ירידה קוגניטיבית במחלת פרקינסון היא מצב שבו לצד תסמיני התנועה מופיעים קשיים בזיכרון, בקשב, בתכנון או במהירות החשיבה. פרקינסון ירידה קוגניטיבית הוא נושא שמעסיק חולים ובני משפחה, ולכן חשוב להכיר את הסימנים ולדעת מתי לפנות להערכה מקצועית.
לא כל בעיית זיכרון או תחושת טשטוש מעידה על דמנציה. בירידה קוגניטיבית קלה התפקוד היומיומי נשמר במידה רבה, ואילו דמנציה משפיעה באופן משמעותי על העצמאות ועל ניהול שגרת החיים.
ההבחנה בין המצבים נעשית באמצעות הערכה רפואית וקוגניטיבית. הנוירולוג המטפל בוחן את התסמינים, את השפעתם על התפקוד ואת השינויים שחלו לאורך זמן, ובהתאם לכך ממליץ על המשך הבירור והמעקב.
פרקינסון ירידה קוגניטיבית: מהם הסימנים המוקדמים?
הסימנים המוקדמים עשויים להתבטא בהאטה בחשיבה, בקושי להתרכז ובפגיעה ביכולת לתכנן משימות. בניגוד לתפיסה הרווחת של "בעיית זיכרון", השינוי לא תמיד מתחיל בשכחת אירועים מהעבר.
השינויים עשויים להתפתח בהדרגה, ולכן לעיתים מייחסים אותם לעייפות, למצב הרוח או לעומס. כדאי לשים לב במיוחד לשינוי ביחס ליכולת הקודמת של האדם, ולא רק לקיומו של קושי מסוים.
הסימנים יכולים להופיע במצבים יומיומיים מוכרים:
- קושי בשליפת מילים: התחושה שהמילה נמצאת "על קצה הלשון" מופיעה בתדירות גבוהה יותר, במיוחד בשיחה מרובת משתתפים.
- איבוד חוט השיחה: באמצע משפט קשה לזכור מה רציתם לומר או לעקוב אחר הדברים שנאמרו.
- קושי בתכנון ובשיפוט: פעולות שבעבר היו פשוטות, כמו ארגון סידורים או בחירה בין אפשרויות, נעשות מורכבות יותר.
- ירידה בקשב: קשה להתמקד בשיחה, בקריאה או בצפייה כאשר יש רעש והסחות דעת.
- האטה בעיבוד מידע: נדרש זמן רב יותר להבין שאלה ולנסח תשובה, גם כאשר התשובה עצמה נכונה.
- קושי במעבר בין משימות: מעבר מפעולה אחת לאחרת עלול ליצור בלבול או להוביל להשמטת שלבים.
ההשפעה על התפקוד היומיומי היא מרכיב מרכזי בהערכה. הרופא עשוי לברר אם האדם עדיין מנהל את כספי הבית, נוטל תרופות בצורה מסודרת, מבשל, מתמצא בסביבה ומנהל את סדר היום ללא עזרה חדשה.
ההבדל בין ירידה קוגניטיבית קלה לדמנציה אינו עצם קיומם של הקשיים, אלא מידת הפגיעה שלהם בעצמאות ובשגרת החיים.
כאשר הקושי מעמיק ופוגע בעצמאות, הרופא עשוי לבחון אפשרות של דמנציה הקשורה למחלת פרקינסון, המכונה PDD, או של דמנציה עם גופיפי לואי, המכונה DLB. מדובר באבחנות קרובות, אך סדר הופעת התסמינים מסייע להבדיל ביניהן.
הערכה קוגניטיבית בודקת בין היתר זיכרון, קשב, שפה ותפקודים ניהוליים. אם זיהיתם שינוי עקבי אצלכם או אצל בן משפחה, כדאי לתאר אותו לנוירולוג המטפל ולציין כיצד הוא משפיע על הפעולות היומיומיות.
כיצד מבחינים בין PDD ל-DLB?
ההבחנה בין דמנציה הקשורה לפרקינסון לבין דמנציה עם גופיפי לואי מתבססת במידה רבה על סדר הופעת התסמינים. בשני המצבים עשויים להופיע תסמיני תנועה, שינויים קוגניטיביים, תנודות בערנות והזיות ראייה, אך מהלך הופעתם אינו זהה.
בשתי האבחנות קיים קשר להצטברות של חלבון בשם אלפא-סינוקלאין בתאי עצב. עם זאת, האבחנה אינה נקבעת לפי תסמין יחיד אלא לפי התמונה הקלינית הכוללת.
| מאפיין | PDD | DLB |
|---|---|---|
| סדר ההופעה | תסמיני התנועה מופיעים לפני הירידה הקוגניטיבית | הירידה הקוגניטיבית מופיעה לפני תסמיני התנועה או בסמוך אליהם |
| תסמיני תנועה | חלק מרכזי מהמחלה עוד לפני השינוי הקוגניטיבי | עשויים להצטרף לתמונה הקוגניטיבית |
| תנודות קוגניטיביות | עשויות להופיע כחלק מהמצב | עשויות להיות מרכיב בולט בתמונה |
| הזיות ראייה | יכולות להופיע במהלך המחלה | עשויות להופיע לצד השינויים בקשב ובחשיבה |
תנודות קוגניטיביות יכולות להתבטא בתקופות של ערנות וחשיבה בהירה לצד תקופות של בלבול וקושי להתמקד. לבני המשפחה יש תפקיד חשוב בתיאור התנודות, משום שלא תמיד ניתן להבחין בהן במהלך פגישה רפואית אחת.
הזיות ראייה עשויות לכלול ראייה של אנשים, חפצים או בעלי חיים שאינם נמצאים במקום. חשוב לדווח עליהן לרופא, גם אם האדם מבין לאחר מכן שהמראה לא היה אמיתי.
אין להסתמך על הטבלה לצורך אבחון עצמי. הנוירולוג משלב את סדר הופעת התסמינים, הבדיקה הקלינית, התפקוד היומיומי וההערכה הקוגניטיבית כדי לגבש את האבחנה ואת תוכנית המעקב.
אילו תסמינים נלווים חשוב לתעד?
כדאי לתעד הזיות ראייה, תנודות בערנות, הפרעות שינה, מצב רוח ירוד ושינויים בהתנהגות. רישום מסודר מספק לרופא תמונה ברורה יותר מתיאור המבוסס רק על הזיכרון בזמן הפגישה.
בתיעוד אפשר לציין מה קרה, באיזה מצב הופיע התסמין, אילו תרופות ניטלו לפניו וכיצד הוא השפיע על התפקוד. חשוב להוסיף גם מידע על שינוי בשינה, באכילה, בהתמצאות או ביכולת לנהל משימות מוכרות.
תסמין שכדאי להכיר הוא הפרעת התנהגות בשנת REM. במצב זה האדם עשוי לדבר, לצעוק, לנופף בידיים, לבעוט או לבצע תנועות הקשורות לחלום בזמן השינה.
אם התנהגות כזאת מופיעה, כדאי לתאר אותה לנוירולוג באופן מפורש. יש להימנע מניסיון להעיר את האדם באמצעות מגע פתאומי, ובמקביל לדאוג שסביבת השינה תהיה בטוחה ככל האפשר עד לקבלת הנחיה מקצועית.
השאלה "מתי ירידה קוגניטיבית אצל חולי פרקינסון מצריך בדיקה נוספת אצל מומחה" עולה במיוחד כאשר מופיעים המצבים הבאים:
- ירידה שמפריעה לניהול תרופות, כספים, נהיגה או פעולות ביתיות.
- שינוי חד ביכולת החשיבה, בהתמצאות או בהתנהגות.
- הזיות או אמונות שאינן תואמות את המציאות.
- בלבול שמופיע בתנודות משמעותיות.
- שינוי חדש בשינה שמלווה בתנועות או בצעקות.
- קושי חדש לזהות אנשים או להתמצא במקום מוכר.
בלבול פתאומי, חשד לשבץ, פרכוס ראשון או כאב ראש פתאומי וחריג מצריכים פנייה מיידית לשירותי החירום או לחדר מיון.
אין לשנות טיפול תרופתי, להפסיק תרופות או להתאים מינון ללא הנחיה רפואית. תסמין קוגניטיבי או התנהגותי עשוי להיות קשור למחלה, לתרופות או למצב רפואי אחר, ולכן נדרשת הערכה מסודרת.