכוללות בדיקות הדמיה של המוח כמו CT ו-MRI, ומיפוי מוח (PET ו- SPECT), בבדיקות דם שונות, ולעיתים גם בניקור מותני.
מה כדאי להביא לפגישה עם נוירולוג קוגניטיבי?
רצוי מאוד להגיע עם מלווה שפוגש את המטופל לפחות פעם בשבוע. לעיתים האנשים הסובבים את המטופל מבחינים בקשיים הקוגניטיביים שהמטופל עצמו אינו מודע להם.

בנוסף רצוי להביא (אם יש):

  • פיענוחים ודיסקים של בדיקות הדמיה.
  • תוצאות של מבחנים ואבחונים קוגניטיביים קודמים.
  • רשימת תרופות עדכנית כולל המינון ומספר הפעמים שהתרופה נלקחת ביום.
  • תוצאות בדיקות מעבדה כמו בדיקות דם.
  • סיכום קצר של מחלות והיסטוריה רפואית מרופא המשפחה.
חסויות
ניתן לפנות אלינו לקבלת מידע נוסף באמצעות מילוי הפרטים הבאים
שדה חובה
שדה חובה
שדה חובה
שליחה
פרטיך התקבלו בהצלחה. נציגינו יצרו עמך קשר בקרוב
יציאה