התקפי היעדרות והבהייה שנמשכת רגע - מידע מרכזי

אפילפסיה בהייה היא כינוי נפוץ למצב המתבטא בהתקפי היעדרות: האדם עוצר לפתע, מפסיק להגיב, ממצמץ או נראה כאילו מבטו התרוקן, ולאחר מכן חוזר לפעילות. התקפים כאלה אינם כוללים בהכרח נפילה או תנועות פרכוסיות בולטות, ולכן קל לבלבל בינם לבין חוסר ריכוז או חלימה בהקיץ.

אם מדובר בפרכוס ראשון, באובדן הכרה ממושך, בפציעה בזמן האירוע או בהתקף במים, פנו מיד למוקד 101 או לחדר המיון הקרוב.

התקפי היעדרות מזוהים לעיתים אצל ילדים, אך יכולים להופיע גם אצל מבוגרים. מכיוון שהאדם שחווה את האירוע אינו תמיד מודע אליו, המידע החשוב מגיע לא פעם מהורים, מורים, בני משפחה או אנשים אחרים שנכחו במקום.

העמוד מספק מידע כללי ואינו מחליף אבחון רפואי. אם אתם מבחינים בבהיות חוזרות, בחוסר תגובה או בשינוי פתאומי בהתנהגות, פנו לרופא לצורך בירור והפניה לנוירולוג לפי הצורך.

איך מזהים התקף בהייה

התקף בהייה עשוי להתבטא בעצירה פתאומית באמצע פעילות, במבט קפוא ובחוסר תגובה זמני. לאחר האירוע האדם עשוי לחזור לפעילות בלי לדעת שהתרחשה הפסקה ברצף.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם:

• עצירה פתאומית באמצע פעולה, למשל דיבור שנקטע או הפסקת כתיבה.
• מבט קפוא או לא ממוקד שאינו מגיב למה שקורה בסביבה.
• חוסר תגובה לקריאה בשם, לשאלה או למגע עדין.
• מצמוץ או תנועות קטנות של הפה או הידיים.
• חזרה לפעילות בלי בלבול בולט ובלי מודעות לפער.

האדם שחווה התקף היעדרות אינו תמיד זוכר את האירוע. לכן חשוב לתעד מה ראו האנשים שהיו לידו, מה עשה לפני ההפסקה וכיצד התנהג אחריה.

לדוגמה, בתרחיש היפותטי ילד עונה על שאלה בכיתה, נעצר באמצע דבריו ואינו מגיב למורה. לאחר מכן הוא ממשיך לדבר מהנקודה שבה עצר, בלי להבין שהיה פער. דפוס כזה אינו מוכיח שמדובר באפילפסיה, אך הוא מצדיק בירור אם הוא חוזר על עצמו.

התקף היעדרות, חלימה בהקיץ או עילפון

יש הבדלים אפשריים בין התקף היעדרות לבין מצבים אחרים, אך אי אפשר לקבוע אבחנה לפי סימן יחיד.

הטבלה אינה כלי אבחון. מצבים רפואיים שונים עלולים להיראות דומים, ולכן הרופא בוחן את תיאור האירוע, את הרקע הרפואי ואת תוצאות הבדיקות.

אם הבחנתם בדפוס חוזר, כתבו מה ראיתם ומה התרחש לפני האירוע ואחריו. אפשר גם לתעד את האירוע בווידאו כאשר הדבר בטוח ואינו מעכב קבלת עזרה רפואית.

פרכוס בודד לעומת אפילפסיה מאובחנת

פרכוס בודד אינו זהה בהכרח לאפילפסיה. האבחנה נקבעת לפי מאפייני האירועים, הרקע הרפואי, הסיכון להישנות וממצאי הבירור.

הרופא עשוי לבחון בין השאר:

• דפוס האירועים והאם חזרו בנסיבות דומות.
• אופי האירוע, לרבות צורת ההתחלה, התגובה לסביבה וההתאוששות.
• רקע רפואי, כולל מחלות, פגיעות ראש, תרופות ושינויים בשינה.
• גיל המטופל, משום שהבירור אצל ילדים ואצל מבוגרים אינו זהה.
• עדויות מהסביבה, כגון דיווחים של הורים, מורים או בני משפחה.

אצל ילדים ניתן לפנות לנוירולוג ילדים, המתייחס גם להתפתחות, ללמידה ולהתנהגות. אצל מבוגרים הרופא עשוי לבדוק מצבים נוספים שיכולים לגרום לאובדן הכרה או לחוסר תגובה.

רק בירור רפואי יכול לקבוע אם מדובר בפרכוס בודד, באפילפסיה או בתופעה אחרת.

במצב שכבר אובחן, כדאי לעדכן את הרופא אם חל שינוי בדפוס המוכר. סימנים רלוונטיים כוללים שינוי בתכיפות האירועים, התאוששות שונה, נפילה, פציעה, תנועות שלא הופיעו בעבר או בלבול שאינו חולף כרגיל.

מתי בהייה אצל חולי אפילפסיה מצריך בדיקה נוספת אצל מומחה? כאשר הבהייה חדשה, שונה מהאירועים המוכרים, מלווה בחוסר תגובה חריג או מופיעה לצד תסמינים חדשים. הנוירולוג יחליט אם נדרש שינוי במעקב או בירור נוסף.

מתי פרכוס הוא מצב חירום - ומה עושים במקרה כזה

פרכוס עשוי להיות מצב חירום כאשר מדובר באירוע ראשון, באירוע ממושך, בפציעה, בהתקף במים או בקושי בנשימה. במצבים אלה יש לפנות מיד למוקד 101 או לחדר המיון הקרוב.

גם אצל אדם עם אבחנה ידועה, שינוי באופי ההתקף מצדיק התייעצות רפואית. אם אינכם בטוחים אם מדובר במצב חירום, פנו לקבלת הנחיות רפואיות.

מה עושים בזמן פרכוס עם תנועות גופניות

בזמן פרכוס המלווה בתנועות לא רצוניות, מטרת העזרה היא להגן על האדם מפגיעה ולא לנסות לעצור את התנועות.

• הרחיקו חפצים חדים או כבדים מהסביבה.
• אל תחזיקו את האדם בכוח.
• אל תזיזו אותו, אלא אם הוא נמצא במקום מסוכן.
• הניחו דבר רך מתחת לראש.
• לאחר שהתנועות נרגעות, השכיבו אותו על הצד אם ניתן לעשות זאת בבטחה.
• הישארו לידו ובדקו שהוא נושם.

אין להכניס חפץ, אצבעות, מזון או תרופה לפה בזמן הפרכוס. פעולה כזאת עלולה לגרום לפציעה או לחסימת דרכי הנשימה.

מה עושים בזמן התקף בהייה

בהתקף המתבטא בבהייה בלבד, הישארו ליד האדם ושמרו על סביבה בטוחה. אין צורך לנער אותו או לנסות להחזיר אותו לתגובה בכוח.

לאחר האירוע, תעדו את מה שראיתם ועדכנו את המטפל או את בני המשפחה. אם האירוע שונה מהדפוס המוכר, מלווה בפציעה או אינו חולף, פנו לעזרה רפואית.

בכל ספק לגבי חומרת האירוע, פנו למוקד 101 או לחדר המיון.

איך מאבחנים אפילפסיה בהייה

האבחון של אפילפסיה בהייה מתחיל בתיאור מפורט של האירועים. הרופא בוחן כיצד הם התחילו, מה ראה מי שנכח במקום, האם הייתה תגובה לסביבה ומה התרחש לאחר מכן.

צילום של אירוע עשוי לעזור לנוירולוג, כל עוד הצילום אינו מסכן את האדם ואינו מעכב פנייה לעזרה. הסרטון יכול להמחיש את תנועות העיניים, תנוחת הגוף ואופן התגובה לסביבה.

המידע שכדאי להכין לפגישה

רישום מסודר מאפשר לרופא להבין את הדפוס ולבחור את הבדיקות המתאימות. כדאי לכלול:

• מתי הבחנתם לראשונה באירועים.
• מה התרחש לפני כל אירוע ואחריו.
• האם האדם הגיב לקול או למגע.
• אילו תנועות הופיעו בעיניים, בפה, בידיים או בגוף.
• האם היו שינויים בשינה, בתרופות או במצב הבריאותי.
• מחלות רקע והיסטוריה משפחתית רלוונטית.

אין צורך לנסות לפרש את האירוע בעצמכם. תיאור עובדתי, גם אם אינו מושלם, מועיל יותר מהשערה לגבי סוג הפרכוס.

מהי בדיקת EEG

בדיקת EEG רושמת את הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המונחות על הקרקפת. הרופא עשוי להשתמש בה כדי לחפש דפוסים שיכולים להתאים לנטייה לפרכוסים.

תוצאה תקינה אינה שוללת בהכרח אפילפסיה, ותוצאה חריגה אינה קובעת אבחנה לבדה. הנוירולוג מפרש את הרישום יחד עם תיאור האירועים, הבדיקה הרפואית והרקע הקליני.

בדיקות נוספות, כגון MRI, עשויות להישקל בהתאם למאפייני המקרה. ההחלטה אילו בדיקות נחוצות מתקבלת על ידי הרופא המטפל.

האבחנה של אפילפסיה בהייה נקבעת לפי התמונה הקלינית וממצאי הבירור, ולא לפי סימן או בדיקה יחידים.

בירור אצל ילדים ואצל מבוגרים

אצל ילדים, הבירור עשוי לכלול שאלות על התפתחות, שפה, למידה והתנהגות. מידע מההורים ומהצוות החינוכי יכול לסייע בזיהוי דפוסים שאינם נראים במהלך הבדיקה במרפאה.

אצל מבוגרים הרופא עשוי לבדוק גם מצבים שיכולים להיראות כמו פרכוס, ובהם עילפון או אירועים שאינם אפילפטיים. מטרת הבירור היא לזהות את מקור האירוע ולא להסתמך על מראה חיצוני בלבד.

שאלות שכדאי להפנות לנוירולוג

• אילו מצבים יכולים להסביר את האירועים?
• האם נדרשת בדיקת EEG?
• האם יש צורך בבדיקות נוספות?
• אילו שינויים חשוב לתעד?
• באילו סימנים צריך לפנות לחדר מיון?
• כיצד יתנהל המעקב לאחר קבלת התוצאות?

הכנת השאלות מראש מסייעת להתמקד בנושאים החשובים לכם. אפשר להגיע לפגישה עם יומן אירועים, רשימת תרופות וסרטונים שצולמו בבטחה.

המסלול הפרטי בישראל לבירור ולמעקב

אפשר לפנות לנוירולוג במסגרת קופת החולים או באופן פרטי. הבחירה במסלול תלויה בזמינות, במיקום, בסוג המומחה הדרוש ובהעדפות המטופל.

לפני קביעת פגישה כדאי לברר:

• האם המומחה מטפל בילדים, במבוגרים או בשתי האוכלוסיות.
• אילו מסמכים ותוצאות בדיקות יש להביא.
• האם ניתן לשלוח תיעוד או סרטון לפני הפגישה.
• אילו שירותים נכללים בייעוץ.
• כיצד מתקיים המעקב לאחר הבירור.

אנחנו מרכזים מידע רפואי פומבי ומסבירים אותו בעברית פשוטה. אנחנו לא מאבחנים, לא ממליצים על טיפול ולא קובעים מה מצבכם. אפשר להשאיר פרטים באתר לצורך הכוונה לנותני שירות פרטיים.

באפשרותכם לעיין גם בעמוד נוירולוג בחיפה או בעמוד נוירולוג פרטי באילת. הקישורים מובילים לעמודים נוספים באתר לפי העיר הרלוונטית.

בעת הפנייה הכינו תיאור ברור של האירועים, רשימת תרופות ותוצאות בדיקות קודמות. אם מתרחש פרכוס פעיל, פרכוס ראשון, פציעה או קושי בנשימה, אין להמתין לפגישה מתוכננת ויש לפנות למוקד 101.

עקרונות טיפול ומעקב באפילפסיה בהייה

הטיפול באפילפסיה בהייה נקבע על ידי הנוירולוג בהתאם לסוג ההתקפים, לתוצאות הבירור ולמצב הרפואי. אין טיפול אחיד שמתאים לכל מטופל, ולכן אין לשנות תרופות או מינונים ללא הנחיה רפואית.

התחלה, הפסקה או החלפה של טיפול תרופתי נעשות רק לפי הוראות הרופא המטפל.

המעקב נועד לבחון את דפוס ההתקפים, את השפעת הטיפול ואת תופעות הלוואי. תדירות הביקורות והצורך בבדיקות נוספות נקבעים לפי המצב הקליני.

לקראת ביקורת כדאי להכין:

• יומן התקפים מעודכן.
• רשימת תרופות ומינונים.
• תיאור של תופעות לוואי או שינויים בתפקוד.
• תוצאות של בדיקות שבוצעו.
• שאלות שעלו מאז הפגישה הקודמת.

יומן התקפים מסייע לזהות שינויים לאורך המעקב. אצל ילדים אפשר לשלב גם מידע מהמסגרת החינוכית, במיוחד כאשר האירועים משפיעים על הקשב, הלמידה או ההתנהגות.

אין להמתין לביקורת אם מופיע התקף חדש, שינוי ברור בדפוס המוכר, פציעה, קושי בנשימה או תופעת לוואי מדאיגה. במצב חירום יש לפנות מיד למוקד 101 או לחדר המיון.

מי שרוצה תמונה רחבה יותר מוזמן לעיין בכמה עולה בדיקת EMG פרטית.

שאלות נפוצות

האם כל בהייה היא אפילפסיה?

לא. בהייה יכולה להיות קשורה לעייפות, לחוסר קשב, לחלימה בהקיץ או למצבים רפואיים אחרים. כאשר מופיעים חוסר תגובה ודפוס חוזר, מומלץ לפנות לבירור רפואי.

האם האדם זוכר את התקף ההיעדרות?

לא תמיד. התקף היעדרות עשוי ליצור פער במודעות, ולכן האדם אינו בהכרח יודע שהאירוע התרחש. דיווחים של הורים, מורים ובני משפחה יכולים לסייע לרופא להבין את התמונה.

האם התקף היעדרות כולל נפילה?

התקף היעדרות עשוי להתרחש בלי נפילה ובלי תנועות גופניות בולטות. עם זאת, תנועות עדינות כמו מצמוץ או תנועות פה יכולות להופיע. נפילה או תנועות נרחבות מצריכות הערכה רפואית ואינן מאפשרות לקבוע את סוג ההתקף ללא בירור.

מה עושים אם האירוע מתרחש בבית הספר או במקום ציבורי?

יש להישאר ליד האדם, להרחיק סכנות ולבדוק אם הוא חוזר להגיב. אין לנער אותו, להכניס דבר לפיו או לתת לו מזון ושתייה לפני שחזר למצבו הרגיל.

לאחר האירוע כדאי לתעד מה קרה ולעדכן את ההורים או המלווים. אם מדובר בפרכוס ממושך, בפציעה או באירוע שאינו דומה לדפוס המוכר, יש לפנות למוקד 101.

מידע נוסף על פרכוס מתמשך מופיע בעמוד אפילפסיה סטטוס אפילפטיקוס.

האם יש סכנה בזמן התקף בהייה?

הסיכון עשוי לנבוע מהסביבה שבה מתרחש ההתקף. חוסר תגובה בזמן חציית כביש, בישול, שחייה או פעילות אחרת הדורשת מודעות עלול להוביל לפגיעה.

חשוב לעדכן את האנשים המלווים את המטופל ולפעול לפי הנחיות הרופא. מידע רחב יותר מופיע בעמוד חולי אפילפסיה בישראל.

איפה אפשר לקרוא עוד על אפילפסיה?

אפשר להמשיך לעמוד אפילפסיה סטטיסטיקה, לקרוא על אפילפסיה הריון או לעיין במידע על אפילפסיה בזקנה. תכנים נוספים מרוכזים בעמוד הבלוג.

אם עולה חשד להתקפי היעדרות אצלכם או אצל ילדכם, פנו לרופא לצורך הערכה והמשך בירור. במקרה של פרכוס ראשון, פציעה, קושי בנשימה או אירוע ממושך, פנו מיד למוקד 101 או לחדר המיון.