איך למנוע התקף אפילפסיה היא שאלה שמעסיקה אנשים עם אפילפסיה ואת בני משפחותיהם. הפחתת הסיכון להתקפים היא תהליך מתמשך שנבנה עם נוירולוג, ואילו התקף שכבר התחיל מחייב התמקדות בבטיחות ובעזרה המתאימה.
כאשר מופיע פרכוס ראשון, שינוי חריג בדפוס ההתקפים או סימן למצוקה רפואית, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית. אם ההתקף אינו נפסק, יש קושי בנשימה, נגרמה פציעה או שהאדם אינו חוזר להכרה, מתקשרים מיד למוקד 101.
במדריך תמצאו מידע על גורמים שעלולים לעורר התקף, על בדיקת EEG המתעדת את הפעילות החשמלית במוח ועל זיהוי טריגרים אישיים. מניעה מלאה אינה תמיד אפשרית, אך תוכנית מותאמת עם נוירולוג עשויה לסייע בהפחתת הסיכון.
המידע בעמוד הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי, אבחון או טיפול אישי.
איך למנוע התקף אפילפסיה: הצעדים המרכזיים
אין דרך להבטיח שהתקף לא יתרחש, אך אפשר לנקוט צעדים שעשויים להפחית את הסיכון. הבסיס הוא מעקב אצל נוירולוג, נטילת התרופות בהתאם להנחיות וזיהוי מצבים שמקדימים התקפים אצלכם.
הכלל החשוב ביותר הוא ליטול תרופות נוגדות פרכוסים בדיוק כפי שנרשמו. שינוי במינון, הפסקת טיפול או מעבר בין תכשירים נעשים רק בתיאום עם הנוירולוג.
טריגרים להתקפים משתנים מאדם לאדם. אלה גורמים שכדאי לשים לב אליהם ולתעד אם נראה שהם קשורים להתקפים:
- חוסר שינה או שיבוש בשגרת השינה
- צריכת אלכוהול, בעיקר כאשר היא חורגת מההרגל
- מחלה חריפה, חום או זיהום
- מתח נפשי או לחץ חריג
- שינויים בשגרה, כגון נסיעה או שינוי בזמני השינה והאכילה
לא כל גורם שמופיע לפני התקף הוא בהכרח הטריגר שלו. כדי לזהות דפוס, כדאי לתעד את האירועים ולבחון את המידע עם הנוירולוג במקום להסיק מסקנות מאירוע יחיד.
שמירה על שגרה עקבית יכולה להיות חלק מתוכנית המניעה. כדאי להקפיד על שינה מספקת, על נטילת התרופות במועד ועל הימנעות משינויים עצמאיים בטיפול.
יומן התקפים מסייע למטופל ולנוירולוג להבין מה התרחש סביב כל אירוע. אפשר לנהל אותו במחברת או בטלפון ולכלול בו:
- המועד של ההתקף ומשכו המשוער
- תחושות שהופיעו לפני האירוע
- מצב השינה, האכילה והבריאות באותו יום
- מתח חריג או שינוי בשגרה
- תרופות שנלקחו והאם הייתה חריגה מההנחיות
- פציעה, קושי בהתאוששות או תופעה חדשה
תוספי תזונה, שמנים אתריים ושיטות ביתיות אינם תחליף לטיפול רפואי. לפני שימוש בתוסף או שינוי בתזונה יש להתייעץ עם הרופא, בין השאר כדי למנוע השפעה אפשרית על התרופות.
שינוי בתדירות ההתקפים, באופיים או בתחושות המקדימות מצריך עדכון של הנוירולוג. הרופא יכול לבחון את יומן ההתקפים, להעריך את המצב ולהחליט אם נדרשת התאמה בתוכנית המעקב או הטיפול.
מה ההבדל בין פרכוס בודד לאפילפסיה מאובחנת
פרכוס בודד אינו זהה לאבחנה של אפילפסיה. אבחון אפילפסיה נעשה בידי רופא על סמך מאפייני האירוע, ההיסטוריה הרפואית, הבדיקה והממצאים הנוספים.
גם פרכוס שחלף מעצמו מצריך בירור רפואי, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שבה הוא מופיע. אם האירוע עדיין נמשך או מלווה במצוקה, פציעה או קושי בנשימה, מתקשרים למוקד 101.
אי אפשר לקבוע את מקור הפרכוס לפי תיאור כללי ברשת. נוירולוג צריך להעריך את האירוע ולהחליט אילו בדיקות או צעדי מעקב נדרשים.
הבירור הנוירולוגי עשוי לכלול:
- שיחה מפורטת על האירוע, הנסיבות שקדמו לו ועדות של אדם שהיה נוכח
- בדיקה נוירולוגית להערכת תפקודה של מערכת העצבים
- בדיקת EEG, המתעדת את הפעילות החשמלית במוח
- בדיקות נוספות בהתאם להיסטוריה הרפואית ולשיקול דעתו של הרופא
אצל ילדים ואצל מבוגרים עשויים להיות ביטויים שונים לאירועים דמויי פרכוס. לכן חשוב למסור לרופא תיאור מדויק ככל האפשר ולא לנסות לקבוע אבחנה על סמך סימן יחיד.
| מצב | מה מאפיין אותו | מה עושים |
|---|---|---|
| פרכוס בודד | אירוע שעדיין לא הוגדר כחלק מאפילפסיה | פונים לבירור רפואי ולהערכת נוירולוג |
| אפילפסיה מאובחנת | מצב שנקבע לאחר הערכה רפואית | ממשיכים במעקב ומתאימים את התוכנית עם הרופא |
המעקב הרפואי המומלץ של אפילפסיה נבנה לפי דפוס ההתקפים, תגובת המטופל לטיפול ותופעות הלוואי. יומן מסודר יכול לעזור לרופא לזהות שינויים ולקבל החלטות על סמך תמונה רחבה יותר.
כאשר קיימת אבחנה, המעקב הוא חלק מהטיפול. אם אין נוירולוג מטפל או אם מעוניינים בחוות דעת נוספת, אפשר לפנות לנוירולוג פרטי לצורך הערכה ובניית תוכנית מעקב אישית.
איך מזהים מצב חירום באפילפסיה - מתי חייבים לפנות מיד ל-101
מצב חירום באפילפסיה מחייב פעולה ולא המתנה לתור רפואי. כאשר ההתקף אינו נפסק, האדם אינו חוזר להכרה, מופיע קושי בנשימה או נגרמת פציעה, מתקשרים למוקד 101 ופועלים לפי הנחיות המוקדן.
התקף מתמשך או התקפים שחוזרים בלי חזרה להכרה ביניהם הם סיבה לפנייה מיידית למוקד 101.
סימני אזהרה שמחייבים עזרה רפואית דחופה כוללים:
- התקף שאינו מפסיק מעצמו
- התקפים שחוזרים בלי שהאדם חוזר להכרה ביניהם
- פציעה במהלך ההתקף
- קושי בנשימה לפני ההתקף, במהלכו או אחריו
- התקף שמתרחש במים
- פרכוס ראשון המלווה במצוקה או נמשך בזמן הפנייה
בזמן ההתקף, מטרת העזרה הראשונה היא להגן על האדם מפציעה. אין לנסות לעצור בכוח את תנועות הגוף או להכניס דבר לפיו.
| מה עושים | מה לא עושים |
|---|---|
| מרחיקים חפצים קשים, חדים או מסוכנים | לא מכניסים דבר לפה |
| מניחים חפץ רך מתחת לראש | לא מרסנים בכוח את תנועות הגוף |
| לאחר שהתנועות נפסקות, מטים בעדינות על הצד אם אפשר | לא מחזיקים בגפיים ולא מזיזים בכוח |
| עוקבים אחר משך האירוע ואחר הנשימה | לא נותנים מזון או שתייה לפני התאוששות מלאה |
| נשארים לצד האדם ומרחיקים התקהלות | לא משאירים אותו לבדו בזמן ההתאוששות |
עזרה ראשונה אינה מפסיקה את ההתקף ואינה מחליפה טיפול רפואי. תפקידה לצמצם סכנת פציעה ולאפשר מסירת תיאור מדויק לצוות הרפואי.
כדאי שבני משפחה, חברים ואנשים שנמצאים לצד המטופל בקביעות יכירו את כללי העזרה הראשונה. תוכנית ברורה מסייעת להם לדעת מתי להזעיק עזרה, כיצד להגן על האדם ואילו פרטים למסור.
לאחר האירוע יש לעדכן את הנוירולוג אם חל שינוי בדפוס המוכר. במקרה חירום אין להמתין למענה מהמרפאה, אלא לפנות למוקד 101 או לחדר מיון.