דמנציה בגילים מבוגרים

דמנציה בגיל 70 ומעלה אינה חלק רגיל מההזדקנות, אלא מצב רפואי שמצריך בירור. שכחה מזדמנת של שם או פגישה יכולה להופיע עם הגיל, אך כשהשינוי חוזר על עצמו ופוגע בתפקוד היומיומי, חשוב לבדוק מה גורם לו.

לפי הנחיות משרד הבריאות, חיים בישראל כ-150,000 אנשים עם דמנציה, והשכיחות עולה עם הגיל. אלצהיימר הוא הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה, אך קיימים גורמים נוספים, ובהם מצבים שניתן לטפל בהם לאחר אבחון מתאים.

בעמוד זה תמצאו הסבר על סימנים מוקדמים, על מסלול הבירור הרפואי בישראל ועל הדרכים שבהן בני המשפחה יכולים לסייע. המידע אינו תחליף לייעוץ רפואי, ואם הבחנתם בשינוי בזיכרון או בתפקוד של אדם קרוב, יש לפנות לרופא.

כיצד מזהים סימנים מוקדמים לדמנציה בגיל השלישי

סימנים מוקדמים לדמנציה מתבטאים בשינויים חוזרים בזיכרון, בהתמצאות, בשפה, בשיפוט וביכולת לבצע משימות מוכרות. הסימן החשוב הוא לא עצם השכחה, אלא השפעתה על התפקוד והחמרתה לאורך זמן.

ההבדל בין שכחה רגילה לירידה קוגניטיבית מעורר לא מעט שאלות. אפשר לשים לב לכמה מאפיינים:

• שכחה רגילה: המידע חוזר בהמשך או לאחר רמז. למשל, אדם ששם נשמט מזיכרונו ונזכר בו מאוחר יותר אינו בהכרח חווה ירידה קוגניטיבית.
• ירידה קוגניטיבית: המידע אינו חוזר גם לאחר רמז ברור, ואותן שאלות נשאלות שוב באותה שיחה.
• השפעה על התפקוד: יש הבדל בין שכחה שאינה משבשת את היום לבין שכחה שפוגעת בהתמצאות, בניהול תרופות או בביצוע משימות בטוחות.
• מודעות לשינוי: אדם עם שכחה קלה עשוי להיות מודע לה. בירידה קוגניטיבית מתמשכת עלולים להופיע חוסר מודעות או קושי להכיר בשינוי.

דמנציה בגיל 70 וגם דמנציה בגיל 80 עלולות להיתפס בטעות כתוצאה טבעית של הגיל. עם זאת, ירידה שפוגעת בתפקוד מצדיקה בירור רפואי, גם כאשר הסימנים נראים ברורים למשפחה.

כל שינוי קוגניטיבי שמפריע לתפקוד היומיומי מצדיק פנייה לרופא, גם אם הוא נראה קל.

חשוב להכיר גם מצב הנקרא ירידה קוגניטיבית קלה. במצב זה השינוי בזיכרון או ביכולות חשיבה אחרות חורג מהמצופה, אך אינו פוגע באופן משמעותי בעצמאות. המצב מחייב הערכה ומעקב רפואי, אך אינו מעיד בהכרח על דמנציה.

מה כדאי לבדוק כאשר עולה חשש?

• שאלות שחוזרות על עצמן
• קושי למצוא מילים מוכרות או שימוש במילה שאינה מתאימה להקשר
• טעויות בניהול חשבונות, תשלומים או תרופות
• קושי בהתמצאות בזמן או במקום מוכר
• שינוי במצב הרוח, נסיגה חברתית או אובדן עניין בפעילויות אהובות

בני המשפחה מבחינים לעיתים בשינוי לפני האדם עצמו. תיעוד האירועים, הנסיבות שבהן התרחשו והשפעתם על התפקוד יכול לעזור לרופא להבין את התמונה ולתכנן את המשך הבירור.

מה שונה בדמנציה בגיל 70, 80 ו-90

דמנציה בגיל 70 נבדלת מהזדקנות תקינה בכך שהיא פוגעת בתפקוד היומיומי ולא רק בזיכרון של אירועים בודדים. בגיל זה אנשים רבים עדיין עובדים, נוהגים ומנהלים משק בית באופן עצמאי, ולכן שינוי ביכולת עשוי לבלוט יחסית לשגרת החיים הקודמת.

אצל אנשים עם דמנציה בגיל 80 התמונה עשויה להיות מורכבת יותר בשל גורמים רפואיים ותפקודיים נוספים:

• מחלות רקע כמו יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות לב
• שילוב של תרופות שעלולות להשפיע על ערנות, ריכוז או זיכרון
• ירידה בשמיעה או בראייה, שמקשה להבחין בין בעיה תחושתית לבעיה קוגניטיבית
• נפילות או פגיעות ראש שעשויות להשפיע על התפקוד

אותה תופעה יכולה לנבוע מגורמים שונים אצל אנשים שונים. לכן אי אפשר לקבוע שמדובר בדמנציה על סמך שכחה בלבד.

בלבול אצל אדם מבוגר עלול לנבוע גם מתרופות, מזיהום או מהפרעה מטבולית. ירידה בתפקוד אינה נחשבת לעניין של גיל לפני שנבדקה.

דמנציה בגיל 90 שכיחה יותר מאשר בגילים צעירים, אך גם בגיל זה אסור להניח מראש שכל בלבול נובע מדמנציה. שינוי שמופיע בפתאומיות, למשל בעקבות זיהום או שינוי בטיפול התרופתי, שונה מירידה הדרגתית ומתמשכת ודורש בירור מתאים.

כמה גורמים עשויים להשפיע על השמירה על התפקוד:

• מצב בריאותי כללי ואיזון מחלות רקע
• תזונה מאוזנת ושתייה מספקת
• פעילות גופנית המותאמת ליכולת
• תמיכה משפחתית וסביבה מסודרת ומוכרת
• טיפול בבעיות שמיעה, ראייה ושינה

אין כיום טיפול שמרפא את כל סוגי הדמנציה. בחירת הטיפול והמעקב נעשית בהתאם לסוג ההפרעה, למצב התפקודי, למחלות הרקע ולתרופות שהאדם נוטל.

רופא המשפחה הוא נקודת הפתיחה לבירור. נוירולוג בוחן גורמים הקשורים למערכת העצבים, ואילו גריאטר מתאים במיוחד כאשר יש שילוב של מחלות רקע, תרופות רבות ושאלות הנוגעות לעצמאות ולתפקוד.

כאשר השינויים מצטברים, כדאי לבקש הערכה מקיפה ולא להסתפק בהתרשמות חד-פעמית. אפשר לבצע את ההערכה במסגרת הציבורית או לפנות לנוירולוג באופן פרטי, אך האבחנה והחלטות המעקב נשארות בידי הרופא.

אזהרת חירום: מתי ירידה קוגניטיבית מחייבת פנייה מיידית

בלבול, חולשה או הפרעת דיבור שמופיעים בפתאומיות דורשים עזרה רפואית מיידית. שינוי חד במצב ההכרה שונה מירידה קוגניטיבית הדרגתית, ואין להמתין לביקור שגרתי אצל הרופא.

סימני האזהרה כוללים:

• בלבול פתאומי או אובדן התמצאות שהחלו לאחרונה
• חולשה, עקצוץ או שיתוק בצד אחד של הגוף
• דיבור לא ברור או קושי להבין את הנאמר
• פרכוס, בעיקר אצל אדם שלא חווה פרכוסים בעבר
• כאב ראש פתאומי וחריג
• ירידה חדה בראייה
• קושי פתאומי לזכור אירועים שהתרחשו זה עתה

במצבים אלה יש לפנות מיד למד"א 101 או לחדר מיון, גם אם התסמין חלף. מוקד מד"א 101 יכול להנחות כיצד לפעול בהתאם למצבו של האדם.

שינוי פתאומי בהכרה, בדיבור או בתנועה אינו מצב שממתינים איתו לתור בקופה או מנסים לפתור בבית.

כדאי למסור לצוות הרפואי מידע מדויק ככל האפשר:

• מתי הבחנתם בשינוי והאם הוא הופיע בבת אחת
• מה היה מצבו הרגיל של האדם ומה השתנה
• מחלות רקע, לרבות סוכרת, יתר לחץ דם, פרכוסים או שבץ
• רשימת התרופות והתוספים, כולל שינויים בטיפול
• נפילה, חום, זיהום או אירוע רפואי אחר שהתרחשו לאחרונה

בלבול פתאומי אצל אדם מבוגר עשוי לנבוע מזיהום, משינוי תרופתי, מהפרעה מטבולית או מאירוע נוירולוגי. הצוות הרפואי יחליט אילו בדיקות נדרשות כדי להבחין בין האפשרויות.

גם כאשר קיימת אבחנה של דמנציה בגיל 70 או בגיל מבוגר יותר, שינוי פתאומי עדיין דורש הערכה נפרדת. הוא עלול להעיד על בעיה חדשה ולא על המשך צפוי של המחלה.

כאשר השינויים מתפתחים בהדרגה ואינם מלווים בסימני חירום, המסלול המתאים מתחיל אצל רופא המשפחה. לפי ממצאי ההערכה, ניתן להמשיך לבירור אצל נוירולוג או גריאטר.

איך מתבצע בירור רפואי של דמנציה בגיל 70

בירור של דמנציה בגיל 70 מתחיל לרוב אצל רופא המשפחה, שמבצע הערכה ראשונית ומפנה לפי הצורך לנוירולוג או לגריאטר. היכרותו עם ההיסטוריה הרפואית, התרופות הקבועות ומחלות הרקע מסייעת לבחון את השינוי בהקשר הנכון.

הבירור עשוי לכלול כמה מרכיבים:

• שיחה עם האדם ועם בן משפחה שמכיר את תפקודו
• בדיקה גופנית ונוירולוגית
• הערכה מסודרת של זיכרון, שפה, ריכוז והתמצאות
• בדיקות דם לבחינת גורמים רפואיים שעשויים להשפיע על החשיבה
• הדמיה מוחית, כאשר הרופא סבור שהיא נחוצה

מטרת הבירור היא לבחון את דפוס הירידה ולבדוק אם קיימים גורמים רפואיים שניתן לטפל בהם.

ירידה בזיכרון עלולה להיות קשורה למחסור תזונתי, לתופעת לוואי של תרופה, למחלה שאינה מאוזנת, להפרעת שינה או למצב רגשי. גורמים אלה נבדקים כחלק מההערכה לפני שקובעים כי מדובר בדמנציה.

כדאי להגיע לפגישה עם מידע מסודר:

• דוגמאות לאירועים שבהם הופיע קושי בזיכרון או בתפקוד
• המועד שבו המשפחה הבחינה בשינוי
• האופן שבו השינוי התפתח
• השפעתו על בישול, נהיגה, ניהול חשבונות ונטילת תרופות
• רשימה עדכנית של תרופות ותוספים
• מידע על שינויים במצב הרוח, בשינה, בשמיעה או בראייה

אי אפשר להבחין באופן עצמאי בין שכחה הקשורה לגיל, מצב רפואי הפיך ותהליך דמנטי. האבחנה נקבעת לאחר בחינת מכלול התסמינים, התפקוד, ההיסטוריה הרפואית ותוצאות הבדיקות.

אם נדרשת הערכה מעמיקה, רופא המשפחה עשוי להפנות לנוירולוג המתמחה בהפרעות זיכרון או לגריאטר. ניתן גם לפנות לנוירולוג במסגרת פרטית, בהתאם להעדפה ולצרכים של המשפחה.

המסלול הפרטי בישראל לאבחון ולמעקב זיכרון

המסלול הפרטי מאפשר לבחור נוירולוג ולתאם הערכה מחוץ למסגרת קופת החולים. הוא עשוי להתאים למי שמעוניין לבחור את הרופא שילווה את הבירור או לשלב חוות דעת נוספת בתהליך.

בחירת הרופא והמסגרת נמצאת בידי המטופל ומשפחתו, אך האבחנה וההחלטות הרפואיות נקבעות בידי הרופא המטפל.

לפני תיאום הבדיקה כדאי לברר:

• מה תחום ההתמחות של הרופא
• אילו מסמכים ובדיקות יש להביא
• האם בן משפחה צריך להשתתף בפגישה
• כיצד מתנהל המעקב לאחר ההערכה
• מהי עלות הבדיקה ומה כוללת ההצעה

אפשר ליצור קשר בטלפון כדי לשאול על המרפאה ועל אופן הבירור, או להשאיר פרטים בטופס מקוון. פנייה דרך האתר מאפשרת למסור מידע ראשוני לצורך תיאום עם נותן השירות.

זמינות התורים משתנה בין רופאים, מרפאות ואזורים. לכן כדאי לברר אותה ישירות ולא להניח שהמסלול הפרטי מבטיח מועד מסוים.

לעיתים נדרשות בדיקות משלימות. כאשר עולה חשד להפרעה בפעילות החשמלית של המוח, הרופא עשוי להפנות לבדיקה מתאימה, ומידע על בדיקת EEG לניאדו יכול לעזור להבין את מטרת הבדיקה ואת אופן ההיערכות אליה.

גם שינה עשויה להשפיע על ריכוז, ערנות וזיכרון. אם הרופא חושד בהפרעת שינה, הוא יכול להמליץ על בירור ייעודי בהתאם לתסמינים ולמצב הרפואי.

הבחירה בין מסלול ציבורי לפרטי תלויה בצורך הרפואי, בהעדפת המטופל, בזהות הרופא ובהסדרים הזמינים. בכל מסלול, חשוב לוודא שהמעקב מתועד ושכל הגורמים המטפלים מכירים את התרופות, הבדיקות והאבחנות הקודמות.

איך בני משפחה יכולים לסייע לאדם עם ירידה בזיכרון

בני המשפחה יכולים לתעד את השינויים, לסייע בשיחה על הצורך בבירור ולתמוך בתפקוד היומיומי. המעורבות חשובה במיוחד כאשר האדם אינו מודע לשינוי או מתקשה לתאר אותו לרופא.

איך פותחים את השיחה בלי לעורר התנגדות

אדם שחווה ירידה בזיכרון עלול לחשוש מהמשמעות של הבדיקה. שיחה שמתמקדת בתפקוד ובדאגה לבריאות, ולא בתווית של דמנציה, עשויה להיות קלה יותר.

• דברו על מצבים קונקרטיים: "שמתי לב שקשה לך למצוא את המפתחות" עדיף על קביעה כללית כמו "אתה מתחיל לשכוח".
• הסבירו שהבדיקה יכולה לבחון גם גורמים רפואיים אחרים, ובהם תרופות, מחסור תזונתי או הפרעת שינה.
• הימנעו משיחה בזמן כעס או בנוכחות אנשים שאינם מעורבים.
• הציעו להתלוות לביקור ולסייע באיסוף המסמכים.

שינוי בזיכרון אינו אבחנה. רק רופא יכול לקבוע מה עומד מאחוריו ואם מדובר בדמנציה או בגורם אחר.

מה כדאי לתעד לפני הביקור

רשמו מתי הבחנתם בשינוי, באילו מצבים הוא מופיע וכיצד הוא משפיע על התפקוד. מידע על ניהול תרופות, נהיגה, טיפול בכספים, בישול והתמצאות במקום מוכר יכול לסייע להערכה.

כדאי לציין גם שינויים במצב הרוח, בשינה, בשמיעה, בראייה ובהתנהגות החברתית. אין צורך לבחון את האדם או לנסות להוכיח שהוא טועה, אלא לתאר לרופא את מה שקרה בפועל.

מה אפשר לעשות למען בריאות המוח

אין דרך שמבטיחה מניעה של ירידה קוגניטיבית. עם זאת, אפשר לתמוך בבריאות הכללית והמוחית באמצעות:

• שינה סדירה וטיפול בהפרעות שינה
• פעילות גופנית המותאמת למצב הרפואי
• תזונה מאוזנת ושתייה מספקת
• טיפול בגורמי סיכון כמו לחץ דם וסוכרת
• קשרים חברתיים ופעילות שמעודדת חשיבה
• טיפול בבעיות שמיעה וראייה

כאשר מופיעים שינויים סביב גיל שבעים ומעלה, בירור רפואי יכול לעזור לזהות את הגורם ולתכנן מעקב. בני המשפחה יכולים לסייע בקביעת הפגישה, בהצגת המידע לרופא ובהמשך יישום ההמלצות שניתנו למטופל.

מי שגמיש מבחינת מיקום או מסלול יכול לבדוק גם את מעבדת שינה בן גוריון או את כמה עולה מעבדת שינה פרטית.

שאלות נפוצות על דמנציה בגיל 70 ומעלה

האם דמנציה בגיל 70 היא חלק רגיל מההזדקנות?

לא. שכחה קלה עשויה להופיע עם הגיל, אך דמנציה היא מצב שבו הירידה בזיכרון או בחשיבה פוגעת בתפקוד היומיומי. שינוי מתמשך שמשפיע על עצמאות מצדיק בירור רפואי.

מה ההבדל בין דמנציה לאלצהיימר?

דמנציה היא שם כולל לירידה ביכולות החשיבה שפוגעת בתפקוד. אלצהיימר הוא אחד הגורמים לדמנציה, ולצדו קיימים גורמים וסוגים נוספים.

מתי כדאי לפנות לרופא?

כדאי לפנות לרופא כאשר השכחה חוזרת ומשפיעה על התפקוד, כשיש קושי להתמצא במקום מוכר, כאשר מופיעות טעויות בניהול כספים או תרופות, או כשבני המשפחה מבחינים בשינוי באישיות ובהתנהגות.

אם השינוי מופיע בפתאומיות או מלווה בחולשה, בהפרעת דיבור, בפרכוס או בשינוי בהכרה, יש לפנות מיד לעזרה רפואית.

אילו בדיקות מבצעים?

הבירור עשוי לכלול שיחה על התסמינים והתפקוד, בדיקה גופנית ונוירולוגית, הערכה קוגניטיבית, בדיקות דם והדמיה לפי שיקול דעתו של הרופא. הרכב הבדיקות נקבע בהתאם למצב הרפואי ולממצאים הראשוניים.

האם יש טיפול שמרפא דמנציה?

אין טיפול אחד שמרפא את כל סוגי הדמנציה. אפשרויות הטיפול תלויות בגורם, בתסמינים ובמצב הרפואי, והן עשויות לכלול טיפול בגורמים נלווים, הקלה על תסמינים ותמיכה בתפקוד.

מידע נוסף על הופעת תסמינים בגילים צעירים יותר נמצא בעמוד דמנציה מוקדמת.

האם יש הבדל בין נשים לגברים?

הביטוי הקליני והגורמים המשפיעים על הסיכון עשויים להיות שונים בין אנשים. מידע נוסף בנושא מופיע בעמוד דמנציה אצל נשים, וכתבות נוספות זמינות בבלוג.