כשהפרכוס מתחיל באזור מסוים במוח

אפילפסיה מוקדית היא סוג של אפילפסיה שבו הפרכוס מתחיל באזור מסוים במוח, ולא בשני צדי המוח בו-זמנית. הביטוי משתנה לפי האזור המעורב: תנועה לא רצונית ביד או בפנים, תחושה חריגה, טעם או ריח שאינם קיימים, בלבול או ניתוק מהסביבה.

האבחון נשען במידה רבה על תיאור מדויק של האירוע. חשוב לתעד מה קרה לפניו, במהלכו ואחריו, וכן לבקש מאדם שנכח במקום לתאר את מה שראה.

המידע בעמוד הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי. נוירולוג יכול לבחון את התסמינים, להעריך אם מקורם בפרכוס ולהתאים את המשך הבירור.

במקרה של פרכוס ראשון, פרכוס שאינו נפסק, קושי בנשימה, פציעה משמעותית או אירועים חוזרים ללא התאוששות ביניהם, יש לפנות מיד למוקד 101 או לחדר מיון.

מה ההבדל בין אפילפסיה מוקדית, אפילפסיה פוקאלית והתקפים חלקיים

אפילפסיה מוקדית, אפילפסיה פוקאלית ואפילפסיה פוקלית הם שמות המשמשים לתיאור התקפים שמתחילים באזור מוגדר במוח. הביטוי מה זה אפילפסיה מוקדית מתייחס אפוא למקור ההתקף, ולא בהכרח לאופן שבו הוא נראה כלפי חוץ.

"אפילפסיה פוקאלית" מבוססת על המונח האנגלי focal epilepsy, ואילו "אפילפסיה פוקלית" היא צורת כתיב נוספת. "התקפים חלקיים" הוא מונח ישן יותר, שעדיין עשוי להופיע במסמכים רפואיים ובשיחות.

המינוח העדכני מדגיש שני היבטים חשובים: היכן ההתקף מתחיל ומה קורה למודעות במהלכו.

תסמינים לבדם אינם מספיקים לאבחון סוג ההתקף. נוירולוג בוחן את תיאור האירוע לצד הבדיקה הקלינית ובדיקות העזר.

התקפים מוקדיים נחלקים לפי מצב המודעות ולפי התפשטות הפעילות החשמלית:

• התקף מוקדי עם מודעות שמורה (focal aware): האדם מודע למתרחש ויכול לעיתים לתאר את התחושות שחווה.
• התקף מוקדי עם פגיעה במודעות (focal impaired awareness): המודעות נפגעת, התגובה לסביבה משתנה ולעיתים מופיעות פעולות אוטומטיות.
• התקף מוקדי המתפשט להתקף טוני-קלוני דו-צדדי: ההתקף מתחיל באזור מסוים ומתפשט לשני צדי המוח.

הטבלה מסכמת ביטויים אפשריים של סוגי ההתקפים:

בהתקף עם מודעות שמורה האדם עשוי לחוש עקצוץ המתפשט לאורך גפה, טעם מתכתי או תחושת היכרות חריגה עם מקום. בהתקף עם פגיעה במודעות אפשר לראות מבט קבוע, תגובה חלקית לדיבור או תנועות חוזרות כמו מצמוץ ולעיסות.

כאשר ההתקף מתפשט, השלב הראשוני עשוי להיות עדין ולהקדים את התנועות הכלליות. לכן תיאור של מי שראה את תחילת האירוע יכול לספק לנוירולוג מידע חשוב.

הדפוסים האלה אינם חוקים מוחלטים, ואותו אדם עשוי לחוות ביטויים שונים. לאחר אירוע חשוד כדאי לרשום מה קדם לו, כיצד התחיל, אילו תנועות או תחושות הופיעו ומה קרה במהלך ההתאוששות.

מהם התסמינים והגורמים האפשריים לאפילפסיה מוקדית

התסמינים של אפילפסיה מוקדית נקבעים במידה רבה לפי האזור שבו מתחילה הפעילות החשמלית החריגה. משום שאזורים שונים במוח קשורים לתנועה, לתחושה, לראייה, לשפה ולזיכרון, הביטוי עשוי להיות שונה מאדם לאדם.

דוגמאות לתסמינים לפי תפקוד האזור המעורב:

• אזורים תחושתיים: עקצוץ, נימול או תחושת חום וקור, לעיתים בצד מסוים של הגוף.
• אזורים הקשורים לראייה: הבזקי אור, כתמים בשדה הראייה או הפרעה חזותית חולפת.
• אזורים מוטוריים באונה הקדמית: תנועות לא רצוניות בפנים או בגפה, סיבוב הראש או שינוי בתנוחת הגוף.
• אזורים באונה הרקתית: תחושת דז'ה וו, פחד פתאומי, שינוי בטעם או בריח, תחושה עולה בבטן, בלבול או פגיעה במודעות.
• אזורים הקשורים לשפה: קושי זמני בדיבור, בהבנת שפה או בשליפת מילים.

לא כל תסמין כזה מעיד על אפילפסיה. עקצוץ ביד יכול לנבוע מלחץ על עצב, הפרעות ראייה עשויות להופיע במיגרנה ותחושת דז'ה וו יכולה להתרחש גם ללא מחלה נוירולוגית.

תסמין יחיד אינו מאפשר לקבוע שמדובר באפילפסיה מוקדית. האבחנה מבוססת על דפוס האירועים, בדיקה נוירולוגית ובדיקות שהרופא בוחר לפי הצורך.

לא תמיד ניתן לזהות את הגורם להתקפים. כאשר נמצא גורם אפשרי, הבירור עשוי להתייחס למצבים כגון:

• פגיעה קודמת ברקמת המוח
• שבץ מוחי או פגיעה בכלי דם
• גידול או שינוי מבני אחר
• זיהום שפגע במוח
• מום מבני מולד
• רקע גנטי או משפחתי

יש גם מצבים שאינם אפילפסיה אך עשויים להיראות דומים להתקף מוקדי. בין האפשרויות נמצאים עילפון, מיגרנה עם הילה, אירוע מוחי חולף, הפרעות שינה ואירועים לא אפילפטיים ממקור אחר.

האבחנה המבדלת חשובה מפני שהטיפול והמשך הבירור משתנים לפי מקור האירוע. אדם שחווה תנועות בלתי רצוניות, תחושות חריגות חוזרות או שינוי במודעות צריך לפנות לבדיקה רפואית ולא להסתמך על תיאור מקוון בלבד.

איך מאבחנים אפילפסיה מוקדית ומה חשוב לדעת על EEG ו-MRI

אבחון אפילפסיה מוקדית נשען על תיאור האירוע, בדיקה נוירולוגית ובדיקות עזר כמו EEG ו-MRI מוח. אף אחת מהבדיקות אינה עומדת לבדה, והנוירולוג מחבר את כלל הממצאים לתמונה קלינית אחת.

השלב הראשון הוא איסוף מידע. הנוירולוג יבקש להבין מה האדם הרגיש, מה ראו הנוכחים, כיצד התחיל האירוע ומה קרה לאחריו.

סרטון שצולם בבטחה עשוי לסייע, וכך גם רשימה מסודרת של אירועים קודמים. הבדיקה הנוירולוגית מתייחסת, בין היתר, לתנועה, לתחושה, לשפה, לזיכרון ולתפקודים נוספים.

מה מוסיפות בדיקות EEG ו-MRI

בדיקת EEG מתעדת את הפעילות החשמלית של המוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת. היא עשויה לזהות פעילות חריגה ולספק מידע על האזור שממנו היא מגיעה.

בדיקת MRI מוח מציגה את מבנה המוח. היא יכולה לסייע בזיהוי שינויים מבניים, צלקות, נגעים או ממצאים אחרים שעשויים להיות קשורים להתקפים.

EEG תקין אינו שולל אפילפסיה מוקדית. פעילות חריגה אינה בהכרח מופיעה בזמן ההקלטה, ולכן מפרשים את התוצאה כחלק מהתמונה הכוללת.

בהתאם לתסמינים ולתוצאות, הנוירולוג עשוי לשקול בדיקה חוזרת או סוג אחר של ניטור. אין לקבוע אבחנה או לשלול אותה על סמך מסמך יחיד.

אם אתם בוחנים את ההיבט המעשי של ביצוע הבדיקה, בעמוד על בדיקת EEG פרטי מחיר מוסבר אילו גורמים עשויים להשפיע על העלות.

מדריך תיעוד לבני משפחה

תיאור של עד ראייה יכול לסייע בזיהוי דפוס האירוע. בזמן התיעוד התמקדו בעובדות שנצפו, ולא בפרשנות או בהשערה לגבי הסיבה.

• לפני האירוע: מה האדם עשה, האם היה חולה או עייף, והאם דיווח על תחושה חריגה.
• במהלך האירוע: כיצד הוא התחיל, אילו איברים נעו, האם האדם הגיב לדיבור והאם חל שינוי בנשימה או בצבע העור.
• לאחר האירוע: האם הופיעו בלבול, עייפות, כאב או קושי בדיבור, ומה האדם זכר.

אם אפשר לצלם בלי לעכב עזרה ובלי לסכן את האדם, הסרטון עשוי לסייע לרופא. יש לשמור את התיאורים במקום מרוכז ולהביא אותם לייעוץ.

איך מתקבלת החלטה רפואית

הנוירולוג משווה בין אופי התסמינים, דפוס האירועים, הבדיקה הקלינית ותוצאות EEG ו-MRI. מטרת ההצלבה היא לבדוק אם התמונה מתאימה לאפילפסיה מוקדית או אם נדרש בירור בכיוון אחר.

לדוגמה היפותטית, תחושה העולה מהבטן ולאחריה טשטוש במודעות עשויה להעלות חשד למעורבות של האונה הרקתית. התיאור לבדו אינו מאשר את האבחנה, ולכן יש לבחון אותו לצד יתר הממצאים.

לפגישה כדאי להביא תיעוד של האירועים, תוצאות בדיקות קודמות, סיכומי ביקור ורשימה עדכנית של תרופות ותוספים. מידע מסודר עוזר לרופא לבחור את בדיקות ההמשך הרלוונטיות.

מה עושים בזמן התקף של אפילפסיה מוקדית ומתי זה מצב חירום

בזמן התקף אין לנסות לעצור בכוח את התנועות. המטרה היא להרחיק סכנות, להגן על האדם ולעקוב אחר מצבו עד להתאוששות או עד לקבלת עזרה רפואית.

מה עושים בזמן האירוע:

• הרחיקו חפצים חדים, רהיטים וחפצים שעלולים לגרום לפציעה.
• הגנו על הראש באמצעות חפץ רך, בלי להפעיל כוח.
• בדקו מתי האירוע התחיל ועקבו אחר מהלכו.
• לאחר שהתנועות נפסקות, ואם אפשר לעשות זאת בבטחה, השכיבו את האדם על הצד.
• הישארו לצדו ובדקו שהוא נושם ומגיב.
• לאחר האירוע, תעדו את מה שראיתם.

מה לא עושים:

• אין להחזיק את האדם בכוח או לנסות לרסן את תנועותיו.
• אין להכניס יד, חפץ, מזון או משקה לפיו.
• אין לתת תרופה דרך הפה כל עוד האדם אינו ערני לחלוטין, אלא אם קיימת תוכנית חירום רפואית ברורה שניתנה עבורו.
• אין לסטור לאדם או לנער אותו כדי לגרום לו להגיב.

פרכוס ראשון או אירוע החורג מהדפוס המוכר מחייבים הערכה רפואית דחופה. במקרה של ספק, פנו למוקד 101.

מתי מתקשרים מיד למוקד 101

מצב חירום הוא אירוע שבו קיימת סכנה לנשימה, פציעה, חוסר התאוששות או המשך של הפרכוס. אין להמתין לתור רפואי רגיל כאשר מופיעים סימני אזהרה.

יש להתקשר מיד למוקד 101 או לפנות לחדר מיון במצבים הבאים:

• זהו הפרכוס הראשון שחווה האדם.
• הפרכוס אינו נפסק או שונה באופן ניכר מהאירועים המוכרים.
• מתחיל התקף נוסף לפני שהאדם התאושש.
• התרחשה פציעה משמעותית או קיים חשד לפגיעת ראש.
• מופיעים קושי בנשימה, גוון כחלחל או היעדר תגובה לאחר שהתנועות נפסקו.
• האירוע התרחש במים או בסביבה מסוכנת.

מי שכבר אובחן עשוי לקבל מהרופא תוכנית פעולה אישית למצבי חירום. יש לפעול לפיה ולהימנע משינוי עצמאי של תרופות או הוראות.

מדוע לא מסתמכים על תיאור מקוון

תמונות, סרטונים ורשימות תסמינים אינם מחליפים בדיקה רפואית. אירועים ממקורות שונים יכולים להיראות דומים, אך לדרוש בירור וטיפול שונים.

נוירולוג בוחן את התיעוד, ההיסטוריה הרפואית ותוצאות הבדיקות. לאחר מכן הוא יכול להסביר אם יש צורך בבירור נוסף ומהם הצעדים המתאימים.

אפשרויות טיפול ומעקב באפילפסיה מוקדית

הטיפול באפילפסיה מוקדית מותאם לסוג ההתקפים, לממצאי הבירור, למצב הרפואי ולמאפיינים האישיים של המטופל. אין לשנות תרופה או מינון ללא הנחיה מפורשת מהרופא המטפל.

אפשרויות שהנוירולוג עשוי לדון בהן כוללות:

• תרופות נגד פרכוסים, הנבחרות לפי סוג ההתקף ומאפייני המטופל.
• מעקב נוירולוגי והערכת השינויים בדפוס ההתקפים.
• בדיקות חוזרות או הדמיות, כאשר הממצאים מצדיקים זאת.
• הערכה במרכז המתמחה באפילפסיה כאשר ההתקפים אינם נשלטים במידה מספקת.
• בדיקת התאמה לטיפולים שאינם תרופתיים לאחר הערכה מקיפה.

אפילפסיה עמידה לטיפול היא מצב שבו ההתקפים נמשכים למרות טיפול תרופתי שנבחר ונוהל בידי הצוות הרפואי. הקביעה מבוססת על בחינת התרופות, אופן נטילתן, תגובת המטופל ותיעוד ההתקפים.

עמידות לטיפול נקבעת במסגרת הערכה רפואית. אין להסיק זאת לבד או לשנות את הטיפול באופן עצמאי.

כאשר עולה חשד לעמידות לטיפול, הנוירולוג עשוי להפנות למרכז לאפילפסיה או להערכה לקראת טיפול מתקדם. הבירור יכול לכלול ניטור של התקפים, הדמיות ובחינה מדויקת יותר של מיקום המוקד.

במעקב השוטף כדאי להקפיד על כמה פעולות:

• לעדכן יומן התקפים ולהביאו לכל ביקור.
• לדווח על תרופות, תוספים ושינויים רפואיים.
• לתאר תופעות לוואי והשפעות על התפקוד.
• ליטול את התרופות בהתאם להנחיות הרופא.
• לשאול מראש כיצד לפעול במקרה של התקף חריג או מנה שנשכחה.

מעקב מסודר מאפשר לנוירולוג להעריך את תגובת המטופל ולשקול התאמות. אם ההתקפים משתנים או מופיעות תופעות חדשות, יש לעדכן את הרופא.

המסלול הפרטי בישראל לאבחון ולמעקב אחר אפילפסיה מוקדית

ייעוץ נוירולוגי פרטי יכול להתאים למי שמבקש חוות דעת נוספת, סקירה של בדיקות קיימות או בניית תוכנית בירור. זמינות הייעוץ והבדיקות משתנה בין רופאים ומכונים, ולכן כדאי לברר אותה ישירות לפני קביעת התור.

פנייה פרטית אינה מבטלת את חשיבות המעקב בקופת החולים או בבית החולים. הרופא הפרטי יכול לעבור על התיעוד, לבצע בדיקה קלינית ולהסביר אילו בדיקות נוספות עשויות להתאים.

לפני הפגישה מומלץ להכין:

• יומן התקפים ובו תיאור של האירועים.
• דוחות EEG, בדיקות הדמיה ותוצאות רלוונטיות אחרות.
• רשימת תרופות, תוספים ומינונים עדכניים.
• סיכומי ביקור, מכתבי שחרור ומסמכים רפואיים קודמים.
• שאלות שחשוב לכם לקבל עליהן תשובה.

בבחירת נוירולוג כדאי לבדוק אם תחום עיסוקו כולל אפילפסיה ופרכוסים, היכן מתקיים הייעוץ ומה נדרש להביא. אפשר גם לברר מראש אם הבדיקות מבוצעות באותה מסגרת או דורשות הפניה למכון נפרד.

העלות של ייעוץ נוירולוגי או בדיקת EEG פרטית משתנה לפי נותן השירות וסוג הבדיקה. לפני קביעת התור בקשו פירוט של השירות והעלות הצפויה.

המסלול הפרטי עשוי להיות רלוונטי גם לבירורים נוירולוגיים אחרים. עמוד הבדל בין פרקינסון לפרקינסון פלוס מסביר מונחים בתחום הפרעות התנועה, ואילו העמוד רופא פרקינסון מומלץ מציג שיקולים בבחירת רופא.

בכל מסלול כדאי להגיע עם מטרה ברורה ותיעוד מסודר. כך ניתן להקדיש את הפגישה לבחינת הממצאים, לשאלות ולהחלטה על המשך הבירור.

שאלות נפוצות על אפילפסיה מוקדית

האם כל התקף מוקדי כולל תנועות פרכוסיות?

לא. התקף מוקדי יכול להתבטא בריח חריג, בתחושת דז'ה וו, בעקצוץ, בשינוי בראייה או בפגיעה במודעות, גם ללא רעד נראה לעין.

האם אפשר להישאר מודעים בזמן התקף?

כן. בהתקף מוקדי עם מודעות שמורה האדם מודע למתרחש, אך הוא עשוי לחוות תחושות או תנועות שאינן בשליטתו ולעיתים להתקשות בדיבור או בתגובה.

האם התקף מוקדי תמיד מתפשט?

לא. התקף מוקדי יכול להישאר מוגבל לאזור מסוים, אך הוא עשוי גם להתפשט. אי אפשר לחזות את מהלך האירוע על סמך תסמין יחיד.

האם EEG תקין שולל אפילפסיה מוקדית?

לא. EEG תקין אינו שולל אפילפסיה מוקדית, מפני שהפעילות החריגה לא תמיד מתועדת במהלך הבדיקה. האבחנה מבוססת על התיאור הקליני, הבדיקה הנוירולוגית ובדיקות נוספות לפי הצורך.

האם אפשר לנהוג עם אפילפסיה מוקדית?

אין לקבל החלטה על נהיגה באופן עצמאי לאחר פרכוס או בעת בירור לאפילפסיה. יש לפנות לרופא המטפל ולרשות הרישוי כדי לקבל הנחיות המתאימות למצב הרפואי.

להעמקה אפשר לקרוא על אפילפסיה פרונטלית, אפילפסיה פרונטו טמפורלית, אפילפסיה אידיופטית ואפילפסיה ואורות מהבהבים. מידע נוסף בנושאים נוירולוגיים מופיע בבלוג.