כשההתקף מתחיל ברחבי המוח: מידע לזיהוי ולבירור

אפילפסיה כללית היא הפרעה נוירולוגית שבה ההתקף מערב רשתות מוחיות באופן דו-צדדי כבר מתחילתו, ולא מתחיל במוקד מוגדר. ההתקפים יכולים להתבטא בפרכוס, בקפיצות שרירים, באובדן פתאומי של מתח השרירים או בהפסקה קצרה של הפעילות והמודעות.

האבחנה נקבעת בידי נוירולוג על סמך תיאור האירוע, בדיקה רפואית ובדיקות עזר, ובהן EEG המתעדת את הפעילות החשמלית במוח.

פרכוס ראשון, פרכוס ממושך או פרכוסים חוזרים ללא התאוששות ביניהם מחייבים פנייה מיידית למוקד 101 או לחדר המיון הקרוב.

התקפים כלליים נחלקים לכמה סוגים מרכזיים:

• התקפי היעדרות: הפסקה פתאומית בפעילות, לעיתים עם מבט קפוא וחזרה מהירה לפעילות
• התקפים מיוקלוניים: קפיצות פתאומיות וקצרות של הגפיים
• התקפים טוניים: התקשות פתאומית של השרירים
• התקפים אטוניים: אובדן פתאומי של מתח השרירים, שעלול להוביל לנפילה
• התקפים טוני-קלוניים: התקשות ולאחריה רעידות בגוף, לרוב עם אובדן הכרה

הזיהוי מתבסס במידה רבה על מה שנראה בזמן האירוע ועל מצבו של האדם לאחריו. תיאור של בני משפחה או עדים, ולעיתים גם סרטון שצולם בבטחה, עשויים לסייע לנוירולוג להבין את דפוס ההתקף.

המידע בעמוד נועד להסביר את הנושא בשפה ברורה ואינו מחליף ייעוץ רפואי. בכל חשד להתקף או לפרכוס יש לפנות לרופא לצורך בירור מותאם.

מהם הסימנים של אפילפסיה כללית וכיצד מבדילים בין סוגי ההתקפים?

ההבדל בין סוגי ההתקפים ניכר בעיקר במה שקורה בזמן האירוע: נוקשות, רעידות, קפיצות קצרות, נפילה או הפסקה שקטה של הפעילות. עם זאת, המראה החיצוני אינו מספיק לקביעת אבחנה, ולכן הסיווג נעשה בידי נוירולוג.

תיעוד מדויק של התנועות, התגובה לסביבה ומצב ההכרה עשוי לעזור לרופא לזהות את סוג ההתקף.

אצל חלק מהאנשים עשויות להופיע תחושות מקדימות, ואילו אצל אחרים ההתקף מתחיל ללא אזהרה. חשוב לציין כי תחושת אזהרה ממוקדת עשויה להתאים גם להתקף שמתחיל במוקד מסוים ומתפשט, ולכן יש לתאר אותה לנוירולוג.

סימנים שכדאי לתעד כוללים:

• שינוי פתאומי בהתנהגות או בתחושה
• תחושת גוף חריגה, טעם או ריח שאינם רגילים
• קושי זמני בריכוז או תחושת ערפול
• נסיבות שקדמו לאירוע, כגון חוסר שינה או חשיפה לאור מהבהב

לאחר התקף טוני-קלוני עשוי להופיע שלב התאוששות הכולל בלבול, עייפות, כאב ראש, כאבי שרירים או קושי לזכור את האירוע. אופי ההתאוששות תלוי בסוג ההתקף, במצבו הרפואי של האדם ובנסיבות האירוע.

הנוירולוג מבדיל גם בין אפילפסיה כללית ראשונית לבין אפילפסיה מוקדית. באפילפסיה כללית הפעילות החריגה מערבת את רשתות המוח באופן דו-צדדי מתחילת ההתקף, ואילו באפילפסיה מוקדית הפעילות מתחילה באזור מוגדר.

קיים גם סיווג שבו מופיעים אצל אותו אדם התקפים כלליים ומוקדיים. ההבחנה נשענת על תיאור האירועים, בדיקת EEG, הדמיה לפי הצורך וההיסטוריה הרפואית.

אם אתם עדים להתקף, שימו לב לתנועות הגוף, למצב ההכרה, למשך האירוע בקירוב ולמצבו של האדם לאחר מכן. כתבו את הפרטים סמוך לאירוע והעבירו אותם לרופא.

מה ההבדל בין פרכוס בודד לאפילפסיה?

פרכוס בודד אינו מעיד בהכרח על אפילפסיה. אבחנת אפילפסיה נקבעת לאחר הערכה של נסיבות האירוע, הסיכון להישנות, ההיסטוריה הרפואית וממצאי הבדיקות.

הבירור מתייחס בין היתר לנקודות הבאות:

• נסיבות האירוע: האם קדמו לו מחלה, חום, שינוי מטבולי, פגיעה או גורם אפשרי אחר
• אירועים נוספים: האם התרחשו בעבר אירועים דומים שלא זוהו כפרכוסים
• דפוס ההתקף: כיצד התחיל האירוע, אילו תנועות הופיעו ומה היה מצב ההכרה
• ממצאי בדיקות: רישום EEG, הדמיה ובדיקות נוספות בהתאם לשיקול הרופא

פרכוס ראשון מחייב בירור רפואי, אך אינו מאפשר לקבוע באופן עצמאי שמדובר באפילפסיה.

פרכוס המופיע עם חום אצל ילד דורש הערכה בהתאם לגיל, למצב הילד ולאופי האירוע. אין להסיק מכך באופן אוטומטי שמדובר באפילפסיה, אך חשוב לקבל הנחיות מרופא ילדים או מנוירולוג ילדים.

יש לפנות לעזרה רפואית מיידית במצבים הבאים:

• פרכוס ראשון
• התקף ממושך שאינו חולף
• פרכוסים חוזרים ללא התאוששות ביניהם
• פרכוס המלווה בקשיי נשימה, פציעה או אי-חזרה להכרה

כאשר האבחנה אינה ברורה או כשיש פער בין תיאור האירועים לבין ממצאי הבדיקות, אפשר לפנות לחוות דעת נוספת של נוירולוג. הערכה נוספת יכולה לסייע בבחינת האבחנה, הצורך במעקב והאפשרויות להמשך הבירור.

מהם הגורמים האפשריים לאפילפסיה כללית?

אפילפסיה כללית קשורה לפעילות חשמלית חריגה המערבת רשתות מוחיות באופן דו-צדדי. הסיבה אינה תמיד מזוהה, והבירור נועד לבחון אם קיימים גורמים גנטיים, מבניים, מטבוליים, חיסוניים או גורמים אחרים.

הגורמים האפשריים נחלקים לכמה קבוצות:

• גורמים גנטיים: נטייה הקשורה לשינויים גנטיים, עם היסטוריה משפחתית או בלעדיה
• גורמים מבניים: שינוי ברקמת המוח שעשוי להתגלות בבדיקת הדמיה
• גורמים מטבוליים: הפרעה בתהליכים הכימיים של הגוף המשפיעה על פעילות המוח
• גורמים חיסוניים: תגובה של מערכת החיסון המשפיעה על מערכת העצבים
• גורם שאינו מזוהה: מצב שבו הבירור אינו מצביע על סיבה מסוימת

קביעת הגורם האפשרי נעשית בידי רופא ובהתאם לתמונה הרפואית המלאה.

נוירולוגים עשויים לסווג את המחלה גם לפי תסמונת אפילפטית. תסמונת מוגדרת לפי שילוב של סוגי ההתקפים, מאפייני ה-EEG, מועד הופעת התסמינים וממצאים רפואיים נוספים.

יש תסמונות המתבטאות בעיקר בהתקפי היעדרות, אחרות בקפיצות מיוקלוניות ואחרות בהתקפים טוני-קלוניים. זיהוי התסמונת מסייע לרופא לבחור את המעקב ואת הטיפול המתאימים למאפייני המטופל.

מושג נוסף הוא אפילפסיה עמידה לתרופות. זהו סיווג רפואי שנבחן כאשר ההתקפים נמשכים למרות טיפולים שנבחרו והותאמו בידי הרופא. הקביעה מחייבת הערכה של האבחנה, סוגי התרופות, אופן השימוש בהן ותגובת המטופל.

איך מתבצע אבחון אפילפסיה כללית?

אבחון אפילפסיה כללית מבוסס על שילוב בין תיאור ההתקפים, בדיקה נוירולוגית, EEG ובדיקות נוספות לפי הצורך. תוצאה של בדיקה בודדת אינה מספיקה, והנוירולוג מפרש את הממצאים כחלק מהתמונה הכוללת.

השלב המרכזי בתחילת הבירור הוא תיאור האירוע. מאחר שהאדם שחווה את ההתקף לא תמיד מודע למתרחש, עדות של מי שנכח במקום עשויה להיות חשובה במיוחד.

לקראת הפגישה כדאי להכין:

• תיאור של תחילת האירוע והנסיבות שקדמו לו
• פירוט של תנועות הגוף והאיברים שהיו מעורבים
• הערכה של משך האירוע
• תיאור מצב ההכרה והתגובה לסביבה
• מידע על התחושות וההתנהגות לאחר האירוע
• סרטון שצולם בבטחה, אם קיים
• רשימת תרופות ותוצאות של בדיקות קודמות

בבדיקה הנוירולוגית הרופא עשוי לבדוק רפלקסים, תחושה, כוח שרירים, קואורדינציה, תנועות עיניים ותפקודים נוספים. מטרת הבדיקה היא לזהות ממצאים רלוונטיים ולכוון את המשך הבירור.

בדיקת EEG מתעדת את הפעילות החשמלית של המוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת. באפילפסיה כללית עשויים להופיע דפוסים חשמליים דו-צדדיים מסונכרנים, אך הפענוח תלוי בסוג הבדיקה ובהקשר הקליני.

הרופא עשוי לבקש לבצע את הבדיקה בתנאים מסוימים או לשלב בה גירויים כגון אור מהבהב. מטרת הפעולות האלה היא לבדוק כיצד הפעילות החשמלית מגיבה בתנאי הבדיקה.

בדיקת MRI בוחנת את מבנה המוח ועשויה לסייע בזיהוי גורם מבני או ממצא שמכוון לאבחנה אחרת. הצורך בהדמיה וסוג ההדמיה נקבעים לפי מאפייני האירוע, הבדיקה הרפואית ושיקול דעתו של הנוירולוג.

לפי הצורך, הבירור עשוי לכלול גם בדיקות דם או הערכות רפואיות נוספות.

רק נוירולוג יכול לקבוע אבחנה של אפילפסיה ולסווג את סוג ההתקפים.

חשוב לדעת כי EEG תקין אינו שולל אפילפסיה, וממצא חריג ב-EEG אינו קובע לבדו את האבחנה. יש לפרש כל ממצא לצד תיאור ההתקפים, ההיסטוריה הרפואית ושאר הבדיקות.

מתי פרכוס נחשב למצב חירום ומה עושים ברגע האמת?

פרכוס ראשון, התקף ממושך או פרכוסים חוזרים ללא התאוששות ביניהם מחייבים פנייה מיידית לעזרה רפואית. במצבים אלה יש להתקשר למוקד 101 או לפנות לחדר המיון הקרוב.

חשד לפרכוס ראשון, התקף ממושך או פרכוסים חוזרים ללא חזרה להכרה? התקשרו מיד למוקד 101.

פנייה מיידית נדרשת גם כאשר הפרכוס מלווה באחד המצבים הבאים:

• קושי בנשימה או שינוי בצבע הפנים
• אי-חזרה להכרה לאחר שהרעידות פסקו
• פגיעת ראש או חבלה משמעותית במהלך הנפילה
• הריון או התקופה שלאחר לידה
• חשד להרעלה או למחלה חריפה
• התקף שהתרחש במים

עזרה ראשונה בפרכוס מבוססת על הגנה מפני פציעה, מעקב אחר האירוע והזעקת עזרה בהתאם למצב. אין לנסות לעצור בכוח את תנועות הגוף.

כך פועלים בזמן התקף:

• הרחיקו חפצים חדים, חמים או קשיחים מהסביבה
• הניחו פריט רך מתחת לראש, אם ניתן לעשות זאת בבטחה
• בדקו מתי התחיל האירוע ועקבו אחר משכו
• אל תרסנו את תנועות האדם בכוח
• אל תכניסו לפיו מים, מזון, אצבעות או חפצים
• לאחר שהתנועות נרגעות, השכיבו אותו בעדינות על הצד אם אפשר
• הזעיקו את מוקד 101 כאשר מדובר במצב חירום

האדם אינו יכול לבלוע את לשונו בזמן פרכוס. הכנסת חפץ לפה עלולה לגרום לפגיעה בשיניים, בלסת או בדרכי הנשימה.

לאחר ההתקף האדם עשוי להיות מבולבל, ישנוני או עייף. הישארו לצדו, דברו אליו בשקט ואל תציעו אוכל או שתייה עד שהוא ערני ומסוגל לבלוע כרגיל.

המסלול הפרטי בישראל למעקב אחר אפילפסיה כללית

במסלול הפרטי אפשר לפנות לנוירולוג לצורך בירור של חשד להתקפים או מעקב אחר אפילפסיה כללית. הנוירולוג עובר על תיאור האירועים, ההיסטוריה הרפואית, התרופות ותוצאות הבדיקות, ומחליט אילו צעדים נוספים נדרשים.

רפואה פרטית בישראל יכולה להשתלב עם המעקב בקופת החולים. סיכום רפואי, הפניות ותוצאות בדיקות יכולים לסייע בשמירה על רצף המידע בין הגורמים המטפלים.

המסלול עשוי לכלול:

• פגישת הערכה עם נוירולוג
• מעבר על תיעוד ההתקפים וההיסטוריה הרפואית
• הפניה ל-EEG, להדמיה או לבדיקות אחרות לפי שיקול רפואי
• בחינת הטיפול והתגובה אליו
• סיכום רפואי להמשך המעקב

כדאי להבחין בין נוירולוג כללי לבין נוירולוג שעיקר עיסוקו באפילפסיה:

לקראת השיחה או הפגישה כדאי להכין:

• תיאור של האירועים ומי ראה אותם
• דוחות EEG והדמיה קודמים
• רשימת תרופות עדכנית
• מידע על מחלות ומצבים רפואיים נוספים
• היסטוריה משפחתית של התקפים, אם ידועה
• שאלות בנוגע לאבחנה ולהמשך המעקב

זמינות התורים, עלות הייעוץ ומה שכלול בפגישה נקבעים בידי הרופא או המרפאה. מומלץ לברר את הפרטים ישירות מול נותן השירות לפני קביעת התור.

אפשר לקרוא מידע ממוקד בעמוד נוירולוג נתניה כללית ובעמוד נוירולוג תל אביב כללית. לבירור הגורמים המשפיעים על עלות ייעוץ לילדים, ראו נוירולוג ילדים מחיר.

שאלות נפוצות על אפילפסיה כללית

מה ההבדל בין אפילפסיה כללית לאפילפסיה מוקדית?

באפילפסיה כללית הפעילות החשמלית החריגה מערבת רשתות מוחיות באופן דו-צדדי מתחילת ההתקף. באפילפסיה מוקדית הפעילות מתחילה באזור מוגדר, והתסמינים תלויים ברשתות המוח המעורבות.

מצב ההכרה עשוי להשתנות בשני הסוגים, ולכן אי אפשר לקבוע את הסיווג לפי סימן חיצוני בלבד. האבחנה נעשית בידי נוירולוג על סמך תיאור האירוע והבדיקות.

האם התקף בודד מחייב טיפול תרופתי?

לא בהכרח. ההחלטה תלויה בנסיבות ההתקף, בממצאי הבדיקות, בסיכון להישנות ובמצבו הרפואי של האדם.

יש מקרים שבהם הרופא ימליץ על מעקב, ובמקרים אחרים יציע טיפול. אין להתחיל, לשנות או להפסיק תרופה ללא הנחיה רפואית.

אילו בדיקות עשויות להיכלל בבירור?

הבירור עשוי לכלול EEG, בדיקה נוירולוגית, הדמיה ובדיקות דם בהתאם לחשד הרפואי. גם תיאור מפורט של ההתקף מפי עד ראייה הוא חלק חשוב מההערכה.

בעמוד אפילפסיה ראשונית מוסבר על אפילפסיה כללית ראשונית ועל ההבדלים בינה לבין צורות אחרות. בעמוד אפילפסיה מולדת ניתן לקרוא על גורמים מולדים והיסטוריה משפחתית.

האם אפשר לנהל שגרה עם אפילפסיה?

אנשים עם אפילפסיה יכולים לנהל שגרת עבודה, לימודים, משפחה ופעילות גופנית, בהתאם למצבם ולהנחיות הרופא. נהיגה, עבודה בסביבה מסוכנת ופעילויות מסוימות דורשות התייחסות אישית לסוג ההתקפים ולמידת השליטה בהם.

מידע נוסף על סיכונים ואמצעי זהירות מופיע בעמוד אפילפסיה סיבוכים.

מתי צריך להתקשר למוקד 101?

יש להתקשר למוקד 101 כאשר מדובר בפרכוס ראשון, בהתקף ממושך, בפרכוסים חוזרים ללא התאוששות או באירוע המלווה בקושי בנשימה, פציעה או אי-חזרה להכרה.

במקרה של ספק בזמן אירוע פעיל, יש לפנות לעזרה רפואית ולא להסתמך על אבחון עצמי.

למאמרים נוספים על בדיקות, תסמינים ומעקב נוירולוגי אפשר לעבור אל הבלוג.