מחלת פרקינסון היא מחלה נוירולוגית כרונית, שעשויה להתבטא ברעד, בנוקשות שרירים, באיטיות בתנועה ובשינויים נוספים בתפקוד. ככל שהמחקר מתקדם, שאלת מהי התרופה החדשה ביותר בטיפול במחלת פרקינסון חוזרת אצל מטופלים ובני משפחותיהם.
כדי לענות עליה נכון, צריך להבחין בין תרופה שקיבלה אישור רגולטורי במדינה מסוימת, טיפול שנבדק במסגרת מחקר קליני וטיפול שזמין בפועל בישראל. חידוש שמופיע בתקשורת אינו בהכרח טיפול שאפשר לקבל, ואישור בחו"ל אינו מעיד על רישום בארץ.
המידע כאן אינו המלצה רפואית. החלטה על התחלת טיפול, החלפת תרופה או שינוי מינון צריכה להתקבל עם נוירולוג שמכיר את ההיסטוריה הרפואית, התסמינים והטיפול הנוכחי.
אם מופיעים תסמין חד וחריג, קושי פתאומי בדיבור או בתנועה, קוצר נשימה, בלבול משמעותי או שינוי במצב ההכרה, יש לפנות למוקד החירום של מד"א או לחדר מיון.
מהי התרופה החדשה ביותר בטיפול במחלת פרקינסון: התשובה הישירה
אין תרופה אחת שאפשר להגדיר כחדשה ביותר בכל העולם. התשובה משתנה לפי המדינה, מועד האישור, מטרת הטיפול והזמינות בפועל במערכת הבריאות המקומית.
חלק מהחידושים הם צורות מתן חדשות של תרופות מוכרות, כגון עירוי תת־עורי מתמשך. חידושים אחרים מבוססים על טיפול תאי או על גישה מחקרית שמטרתה להשפיע על תאים הקשורים לייצור דופמין.
טיפול שאושר בחו"ל אינו בהכרח זמין בישראל, וטיפול שמופיע בכותרות עשוי להימצא עדיין במחקר קליני.
כשקוראים על תרופה או טיפול חדש, כדאי לבדוק לאיזו קטגוריה הוא שייך:
- טיפול מאושר: תרופה או טכנולוגיה שקיבלו אישור רשמי לשימוש במדינה מסוימת.
- אישור בתנאים: אישור שמותנה בהמשך איסוף מידע, במעקב או בהגבלות שקבע הגוף הרגולטורי.
- טיפול מחקרי: טיפול שנבדק בניסוי קליני ואינו מוצע במסלול הרגיל.
- טיפול הרשום בישראל: תרופה שמופיעה במאגר הרלוונטי של משרד הבריאות, בכפוף להתוויות ולתנאי השימוש שלה.
ההבדלים אינם טכניים בלבד. עירוי מתמשך עשוי לשנות את אופן אספקת התרופה לגוף, בעוד שטיפול תאי מבוסס על מנגנון אחר ודורש הערכה שונה של התאמה, בטיחות ומעקב.
לבירור מעמד הרישום בישראל אפשר להיעזר באתר משרד הבריאות. לאחר הבדיקה כדאי להציג לנוירולוג את שם הטיפול, את המידע שפורסם עליו ואת השאלות שהתעוררו, בלי לשנות את הטיפול הקיים באופן עצמאי.
איך נבדלות אפשרויות הטיפול בפרקינסון
אפשרויות הטיפול בפרקינסון נבדלות בצורת המתן, במנגנון הפעולה ובתסמינים שאותם הן מיועדות להקל. חלק גדול מהטיפולים נועד לשלוט בתסמינים ואינו מוגדר כטיפול שמשנה את מהלך המחלה.
| אפשרות טיפול | מהות הטיפול | מתי שוקלים אותה |
|---|---|---|
| לבודופה | חומר שהגוף הופך לדופמין במוח | בהתאם לתסמינים, לתפקוד ולשיקול הרופא |
| קרבידופה | רכיב הניתן עם לבודופה ומסייע להפחית את פירוקה לפני הגעתה למוח | כחלק מתכשירים משולבים המכילים לבודופה |
| שחרור מושהה | פורמולציה המשחררת את החומר הפעיל בהדרגה | כאשר נדרש לבחון כיסוי יציב יותר בין המנות |
| עירוי תת־עורי מתמשך | אספקה רציפה באמצעות משאבה ומערכת מתן ייעודית | כאשר קיימות תנודות מוטוריות שאינן נשלטות היטב באמצעות הטיפול הקיים |
| טיפולים פרוצדורליים | הליכים כגון גירוי מוחי עמוק או אולטרסאונד ממוקד | במקרים שנבחרים לאחר הערכה נוירולוגית מתאימה |
שיפור בתסמינים אינו מעיד בהכרח על שינוי בתהליך המחלה. זו הבחנה מרכזית בהערכת כל טיפול חדש.
מה משפיע על התפקוד היומיומי
התסמינים והתגובה לטיפול אינם אחידים. הם עשויים להשתנות בהתאם למועד נטילת התרופות, לתגובה האישית, לאיכות השינה, לפעילות הגופנית, לתזונה ולמצבים רפואיים נוספים.
תנודות מוטוריות מתבטאות במעבר בין פרקי זמן שבהם התרופה משפיעה היטב לבין פרקי זמן שבהם השפעתה נחלשת. תיעוד של הופעת התסמינים ביחס לנטילת התרופות יכול לסייע לנוירולוג להבין את דפוס התנודות.
ניסוי קליני אינו אישור לשימוש
טיפול הנבדק במחקר קליני אינו שקול לתרופה שקיבלה אישור רגולטורי. תוצאות מוקדמות עשויות להיות מעניינות, אך שאלות הנוגעות ליעילות, לבטיחות ולהתאמה עדיין עשויות להיבדק.
כשנתקלים בכותרת על "התרופה החדשה ביותר", כדאי לבדוק אם מדובר בתרופה רשומה, בפורמולציה אחרת של חומר מוכר או בטיפול מחקרי. חשוב גם לברר באיזו מדינה פורסם האישור והאם הוא חל על אותה אוכלוסיית מטופלים.
ההתאמה האישית קובעת
הבחירה בין טבליות, פורמולציה בשחרור מושהה, עירוי מתמשך או הליך פרוצדורלי נעשית לפי התסמינים, התגובה לטיפול ומצבו הכללי של המטופל. מידע מקוון יכול לסייע בהכנת שאלות, אך אינו מחליף בדיקה נוירולוגית.
הסימנים שמצריכים פנייה דחופה של פרקינסון
הסימנים שמצריכים פנייה דחופה של פרקינסון הם בעיקר שינויים פתאומיים וחריגים, שאינם דומים לתנודות המוכרות בשגרה. במצב כזה אין להמתין לביקורת המתוכננת אצל הנוירולוג.
קושי פתאומי בדיבור, בנשימה או בתנועה, אובדן הכרה ושינוי חד במצב ההכרה מצריכים פנייה למוקד החירום של מד"א או לחדר מיון.
סימנים נוספים שמחייבים הערכה דחופה כוללים:
- החמרה חדה בתנועה שאינה דומה לדפוס הרגיל.
- קושי חדש בבליעה.
- קוצר נשימה חריף.
- בלבול חריג או חוסר תגובה לסביבה.
- נפילה שגרמה לפציעה, ובפרט פגיעה בראש.
- פרכוס שלא התרחש בעבר.
בעת הפנייה כדאי למסור לצוות הרפואי מה השתנה, אילו תרופות ניטלות ומתי נלקחה המנה האחרונה. מומלץ להחזיק רשימת תרופות עדכנית, לרבות מינונים, רגישויות ומחלות רקע.
שינוי הדרגתי בתסמינים שאינו מצב חירום צריך להיכלל בתיעוד לקראת הביקור אצל הנוירולוג. כדאי לציין אילו פעולות נעשו קשות יותר, כיצד התסמינים קשורים למועדי הטיפול והאם הופיעו תופעות חדשות.