כשההתנהגות משתנה: סימנים שכדאי להכיר בגיל השלישי

שינוי בהתנהגות של אדם מבוגר עשוי לעורר דאגה, אך הוא אינו מעיד בהכרח על דמנציה. הפרעות התנהגות יכולות לנבוע ממצב רפואי, מתרופות, מכאב, מהפרעת שינה או משינוי בסביבה. תחום דמנציה התנהגות עוסק בקשר האפשרי בין ירידה קוגניטיבית לבין שינויים באישיות ובהתנהגות.

המדריך מסביר אילו סימנים מצריכים תשומת לב, כיצד להגיב להתפרצות ומה כדאי להכין לקראת בירור רפואי. אבחון מקצועי נדרש כדי לברר מה גורם לשינוי ולהבחין בין סוגים שונים של דמנציה לבין מצבים אחרים.

המידע כאן הוא כללי ואינו מחליף אבחון או ייעוץ רפואי. כאשר מופיע שינוי מתמשך, חד או מסוכן, יש לפנות לגורם רפואי בהתאם לחומרת המצב.

דמנציה התנהגות: מה פירוש המונח ואיך היא מתבטאת

המונח דמנציה התנהגותית מתאר מצב שבו שינויים באישיות ובהתנהגות בולטים יותר מבעיות הזיכרון. במקום שכחה ברורה, בני המשפחה עשויים להבחין באימפולסיביות, בחוסר טקט, באדישות, בחזרתיות או בשינוי בהרגלי האכילה.

שינויים התנהגותיים יכולים להופיע בסוגים שונים של דמנציה. בדמנציה פרונטוטמפורלית הם עשויים להיות ביטוי מוקדם של המחלה, משום שהפגיעה מערבת אזורים במוח הקשורים בין השאר לעכבות, לשיפוט חברתי, לתכנון ולוויסות ההתנהגות.

בדמנציה פרונטוטמפורלית שינוי בהתנהגות עשוי להופיע לפני פגיעה בולטת בזיכרון.

משפחות מתארות לעיתים תחושה שהאדם הקרוב השתנה, גם כאשר הוא עדיין זוכר שמות, אירועים ומקומות. בין הביטויים האפשריים:

• פגיעה באיפוק ובשיפוט החברתי
• הערות או מעשים שאינם אופייניים לאדם
• אדישות ואובדן עניין בפעילויות מוכרות
• שינוי בתיאבון או בהעדפות מזון
• חזרתיות בדיבור, בשאלות או בפעולות
• קושי להסתגל לשינוי בשגרה
• ירידה באמפתיה או ברגישות כלפי אחרים

התמונה אינה זהה בכל סוגי הדמנציה:

אי אפשר לקבוע בבית מהו מקור השינוי או באיזה סוג של דמנציה מדובר. הבירור עשוי לכלול שיחה עם בני המשפחה, בדיקה רפואית, הערכה קוגניטיבית ובדיקות נוספות בהתאם לתסמינים.

אילו הפרעות התנהגות שכיחות בדמנציה

הפרעות התנהגות בדמנציה עשויות להופיע ככעס, חשדנות, אדישות, חזרתיות, חרדה או התנהגות חסרת עכבות. זיהוי הדפוס והנסיבות שבהן הוא מופיע יכול לעזור למשפחה להגיב בצורה רגועה ובטוחה יותר.

בין התסמינים האפשריים של דמנציה הפרעות התנהגות נמנים:

• כעס ותוקפנות: צעקות, התנגדות לטיפול, האשמות או תגובה פיזית
• חשדנות: האשמות בגניבה, בבגידה או בכוונה לפגוע
• חזרתיות: חזרה על אותה שאלה, אותה פעולה או אותו סיפור
• אפתיה: אובדן יוזמה, נסיגה מפעילות ואדישות לסביבה
• שינוי באישיות: גסות, אימפולסיביות או אובדן עכבות
• חרדה: מתח, אי שקט, דאגנות או צורך מתמשך בקרבה
• הזיות: ראייה או שמיעה של דברים שאחרים אינם חווים
• שוטטות: יציאה לא מתוכננת מהבית או הליכה ללא יעד ברור

התנהגות חריגה אינה בהכרח בחירה מכוונת. היא עשויה לבטא בלבול, מצוקה, כאב או פגיעה בתפקוד המוחי.

התגובה צריכה להתאים להתנהגות ולרמת הסיכון:

• מול תוקפנות: דברו בשקט, הפחיתו גירויים ושמרו על מרחק בטוח. אל תנסו לנצח בוויכוח.
• מול חזרתיות: השיבו בקצרה והיעזרו בפתק, בלוח או בפעילות שמסיטה את הקשב.
• מול חשדנות: הכירו ברגש בלי לאשר את ההאשמה. אפשר לומר: "אני רואה שזה מדאיג אותך".
• מול אפתיה: הציעו פעילות פשוטה ומוכרת בלי לחץ ובלי ביקורת.
• מול שוטטות: בדקו מה מקדים את היציאה ודאגו לאמצעי זיהוי ולסביבה בטוחה.
• מול הזיות: אל תתווכחו על מה שהאדם רואה. בדקו אם הוא מפוחד והרגיעו אותו.

לפני שמייחסים שינוי לדמנציה עצמה, חשוב לבדוק אם קיים גורם רפואי או סביבתי שניתן לטפל בו:

שינוי הדרגתי מתאים יותר לתהליך קוגניטיבי מתמשך, ואילו שינוי חד עשוי להעיד על בעיה רפואית נוספת. כדאי לתעד מתי הופיע השינוי, מה קדם לו ומה עזר להרגיע את המצב.

ההבדל בין שכחה רגילה לירידה קוגניטיבית שמצריכה בדיקה

שכחה רגילה אינה פוגעת בדרך כלל בעצמאות, ואילו ירידה קוגניטיבית עלולה להפריע לניהול משימות מוכרות. הסימן החשוב אינו עצם השכחה, אלא השפעתה על התפקוד ועל ההתנהגות.

סימנים נוספים עשויים להופיע מעבר לבעיות זיכרון:

• קושי להתמצא במקום מוכר
• קושי לעקוב אחר שיחה
• חשדנות, עצבנות או נסיגה חברתית
• חזרה תכופה על שאלות או סיפורים
• קושי למצוא מילים
• ירידה בשיקול הדעת
• קושי לבצע משימה שהייתה מוכרת
• הזנחה של היגיינה, תזונה או טיפול תרופתי

תסמין יחיד אינו אבחנה. יש לבחון את השינוי לאורך זמן ובהקשר של התפקוד היומיומי.

גם מצבים שאינם דמנציה עלולים לגרום לבלבול, לקשיי ריכוז או לשינוי בהתנהגות. בין האפשרויות נמצאים דיכאון, הפרעות שינה, חסרים תזונתיים, בעיות בבלוטת התריס ותופעות לוואי של תרופות.

לקראת פגישה עם רופא המשפחה או עם נוירולוג, כדאי להכין:

• תיאור של השינויים ומועד הופעתם
• מידע על התפתחות הדרגתית או חדה
• דוגמאות מחיי היום־יום
• רשימה עדכנית של תרופות ותוספים
• מידע על מחלות רקע
• תיאור המצבים שבהם ההתנהגות מחמירה
• מידע על שינויים בשינה, בתיאבון ובתנועה

רופא המשפחה יכול לערוך בירור רפואי בסיסי ולבחון גורמים אפשריים שאינם דמנציה. כאשר נדרשת הערכה של מערכת העצבים או של התפקוד הקוגניטיבי, אפשר לפנות לנוירולוג.

מתי שינוי בהתנהגות דורש בירור דחוף

שינוי חד, מסוכן או מלווה בתסמין נוירולוגי מצריך פנייה רפואית דחופה. אין להמתין לתור רגיל כאשר מופיעים סימנים העלולים להעיד על מצב חירום.

פנו מיד למוקד החירום של מד"א או לחדר מיון במקרה של:

• צניחת פנים
• חולשה פתאומית בצד הגוף
• דיבור משובש או קושי פתאומי בדיבור
• פרכוס שלא היה מוכר בעבר
• כאב ראש פתאומי וחריג
• אובדן הכרה
• בלבול חד שמופיע בבת אחת
• התנהגות שמסכנת את האדם או את סביבתו

גם הזיות חדשות, תנודות חריגות בערנות, תוקפנות שאינה אופיינית, שוטטות מסוכנת או נפילות חוזרות מחייבות התייעצות רפואית בהקדם. הגורם הרפואי יחליט אם נדרשת פנייה לחדר מיון או בירור במסגרת אחרת.

הפרעת התנהגות בשנת REM היא מצב שבו אדם מבצע תנועות הקשורות לתוכן החלום, כמו בעיטות, צעקות או נפילה מהמיטה. תסמין כזה מצריך דיווח לרופא, במיוחד כאשר הוא מופיע לצד הזיות, שינוי בתנועה, תנודות בערנות או ירידה קוגניטיבית.

תסמין פתאומי או מסוכן מצריך הערכה דחופה. שינוי הדרגתי ללא סכנה מיידית מתאים לבירור מסודר אצל רופא המשפחה או נוירולוג.

שינוי חד סביב מחלה, אשפוז או החלפת תרופה עשוי להעיד על מצב רפואי פעיל. חשוב למסור לצוות הרפואי מתי התחיל השינוי ואילו תרופות, מחלות או אירועים קדמו לו.

דמנציה התנהגות בבית: תגובה להתפרצות ושמירה על בטיחות

בזמן התפרצות, המטרה היא להפחית עוררות ולמנוע פגיעה. אין זה הזמן לתקן את האדם, להוכיח שהוא טועה או לדרוש ממנו להסביר את התנהגותו.

כך אפשר להגיב:

• דברו במשפטים קצרים ובטון רגוע
• הציגו בקשה אחת בכל פעם
• שמרו על קשר עין בלי להתקרב יתר על המידה
• אפשרו לאדם זמן להגיב
• הנמיכו טלוויזיה ורעשים אחרים
• הרחיקו אנשים שאינם נחוצים מהחדר
• פנו חפצים חדים, שבירים או חמים
• השאירו לעצמכם נתיב יציאה בטוח
• הימנעו ממגע פיזי אם הוא מגביר את המצוקה

כאשר קיימת סכנה פיזית, אין לנסות לנהל את האירוע לבד. יש להתרחק, להגן על הנוכחים ולפנות לעזרה מתאימה.

את התאמת הבית כדאי לבצע בזמן רגוע. במקרה של שוטטות אפשר להשתמש באמצעי זיהוי, להרחיק מפתחות ולבדוק אילו צרכים או גירויים מקדימים את היציאה.

לצמצום סכנת נפילה אפשר לפנות שטיחים רופפים, לשפר את התאורה ולבדוק אם נדרשים אמצעי אחיזה. כאשר קיימת נטייה לתוקפנות, בני המשפחה צריכים להימנע מעמידה בין האדם לבין היציאה.

יומן התנהגות יכול לסייע בזיהוי דפוסים. לאחר אירוע, רשמו:

• מה התרחש לפני השינוי
• מה היה משך השינה
• מי נכח ומה השתנה בשגרה
• מה נראה כגורם מעורר
• כיצד האדם הגיב
• מה עזר ומה החמיר את המצב

היומן מספק לרופא תמונה מפורטת יותר מתיאור כללי. הוא עשוי לעזור לבחון אם ההתנהגות קשורה לכאב, למחלה, לתרופה, לעייפות, לרעש או לשינוי בסביבה.

חשוב גם לשמור על כבודו של האדם. אל תתקנו אותו מול אחרים, אל תדברו עליו בגוף שלישי כשהוא נוכח ואל תלעגו לדברים שאמר או ראה.

משפטים פשוטים כמו "אני כאן איתך" או "בוא נעבור למקום שקט" עשויים להיות מועילים יותר מהסבר ארוך. אם שאלה מסוימת מעוררת התנגדות, אפשר לעצור ולנסות גישה אחרת.

גם בני המשפחה זקוקים לתמיכה. חלוקת אחריות, שיחה עם אנשי מקצוע וקבלת עזרה מקרובים עשויות להפחית שחיקה ולאפשר תגובה רגועה יותר.

כאשר ההתפרצויות נעשות מסוכנות, משתנות באופיין או פוגעות בתפקוד הבית, יש לתאם הערכה רפואית. העמוד על נוירולוג פרטי מסביר את אפשרויות הפנייה ואת המידע שכדאי להכין.

בירור של דמנציה התנהגות במסגרת הקופה או במסלול פרטי

בירור של תסמיני זיכרון והתנהגות מתחיל לעיתים אצל רופא המשפחה. מטרתו לבדוק את התסמינים, לסקור את התרופות ולבחון גורמים רפואיים שעלולים להיראות כמו ירידה קוגניטיבית.

הבירור עשוי לכלול:

• תיאור מפורט של השינויים
• סקירת תרופות ותוספים
• בדיקה גופנית ונוירולוגית
• בדיקות דם לפי שיקול רפואי
• הערכה קוגניטיבית
• הפניה לבדיקות נוספות בהתאם לממצאים

אפשר לפנות גם לנוירולוג במסגרת פרטית. זמינות התורים, היקף הבירור והבדיקות הנדרשות תלויים ברופא, בתסמינים ובמסגרת השירות.

הקביעה אם קיימת דמנציה ומהו הסוג שלה היא החלטה רפואית. אין להסיק אבחנה על סמך שינוי התנהגותי בלבד.

אם עולה חשד שהפרעת שינה משפיעה על הערנות, הזיכרון או ההתנהגות, הרופא עשוי לבחון צורך בבירור מתאים. מידע נוסף מופיע בעמודים על מעבדת שינה בנתניה ועל מעבדת שינה ברעננה.

לקראת ההערכה כדאי להביא את יומן ההתנהגות, רשימת התרופות, מסמכים רפואיים ותוצאות בדיקות קודמות. מידע מסודר מאפשר לרופא להבין את רצף השינויים ואת השפעתם על חיי היום־יום.

יש גם התייחסות נפרדת בנוירולוג ילדים מחיר ובדמנציה קנאביס, בהתאם לצורך שלכם. כתובים מתאימים לבדיקה נוספת: בלוג הנוירולוגיה ו-דמנציה ספר. אם עדיין יש שאלות, ריכזנו תשובות נוספות במעבדת שינה נתניה ובמעבדת שינה רעננה.

שאלות נפוצות על דמנציה התנהגותית והפרעות התנהגות בזקנה

האם דמנציה גורמת לאלימות?

לא בהכרח. דמנציה עשויה להתלוות לכעס, לתוקפנות מילולית או להתנגדות לטיפול, אך הביטוי משתנה מאדם לאדם. כאשר ההתנהגות מסכנת את האדם או את סביבתו, יש לפנות לעזרה רפואית.

האם שינוי באישיות יכול להקדים בעיות זיכרון?

כן. בסוגים מסוימים של דמנציה, ובהם דמנציה פרונטוטמפורלית, שינוי בשיפוט, באישיות או בהתנהגות החברתית עשוי להופיע לפני פגיעה בולטת בזיכרון. נדרשת הערכה רפואית כדי לברר את מקור השינוי.

מה עושים כשהאדם מסרב להיבדק?

כדאי לפתוח בשיחה רגועה שמתמקדת בדאגה ובתפקוד, ולא לקבוע מראש שמדובר בדמנציה. אפשר להציע ביקור אצל רופא המשפחה לצורך בדיקה כללית ולהעביר לרופא מראש תיאור של השינויים.

אם הסירוב נמשך והמצב מחמיר, אפשר להתייעץ עם הרופא לגבי דרך הפנייה המתאימה. במקרה של סכנה מיידית, יש לפנות לעזרה דחופה.

האם כל שינוי התנהגותי מעיד על דמנציה?

לא. שינוי בהתנהגות יכול לנבוע מדיכאון, כאב, הפרעת שינה, תרופות, חסרים תזונתיים, מחלה גופנית או שינוי בסביבה. לכן שינוי התנהגות הוא סיבה לבירור, ולא אבחנה בפני עצמה.

האם יש טיפול תרופתי להפרעות התנהגות בדמנציה?

קיימות תרופות שרופאים עשויים לשקול במצבים מסוימים. הבחירה תלויה בתסמינים, בסוג הדמנציה, במחלות הרקע ובתרופות אחרות שהאדם נוטל.

אנחנו לא ממליצים על טיפול, מינון או שינוי בתרופה. החלטות כאלה מתקבלות עם הרופא המטפל לאחר בחינת התועלת והסיכונים. מידע על תחום מחקר משלים מופיע בסקירה על קנאביס ודמנציה.

האם אפשר למנוע התפרצויות התנהגותיות?

אי אפשר להבטיח מניעה, אך אפשר לנסות לצמצם גורמים מעוררים. שגרה ברורה, סביבה שקטה, תאורה מתאימה, טיפול בכאב ומעקב אחר עייפות, רעב ושינויים בתרופות עשויים לסייע.

יומן התנהגות יכול להראות אילו מצבים מקדימים את ההתפרצות. אם האירועים נעשים תכופים או מסוכנים, יש לפנות להערכה מקצועית.

מתי כדאי לפנות לנוירולוג פרטי?

אפשר לשקול פנייה פרטית כאשר השינויים נמשכים, מחמירים או מקשים על חיי היום־יום, וכן כאשר המשפחה מעוניינת לבחור רופא או מסגרת מסוימת. זמינות התור והמשך הבירור תלויים ברופא ובבדיקות הנדרשות.

להרחבה על סוגי המחלה ועל ההכנה לפגישה, אפשר לקרוא מידע נוסף על דמנציה. מאמרים בנושאים משיקים מופיעים גם בבלוג של האתר.