הביטוי אפילפסיה כפיון מחבר בין שני שמות המתארים את אותה מחלה.
כפיון הוא שם עברי ותיק לאפילפסיה.
לעומת זאת, הפסקות פתאומיות בתגובה ובמודעות עשויות להתאים לפרכוסי היעדרות, שהם אחד הביטויים האפשריים של אפילפסיה.
בזמן פרכוס היעדרות האדם עשוי לעצור את הפעולה שהוא מבצע, להביט קדימה ולא להגיב לסביבה. לאחר מכן הוא חוזר לפעילות, ולעיתים האירוע נראה לסביבה כמו חלימה בהקיץ או חוסר קשב.
המידע במדריך נועד להסביר את המושגים ואת תהליך הבירור, אך אינו מחליף בדיקה רפואית. אבחון אפילפסיה מתבסס על הערכה רפואית, תיאור האירועים ולעיתים גם בדיקת EEG, המתעדת את הפעילות החשמלית במוח.
פרכוס ראשון, פרכוס שאינו נפסק, קושי בנשימה או הכרה שאינה חוזרת מחייבים קבלת עזרה רפואית דחופה. במקרה כזה פונים למוקד 101 או לחדר מיון.
אפילפסיה כפיון: מה משמעות המונחים וכיצד מזהים אירוע חשוד?
אפילפסיה, שנקראה בעבר גם כפיון, היא מצב נוירולוגי המתבטא בנטייה לפרכוסים. פרכוס אינו חייב לכלול נפילה או תנועות גוף חדות, והוא יכול להתבטא גם בשינוי קצר במודעות, בהתנהגות או בתגובה לסביבה.
פרכוס היעדרות עשוי להתבטא בעצירה פתאומית, במבט קפוא ובחוסר תגובה זמני. אי אפשר לקבוע על סמך המראה בלבד אם מדובר בפרכוס, בחלימה בהקיץ, בקושי בקשב או באירוע אחר.
מה קורה בזמן פרכוס?
פרכוס נגרם מפעילות חשמלית חריגה במוח, והביטוי החיצוני שלו משתנה לפי האזור המעורב. יש פרכוסים הכוללים תנועות גוף בולטות, ואחרים מתבטאים בעיקר בשינוי במודעות או בהתנהגות.
חשוב להבחין בין פרכוס לבין אפילפסיה:
- פרכוס הוא אירוע שיכול להופיע מסיבות שונות.
- אפילפסיה היא אבחנה רפואית הקשורה לנטייה לפרכוסים.
- פרכוסי היעדרות הם סוג אפשרי של פרכוסים אפילפטיים.
- האבחנה נקבעת לאחר הערכה רפואית ולא לפי תסמין יחיד.
אילו סימנים כדאי לתעד?
אירוע חשוד מצריך תשומת לב לדפוס המלא ולא רק למבטו של האדם. מידע מפורט מהבית, ממסגרת הלימודים או ממקום העבודה יכול לסייע לרופא להבין מה התרחש.
כדאי לשים לב לסימנים הבאים:
- עצירה פתאומית באמצע משפט או פעולה.
- מבט קפוא או מרוחק.
- חוסר תגובה לקריאה בשם או לפנייה ישירה.
- תנועות קטנות ולא רצוניות של העפעפיים, הפה או הידיים.
- חזרה לפעילות לאחר האירוע.
- הופעה חוזרת של אירועים בעלי מאפיינים דומים.
הסימנים האלה אינם מוכיחים שמדובר באפילפסיה. האבחנה מחייבת בחינה של תיאור האירוע, ההיסטוריה הרפואית ותוצאות הבדיקות שהרופא ימצא לנכון לבצע.
מה ההמלצה המקצועית לגבי כפיון אצל מטופלי אפילפסיה?
המעקב אחר אפילפסיה נעשה עם נוירולוג, בהתאם לסוג הפרכוסים, לתוצאות הבירור ולמצב המטופל. יש לפנות לרופא כאשר מופיע אירוע חדש, כאשר דפוס האירועים משתנה או כאשר מתעוררת שאלה לגבי הטיפול.
אין לשנות מינון או להפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמכם. אם מופיעות תופעות לוואי או שהאירועים נמשכים, יש לעדכן את הרופא כדי שיוכל לבחון את המצב ולהחליט כיצד לפעול.
למה חשוב לתעד את האירוע?
הרופא אינו נוכח בדרך כלל בזמן האירוע, ולכן לתיאור של האדם שהיה במקום יש חשיבות רבה. תיעוד מסודר יכול להציג את השתלשלות האירוע ולסייע בהבחנה בין פרכוס לבין מצבים אחרים.
מומלץ לרשום:
- מה האדם עשה לפני תחילת האירוע.
- כיצד האירוע התחיל וכיצד הסתיים.
- אילו תנועות, קולות או שינויים בתגובה נצפו.
- האם האדם הגיב כשקראו בשמו.
- מה התרחש לאחר האירוע.
- האם נצפו בעבר אירועים דומים.
אם ניתן לצלם את האירוע בלי לסכן את האדם ובלי לעכב מתן עזרה, הסרטון עשוי לסייע לרופא. הבטיחות וקבלת העזרה הדרושה קודמות תמיד לתיעוד.
מה ההבדל בין פרכוס בודד לבין אפילפסיה מאובחנת?
פרכוס הוא אירוע, ואילו אפילפסיה היא אבחנה רפואית. אירוע יחיד אינו מוביל בהכרח לאבחנה של אפילפסיה, ולכן נדרש בירור המתייחס ל:
- נסיבות האירוע
- ההיסטוריה הרפואית
- מאפייני האירוע
פרכוס עשוי להופיע בעקבות חום, הפרעה מטבולית, מחסור בשינה, שימוש בחומר מסוים או גורם רפואי אחר. במקרים אחרים לא נמצא גורם מיידי, והרופא בוחן אם קיימת נטייה לאירועים אפילפטיים.
כיצד נעשית ההבחנה?
הנוירולוג בוחן את תיאור האירוע, את מצבו הרפואי של המטופל ואת תוצאות הבדיקה הגופנית והנוירולוגית. בהתאם לממצאים הוא עשוי להפנות לבדיקת EEG, להדמיה או לבדיקות נוספות.
הבירור עשוי להתייחס בין היתר לשאלות האלה:
- האם היה גורם אפשרי שהקדים את האירוע?
- האם התרחשו אירועים דומים בעבר?
- האם הייתה תגובה לסביבה במהלך האירוע?
- אילו תנועות או שינויים גופניים נצפו?
- כיצד נראתה ההתאוששות?
- האם קיימים מצבים רפואיים או תרופות שעשויים להיות רלוונטיים?
מתי אפשר לשקול חוות דעת נוספת?
חוות דעת נוספת יכולה לסייע כאשר האבחנה אינה ברורה, כאשר תיאור האירועים אינו מתאים לממצאים או כאשר התקבלו הסברים שונים. אפשר לשקול אותה גם לפני החלטה טיפולית משמעותית או כאשר יש שאלות שלא קיבלו מענה.
סיבות אפשריות לפנייה כוללות:
- פער בין האירועים שנצפו לבין האבחנה שנמסרה.
- קושי להבין את משמעות תוצאות הבדיקות.
- המשך אירועים למרות הטיפול.
- חשד לאירוע שאינו אפילפטי, כגון התעלפות.
- צורך בבחינה נוספת של אפשרויות המעקב.
חוות דעת נוספת אינה מחליפה טיפול דחוף ואינה סיבה לדחות בדיקה רפואית. במקרה של סימני חירום יש לפנות מיד לקבלת עזרה.
מה עושים לאחר פרכוס ראשון?
לאחר פרכוס ראשון יש לפנות להערכה רפואית ולהציג תיאור מדויק ככל האפשר של האירוע. הרופא יבדוק את המטופל ויחליט אילו בדיקות נדרשות בהתאם לממצאים.
אם האדם אינו חוזר להכרה מלאה, מתקשה לנשום, נפצע או שהפרכוס אינו נפסק, פונים למוקד 101 או לחדר מיון. אין להמתין לתור רגיל במצב שבו נדרשת עזרה דחופה.
מתי פרכוס הוא מצב חירום - תסמינים שמחייבים פנייה מיידית למוקד 101 או לחדר מיון
פרכוס מחייב עזרה רפואית דחופה כאשר הוא אינו נפסק, כאשר מופיע קושי בנשימה, כאשר ההכרה אינה חוזרת או כאשר נגרמה פציעה משמעותית. במצבים כאלה מתקשרים למוקד 101 או פונים לחדר מיון.
סימני אזהרה כוללים:
- פרכוס ראשון שלא נבדק רפואית.
- פרכוס שאינו נפסק.
- אירועים החוזרים בזה אחר זה בלי התאוששות ביניהם.
- חוסר תגובה מתמשך לאחר האירוע.
- קושי בנשימה או שינוי בולט בצבע הפנים.
- פגיעת ראש או פציעה משמעותית.
- אירוע שהתרחש במים.
- חשד למצב רפואי חריף נוסף.
כאשר יש ספק לגבי חומרת המצב, אפשר להתקשר למוקד 101 ולקבל הנחיות. מידע כללי אינו יכול להחליף הערכה של איש מקצוע בזמן אירוע.
כיצד מסייעים בזמן פרכוס?
מטרת העזרה הראשונה היא להגן על האדם מפגיעה ולא לנסות לעצור את תנועות הגוף. יש להישאר לידו, להרחיק חפצים מסוכנים ולפעול לפי הנחיות מוקד החירום.
בזמן האירוע:
- מרחיקים חפצים חדים או כבדים.
- מגנים בעדינות על הראש באמצעות חפץ רך.
- משחררים בגד לוחץ סביב הצוואר אם אפשר לעשות זאת בבטחה.
- לא מכניסים אצבעות, מים, מזון או חפצים לפה.
- לא מנסים לפתוח את הלסת בכוח.
- לא מרסנים את תנועות הגוף.
- לא נותנים תרופה שלא נרשמה למצב הזה ולא פועלים בניגוד להנחיות הרפואיות שניתנו למטופל.
לאחר שהתנועות נפסקות, יש לוודא שדרכי הנשימה פנויות ולהישאר לצד האדם. אם הוא אינו מתאושש או שמופיע סימן אזהרה, מזעיקים עזרה רפואית.