פרקינסון אטיפי הוא שם כולל לקבוצת מחלות נוירולוגיות שתסמיניהן דומים לאלה של מחלת פרקינסון הקלאסית, אך הן נבדלות ממנה במהלך המחלה, בממצאים הנלווים ובתגובה לטיפול. במחלת פרקינסון אידיופטית הגורם אינו מזוהה, ואילו בתסמונות האטיפיות מעורבים לעיתים אזורים ותפקודים נוספים של מערכת העצבים.
קבוצה זו מכונה גם Parkinson-plus, משום שלצד תסמיני הפרקינסון המוכרים עשויים להופיע סימנים נוספים. היא כוללת בין היתר PSP, שיתוק על-גרעיני מתקדם; MSA, ניוון רב-מערכתי; CBD, ניוון קורטיקו-בזלי; ו-LBD, דמנציה עם גופיפי לוי.
האבחנה מבוססת על הערכה רפואית ואינה מתאימה לאבחון עצמי. נוירולוג, ובפרט מומחה להפרעות תנועה, בוחן את מכלול התסמינים ואת התפתחותם. במקרה של נפילה עם חבלה, בלבול חריף, קושי נשימתי פתאומי או הפרעת בליעה חמורה, יש לפנות למד"א או לחדר מיון.
התסמינים המוקדמים של פרקינסון אטיפי
התסמינים המוקדמים של פרקינסון אטיפי עשויים להשפיע על התנועה וגם על תפקודים אחרים של מערכת העצבים. בתסמונות מסוימות דווקא הפרעות ביציבה, בשינה, בבליעה, בקשב או בתפקוד האוטונומי מעוררות חשד שהתמונה אינה מתאימה לפרקינסון הקלאסי.
תסמינים מוטוריים אפשריים כוללים:
- רעד: רעד במנוחה, שלעיתים בולט פחות מאשר במחלת פרקינסון הקלאסית
- נוקשות: קשיות שרירים המקשה על תנועה חלקה
- איטיות בתנועה: קושי להתחיל תנועה או לבצע פעולות שגרתיות
- חוסר יציבות: נטייה לאבד שיווי משקל או ליפול
גם לתסמינים שאינם מוטוריים יש חשיבות:
- הפרעות שינה, לרבות תנועות חזקות בזמן חלימה
- קושי בבליעה או שינוי בקול
- איטיות בחשיבה, קשיי ריכוז או תנודות בקשב
- שינוי בהתנהגות או במצב הרוח
- סחרחורת בעמידה או הפרעות בשליטה על שלפוחית השתן
נפילות חוזרות, שינוי חד בזיכרון או קושי מתגבר בבליעה מצריכים דיווח מפורש לרופא. הם עשויים להשפיע על האבחנה המבדלת ועל אופן המעקב.
חשד לתסמונת אטיפית עשוי להתעורר כאשר התסמינים מתקדמים באופן שאינו אופייני לפרקינסון הקלאסי, כאשר מופיעים סימנים נלווים או כאשר התגובה לטיפול התרופתי מוגבלת. אין להסיק מכך לבד מהי התסמונת, משום שמצבים שונים עלולים ליצור תמונה דומה.
בדיקה במועד מסוים אינה תמיד מציגה את מלוא התמונה. מעקב אצל נוירולוג מאפשר להשוות בין ממצאים, לזהות שינוי בתסמינים ולבחון את התגובה לטיפול. כדאי להביא לפגישה תיעוד מסודר של התסמינים, נסיבות הופעתם והשפעתם על התפקוד.
מהלך המחלה ותתי-הסוגים של פרקינסון אטיפי
פרקינסון אטיפי אינו מחלה יחידה אלא קבוצה של תסמונות בעלות מאפיינים שונים. זיהוי התסמונת עשוי לסייע בתכנון הבירור, המעקב והשיקום.
- PSP, Progressive Supranuclear Palsy: עשויה להתבטא בקושי בהנעת העיניים, במיוחד במבט כלפי מטה, ובחוסר יציבות
- MSA, Multiple System Atrophy: משלבת תסמיני תנועה עם הפרעות בתפקוד האוטונומי, כגון ירידת לחץ דם בעמידה או הפרעה בשליטה על שלפוחית השתן
- CBD, Corticobasal Degeneration: עשויה לגרום לפגיעה שאינה סימטרית ולקושי ניכר בהפעלת גפה
- LBD, Lewy Body Dementia: עשויה לכלול תנודות בקשב, שינויים קוגניטיביים, הזיות ותסמיני תנועה
התסמונות האטיפיות עשויות לכלול פגיעה ביציבה, בבליעה, בתנועות העיניים, בתפקוד האוטונומי או בחשיבה. גם דפוס התגובה לתרופות המקובלות בפרקינסון עשוי להיות שונה.
ההבחנה בין התסמונות משפיעה על הבדיקות שיישקלו, על הסיכונים הדורשים מעקב ועל בחירת שירותי השיקום.
תסמונות שונות עלולות להיראות דומות בתחילת הבירור. לכן הנוירולוג בוחן אילו תסמינים הופיעו, באיזה סדר, כיצד השתנו ומה הייתה התגובה לטיפול. זהו חלק מהאבחנה המבדלת, שמטרתה לבחון גם מצבים אחרים היכולים להסביר את התמונה.
המשפחה יכולה לסייע באמצעות תיעוד מדויק ולא באמצעות ניסיון לקבוע אבחנה. כאשר עולה חשד לתסמונת אטיפית, אפשר לבקש הערכה של נוירולוג בעל ניסיון בהפרעות תנועה.
איך מאבחנים פרקינסון אטיפי
אבחון פרקינסון אטיפי נשען בעיקר על היסטוריה רפואית, בדיקה נוירולוגית ומעקב אחר התפתחות התסמינים. אין בדיקת מעבדה יחידה שמכריעה לבדה איזו תסמונת גורמת לתמונה הקלינית.
הרופא שואל מתי החלו התסמינים, מה היה סדר הופעתם וכיצד הם משפיעים על התפקוד. בבדיקה הנוירולוגית נבחנים בין היתר ההליכה, היציבה, טווח התנועה, תנועות העיניים, הרפלקסים והתפקוד הקוגניטיבי.
האבחנה נקבעת בידי נוירולוג. תיעוד של המטופל ושל בני המשפחה מספק מידע חשוב, אך אינו מחליף בדיקה רפואית.
בהתאם לתסמינים ולממצאי הבדיקה, הרופא עשוי להיעזר בבדיקות נלוות:
- הדמיה מוחית לצורך בירור ושלילת גורמים אחרים
- בדיקות דם לבחינת מצבים רפואיים העלולים לחקות הפרעת תנועה
- הערכה קוגניטיבית כשיש שינוי בזיכרון, בחשיבה או בקשב
- בדיקות תפקוד אוטונומי כשיש סחרחורת בעמידה, שינוי בלחץ הדם או הפרעות בשלפוחית
האבחנה המבדלת היא חלק מרכזי בבירור. הרופא משווה בין הסברים אפשריים ובוחן אם הממצאים מתאימים למחלת פרקינסון קלאסית, לתסמונת אטיפית, להשפעת תרופות או למצב רפואי אחר.
| מרכיב בבירור | התרומה להערכה |
|---|---|
| היסטוריה רפואית | סדר הופעת התסמינים והשפעתם על התפקוד |
| בדיקה נוירולוגית | הערכת תנועה, יציבה, עיניים, רפלקסים וחשיבה |
| בדיקות נלוות | בירור גורמים אחרים ותמיכה בהערכה הקלינית |
| מעקב | זיהוי שינוי בתסמינים ובתגובה לטיפול |
לקראת הפגישה כדאי לרשום מתי הבחנתם בכל תסמין, מה מחמיר אותו ומה מקל עליו. ניתן לצרף רשימת תרופות ותיאור מבני משפחה המכירים את התפקוד היומיומי.