כאבים הם תסמין מוכר בטרשת נפוצה, והם יכולים להופיע בשלבים שונים של המחלה ובצורות מגוונות. בכל הקשור לטרשת נפוצה כאבים עשויים לנבוע מפגיעה במסלולים עצביים, אך גם מעומס על השרירים והמפרקים.
טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית שבה מערכת החיסון פוגעת במעטפת של סיבי העצב במערכת העצבים המרכזית. הפגיעה עלולה לשבש את העברת האותות בין המוח לשאר הגוף וליצור כאב עצבי, צריבה, עוויתות או נוקשות.
כאב חדש, מתמשך או משתנה מצדיק פנייה לרופא או לנוירולוג. הבדיקה נועדה לזהות אם מקור הכאב עצבי, שרירי, מפרקי או אחר, ובהתאם לכך לקבוע את המשך הבירור.
אילו כאבים בטרשת נפוצה עשויים להופיע?
כאבים בטרשת נפוצה יכולים להיות נוירופתיים, קשורים לספסטיות או שריריים־שלדיים. ההבחנה חשובה מפני שכל סוג כאב מתבטא אחרת ועשוי להצריך בירור שונה.
כאב נוירופתי נובע מפגיעה במסלולים העצביים. העצבים עלולים להעביר אותות כאב גם בלי פגיעה מקומית ברקמה, והתחושה עשויה לכלול:
- צריבה או שריפה בגפיים
- דקירות או תחושה דמוית זרם חשמלי
- כאב חד שמתפשט לאורך זרוע או רגל
- רגישות־יתר למגע, לבגד או לזרם מים
- עקצוץ או נמלול ממושך
כאב הקשור לספסטיות נובע מנוקשות, מתח מוגבר או התכווצות של השרירים. הוא עשוי להרגיש כמו מתיחה עמוקה, עווית או התכווצות, בעיקר ברגליים, בירכיים ולעיתים גם בזרועות.
כאב שרירי־שלדי משני מתפתח בעקבות שינויים בתנועה וביציבה, כגון הליכה לא סימטרית, ישיבה ממושכת או העברת עומס למפרקים מסוימים. הוא עשוי להתבטא בכאב גב, כתף או מפרק ולהחמיר בתנועה או במנח מסוים.
כאב נוירופתי מתואר לעיתים כצריבה, דקירה או זרם גם ללא פגיעה מקומית, ואילו כאב שרירי־שלדי קשור בדרך כלל לתנועה, למנח או לעומס.
כאב עשוי להתלוות לנמלול, לירידה בתחושה, לחולשה או לנוקשות שרירים. התסמינים הנלווים מספקים לרופא מידע חשוב, אך אינם מספיקים לקביעת מקור הכאב ללא בדיקה.
איך מבדילים בין כאבים רגיל לבין כאבים על רקע טרשת נפוצה?
ההבדל המרכזי הוא הקשר בין הכאב לבין תנועה, עומס או פגיעה מקומית. כאב מכני מופיע לעיתים לאחר מאמץ או פציעה ומושפע מתנועה, ואילו כאב עצבי עשוי להופיע גם במנוחה וללא סיבה מקומית ברורה.
סימנים שעשויים להתאים לכאב ממקור נוירולוגי כוללים:
- כאב שמופיע במנוחה וללא קשר ברור לפעילות
- תחושת צריבה, דקירה או זרם חשמלי
- כאב שמתפשט לאורך מסלול בגפה
- נמלול, ירידה בתחושה או חולשה באזור הכואב
- דפוס כאב חדש או שונה מכאבים קודמים
גם אצל אדם עם טרשת נפוצה, כאב אינו בהכרח נובע מהמחלה. כאבי גב, ברכיים או כתפיים יכולים להיות קשורים ליציבה, לעומס, לפציעה או לבעיה רפואית אחרת.
תיאור התחושה מסייע בבירור, אך רק רופא או נוירולוג יכולים לקבוע את מקור הכאב לאחר תשאול ובדיקה.
חום גוף מוגבר, מאמץ, עייפות, שינה לא טובה ומתח נפשי עלולים להחמיר כאב קיים. זיהוי הגורמים האלה אינו מחליף אבחנה, אך הוא יכול לעזור לרופא להבין את דפוס התסמינים.
לקראת הבדיקה כדאי לתעד מתי הופיע הכאב, מה החמיר או הקל עליו ואילו תסמינים הופיעו לצדו. אם לכאב מתלווה תסמין פתאומי וחריג, יש לפנות לבדיקה דחופה.
כאבים בטרשת נפוצה: מה חשוב לתעד לפני הבדיקה?
תיעוד מסודר מסייע לרופא לזהות את דפוס הכאב ולבחור את הבירור המתאים. כדאי להכין מידע קצר וברור בנושאים הבאים:
- מיקום הכאב: היכן הוא מורגש והאם הוא מתפשט לאזור אחר
- אופי התחושה: צריבה, דקירה, לחץ, התכווצות או זרם חשמלי
- משך ותדירות: מתי הכאב מתחיל, כמה זמן הוא נמשך ובאיזו תדירות הוא חוזר
- גורמים מחמירים ומקלים: תנועה, מנוחה, חום, מאמץ, שינה או מתח
- תסמינים נלווים: נמלול, חולשה, עייפות, שינוי בראייה או קושי בשליטה על סוגרים
- השפעה על התפקוד: הפרעה להליכה, לשינה, לעבודה או לפעולות יומיומיות
אפשר לנהל יומן בטלפון ולרשום את הפרטים סמוך להופעת הכאב. כך קל יותר לזכור את הנסיבות ואת התסמינים הנלווים.
כדאי גם להכין שאלות לפגישה: אילו גורמים אפשריים נבדקים, האם יש צורך בבדיקות נוספות ומה חשוב להמשיך לתעד. התיאור האישי הוא חלק חשוב מהבירור, אך האבחנה מבוססת גם על ההיסטוריה הרפואית, הבדיקה הקלינית ובדיקות עזר לפי הצורך.
מתי כאב מחייב בדיקה רפואית דחופה?
כאב שמלווה בשינוי נוירולוגי פתאומי או בפגיעה בתפקוד מחייב הערכה דחופה. אין לנסות לקבוע לבד אם מדובר בהתקף של טרשת נפוצה או בגורם רפואי אחר.
יש לפנות לקבלת עזרה דחופה כאשר מופיעים:
- חולשה חדשה בגפה או בצד הגוף
- הפרעת תחושה פתאומית או נמלול שמתפשט
- שינוי חדש בראייה, טשטוש או אובדן שדה ראייה
- קושי חדש בדיבור או בבליעה
- בלבול, ירידה בערנות או שינוי התנהגותי פתאומי
- כאב ראש פתאומי וחריג, השונה מכאבים קודמים
במצבים אלה יש לפנות מיד למוקד החירום של מגן דוד אדום או לחדר מיון.
לא כל החמרה בכאב מעידה על התקף. חום, זיהום, עייפות או מאמץ עשויים להחמיר תסמינים מוכרים, אך הופעת תסמין חדש או חריג דורשת הערכה רפואית ולא המתנה עצמאית.
לאחר טיפול במצב הדחוף ניתן לתאם המשך בירור ומעקב אצל נוירולוג. מטרת המעקב היא להבין את מקור התסמינים ולבחון אם נדרש שינוי בתוכנית הבירור או הטיפול.