ירידה בחוש הריח עשויה להופיע לפני תסמינים מוטוריים של מחלת פרקינסון. לכן הצירוף „פרקינסון ריח” מתאר קשר רפואי מוכר, אך אינו אומר שכל שינוי בהרחה מעיד על מחלה נוירולוגית.
ירידה בחוש הריח אינה אבחנה חד-משמעית ואינה ייחודית לפרקינסון. הצטננות, נזלת כרונית, פוליפים באף, חבלה בראש, עישון וגורמים נוספים עלולים לפגוע ביכולת להריח. גם תהליכים הקשורים לגיל עשויים להשפיע על חוש הריח בלי קשר למחלת פרקינסון.
בעמוד הזה תמצאו הסבר פשוט על הקשר בין פרקינסון לחוש הריח, על צורות הביטוי האפשריות של השינוי ועל מסלול הבירור הרפואי. אבחון הסיבה לשינוי דורש הערכה רפואית, ואין בתוכן תחליף לייעוץ המותאם למצבכם.
פרקינסון ריח: התשובה הישירה
ירידה או שינוי בחוש הריח אינם מעידים בהכרח על פרקינסון ואינם מספיקים לאבחון המחלה. מדובר בתסמין מוקדם אפשרי, אך הוא יכול להופיע גם מסיבות אחרות שאינן נוירולוגיות.
שינוי בחוש הריח דורש בחינה של מכלול התסמינים ושל גורמים רפואיים נוספים.
בין הגורמים האפשריים לירידה בחוש הריח:
- הצטננות או שפעת המשפיעות על דרכי האף
- אלרגיה או סינוסיטיס
- פוליפים באף
- תופעת לוואי של תרופות
- זיהומים נגיפיים, ובהם קורונה
- חבלה בראש
- עישון
- בעיות מקומיות בחלל האף
בהקשר של פרקינסון, המונח הרפואי לירידה בחוש הריח הוא היפוסמיה. זהו תסמין לא מוטורי, כלומר תסמין שאינו מתבטא ישירות בתנועה, בניגוד לרעד, לנוקשות או להאטה בתנועה.
חשוב להבחין בין אובדן מלא או חלקי של חוש הריח, עיוות ריחות וירידה בהנאה מריחות מוכרים. בעיוות ריחות, ריח מוכר עשוי להיתפס כשונה או כלא נעים, גם כאשר האדם עדיין מסוגל לזהות שיש סביבו ריח.
התופעות האלה עשויות להופיע בנפרד או יחד, ולכל אחת מהן יכולים להיות גורמים שונים. אם השינוי אינו קשור למחלה חולפת או שהוא מפריע לתפקוד, כדאי לפנות לרופא המשפחה לבירור.
פרקינסון ריח במחקר: מה מנסים לבדוק
מחקרים בתחום בוחנים אם שילוב בין תפיסת ריחות לבין דפוסי השאיפה בזמן הרחה עשוי לספק מידע על שינויים הקשורים לפרקינסון. הרעיון הוא שלא רק זיהוי הריח חשוב, אלא גם הדרך שבה אדם שואף אוויר כאשר הוא מנסה להריח.
שיטות כאלה עשויות לכלול חשיפה לחומרים בעלי ריח מוגדר ומדידה של תגובת הנבדק. לאחר מכן החוקרים בוחנים אם ניתן לזהות דפוסים שחוזרים אצל אנשים בעלי מאפיינים קליניים מסוימים.
בדיקה במסגרת מחקר אינה בדיקה שגרתית לאבחון פרקינסון.
תוצאה מחקרית אינה מאפשרת להסיק מסקנה רפואית לגבי אדם מסוים. תנאי המחקר, מאפייני המשתתפים ושיטת הניתוח משפיעים על משמעות התוצאות, ולכן נדרשת זהירות בפרשנות שלהן.
העניין המחקרי בחוש הריח נובע מהאפשרות ששינויים לא מוטוריים מופיעים לפני שהתסמינים התנועתיים נעשים בולטים. עם זאת, מאחר שפגיעה בריח נפוצה גם במצבים אחרים, היא אינה יכולה לעמוד לבדה כבסיס לאבחנה.
מבחינת האדם שמבחין בשינוי, הצעד המעשי נשאר פנייה לרופא המשפחה. בהתאם לתסמינים ולממצאי הבדיקה, הרופא עשוי להפנות לנוירולוג או לרופא אף־אוזן־גרון.
תסמינים מוקדמים שכדאי להכיר
התסמינים המוקדמים של פרקינסון עשויים לכלול שינויים בתנועה לצד תסמינים שאינם מוטוריים. הופעת תסמין אינה מוכיחה שמדובר בפרקינסון, אך תיאור מדויק שלו יכול לסייע לרופא בבירור.
התסמינים המוטוריים המוכרים כוללים:
- רעד ביד או ברגל, במיוחד כאשר האיבר נמצא במנוחה
- נוקשות בשרירים, שעשויה להתבטא בהתנגדות לתנועה או בתחושת כתפיים תפוסות
- האטה בתנועה, המקשה על פעולות יומיומיות כמו חיתוך מזון, כתיבה או לבוש
- שינוי בהליכה, כגון צעדים קצרים יותר או שינוי בתנועת הידיים
- קושי בשיווי המשקל, בעיקר כאשר הוא מצטרף לשינויים נוספים בתנועה
תסמין בודד אינו מאפשר לקבוע את מקור הבעיה. רעד, לדוגמה, עשוי להופיע במצבים שונים, ואילו נוקשות או האטה בתנועה יכולות לנבוע גם מבעיות שאינן קשורות לפרקינסון.
לצד התסמינים המוטוריים עשויים להופיע עצירות, הפרעות שינה, שינוי בכתב היד וירידה בחוש הריח. חשוב לספר לרופא גם על תסמינים שנראים לא קשורים, משום שההערכה מבוססת על התמונה הכוללת.
קצב השינוי שונה מאדם לאדם ותלוי במצב הרפואי, בתרופות, במחלות הרקע ובגורמים נוספים. כדאי לתעד אילו תסמינים הופיעו, באילו נסיבות הם מורגשים וכיצד הם משפיעים על הפעילות היומיומית.
תסמין בודד אינו אבחנה. הערכה נוירולוגית בוחנת את מכלול הסימנים ואת השפעתם על התפקוד.
מתי שינוי פתאומי מחייב טיפול דחוף
תסמין חד שמופיע בפתאומיות או החמרה מהירה של מצב קיים עשויים לחייב טיפול רפואי דחוף. במצב כזה אין להמתין לתור רגיל, אלא לפנות למוקד החירום של מד״א או לחדר מיון.
סימני אזהרה מרכזיים כוללים:
- חשד לשבץ: חולשה פתאומית בצד מסוים של הגוף, צניחת פנים, קושי בדיבור או בהבנת דיבור ושינוי פתאומי בראייה
- פרכוס שלא התרחש בעבר: גם אם חלף והאדם חזר להכרה
- כאב ראש פתאומי וחריג: כאב עז המופיע בבת אחת ושונה מכאבי ראש מוכרים
- החמרה חדה בתפקוד: קושי חדש או מחמיר בהליכה, באיזון או בבליעה
- שינוי במצב ההכרה: בלבול חריג, קושי להתעורר או אובדן הכרה
כאשר מופיע תסמין חד או שינוי פתאומי בתפקוד, יש לפנות לקבלת טיפול דחוף ולא להסתפק בקביעת תור רגיל.
שינוי הדרגתי בחוש הריח לבדו אינו דומה בדרך כלל למצבי החירום האלה. עם זאת, גם תסמין שאינו דחוף ראוי לבירור אם הוא נמשך, מחמיר או מפריע לאכילה, לבטיחות או לתפקוד היומיומי.
רופא המשפחה יכול לבצע הערכה ראשונית, לבדוק גורמים אפשריים ולהחליט אם יש צורך בהפניה. נוירולוג בוחן את מערכת העצבים, ואילו רופא אף־אוזן־גרון יכול לבדוק אם מקור השינוי נמצא באף או בדרכי הנשימה העליונות.
איך בודקים ירידה בחוש הריח בהקשר של פרקינסון
בירור של ירידה בחוש הריח מתחיל באיסוף מידע על אופי השינוי ועל התסמינים הנלווים. הרופא עשוי לשאול אם מדובר בירידה בעוצמת הריח, באובדן הרחה או בכך שריחות מוכרים נתפסים בצורה אחרת.
הבירור עשוי להתייחס גם לנושאים הבאים:
- מחלה נשימתית או גודש באף
- אלרגיות, סינוסיטיס או פוליפים
- תרופות קבועות ושינויים בטיפול התרופתי
- חבלה בראש
- עישון
- שינויים בתנועה, בשינה או בתפקוד היומיומי
- השפעת השינוי על טעם המזון ועל התיאבון
בדיקת ריח קלינית בוחנת את היכולת לזהות או להבחין בין חומרים בעלי ריח מוגדר. בדיקה כזאת יכולה לתאר את תפקוד חוש הריח, אך תוצאה חריגה אינה מאבחנת פרקינסון בפני עצמה.
אין בדיקת ריח שגרתית שיכולה לקבוע לבדה אם אדם חולה בפרקינסון.
כאשר עולה חשד לבעיה מקומית באף, רופא המשפחה עשוי להפנות לרופא אף־אוזן־גרון. אם מופיעים גם רעד, נוקשות, האטה בתנועה או סימנים נוירולוגיים אחרים, ייתכן שתידרש הערכה של נוירולוג.
האבחון הנוירולוגי מתבסס על שיחה רפואית ועל בדיקה קלינית. הרופא בוחן בין היתר תנועה, טונוס שרירים, הליכה, שיווי משקל ותפקודים נוספים בהתאם לתלונות ולמצב המטופל.
הטיפול נקבע לפי הגורם שנמצא בבירור. כאשר מקור הפגיעה בריח נמצא באף, ההתייחסות תהיה שונה מזו הנדרשת כאשר השינוי הוא חלק מתמונה נוירולוגית רחבה יותר.
המסלול הפרטי בישראל למעקב פרקינסון
פנייה לנוירולוג פרטי מאפשרת לבחור את הרופא ולתאם עמו הערכה באופן ישיר. זמינות התור, עלות הייעוץ והמסמכים הנדרשים נקבעות מול נותן השירות ובהתאם להסדרים הרלוונטיים למטופל.
לקראת הפגישה כדאי להכין מידע מסודר על:
- התסמינים שהופיעו והנסיבות שבהן הם מורגשים
- שינויים שחלו בתסמינים
- מחלות רקע
- תרופות ותוספי תזונה
- בדיקות קודמות ומכתבי שחרור
- היסטוריה משפחתית שעשויה להיות רלוונטית
- השפעת התסמינים על הליכה, עבודה, שינה ופעולות יומיומיות
שאלה שעולה לעיתים היא מה לעשות כשפרקינסון מלווה בריח, כלומר כאשר ירידה בחוש הריח מופיעה לצד תסמינים אחרים. התשובה היא לפנות להערכה רפואית מלאה, כדי לבדוק אם השינוי משתלב בתמונה הנוירולוגית או נובע מבעיה אחרת.
המסלול הפרטי עשוי להתאים למי שמבקש דעה נוספת, מעוניין לבחור רופא מסוים או זקוק להמשך מעקב. פרטים על תחומי ייעוץ נוספים מופיעים בעמוד נוירולוג עצב שריר פרטי, ומידע בנושא אזורי זמין בעמוד פרקינסון ירושלים.
אם הבירור כולל גם הערכה של הפרעות שינה, אפשר לקרוא על אופי הבדיקה בעמוד מעבדת שינה עלות. ההחלטה אם בדיקה כזאת נדרשת מתקבלת לפי התסמינים וההערכה הרפואית.
מי שמעוניין להרחיב את החיפוש יכול לבדוק גם את פרקינסון וספורט ואת פרקינסון ועישון.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין אובדן חוש הריח לבין עיוות ריחות?
אובדן חוש הריח פירושו שריחות נתפסים בעוצמה חלשה או אינם נתפסים כלל. עיוות ריחות פירושו שריח מוכר נתפס בצורה שונה, ולעיתים גם כלא נעים.
האם ירידה בחוש הריח תמיד קשורה לפרקינסון?
לא. ירידה בחוש הריח יכולה לנבוע מבעיות מקומיות באף, מזיהומים, מחבלה, מעישון או מתרופות מסוימות. כאשר היא מופיעה לצד שינויים בתנועה או תסמינים נוספים, כדאי לפנות לרופא להערכה.
מתי כדאי לפנות לרופא?
כדאי לפנות לרופא כאשר השינוי בחוש הריח אינו חולף, מחמיר, מופיע לצד תסמינים אחרים או מפריע לתפקוד. רופא המשפחה יכול להתחיל את הבירור ולהפנות למומחה המתאים.
האם זיהום נשימתי יכול להשפיע על חוש הריח?
כן. זיהום בדרכי הנשימה העליונות עלול להשפיע על היכולת להריח, ולעיתים גם לשנות את האופן שבו ריחות מוכרים נתפסים. אם השינוי נמשך לאחר ששאר תסמיני המחלה חלפו, כדאי להתייעץ עם רופא.
האם בדיקת ריח יכולה לאבחן פרקינסון?
לא. בדיקת ריח יכולה לזהות ירידה או שינוי בתפקוד חוש הריח, אך אינה מספיקה לאבחון פרקינסון. האבחנה מבוססת על הערכה נוירולוגית ועל מכלול התסמינים והממצאים.
נושאים נוספים על בריאות מערכת העצבים, בדיקות ומסלולי ייעוץ מרוכזים בבלוג שלנו.