ניתוחים חדשניים לאפילפסיה בישראל - מידע מרכזי

אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית שמתבטאת בפרכוסים חוזרים, ואצל חלק מהמטופלים הטיפול התרופתי אינו משיג שליטה מספקת בהתקפים. במקרים מתאימים עשוי להישקל ניתוח אפילפסיה חדש, המבוסס על מיפוי מדויק של מקור הפעילות האפילפטית ועל בחירת התערבות שמתאימה לממצאים.

החלטה על ניתוח מתקבלת רק לאחר הערכה רפואית מלאה, שעשויה לכלול בדיקות נוירולוגיות, הדמיה, ניטור והערכה נוירופסיכולוגית. כל מקרה נבחן לגופו, ולכן המידע במדריך נועד להסביר את האפשרויות ואינו מחליף ייעוץ רפואי.

פרכוס ראשון, פרכוס שאינו נפסק, חוסר התאוששות בין התקפים או תסמין פתאומי וחריג מחייבים פנייה למוקד 101 או לחדר מיון. לאחר שהמצב הדחוף טופל, אפשר לפנות לנוירולוג לבירור מסודר.

ניתוח אפילפסיה חדש: התשובה הישירה

ניתוח אפילפסיה חדש הוא שם כולל להתערבויות כירורגיות מתקדמות שמטרתן להסיר מוקד אפילפטי, לנתק את מסלולי ההתפשטות שלו או לווסת את הפעילות העצבית. התאמה לניתוח נשקלת כאשר האפילפסיה אינה נשלטת באמצעות טיפול תרופתי וכאשר הבדיקות מאפשרות להגדיר מסלול טיפול מתאים.

המונח אפילפסיה ניתוח מתאר למעשה תחום רחב, ולא הליך יחיד. הבחירה בין כריתה, ניתוק, צריבה או נוירומודולציה תלויה בסוג ההתקפים, במיקום הפעילות האפילפטית ובקרבתה לאזורים שאחראים על תפקודים חיוניים.

סוגי ההתערבויות העיקריים

האפשרויות הכירורגיות נבדלות באופן הפעולה, במטרת הטיפול וברמת הפולשנות:

• כריתה של המוקד האפילפטי: הסרה ממוקדת של רקמת המוח שממנה מתחילים ההתקפים, כאשר ניתן לזהות אותה ולהסירה בלי ליצור סיכון בלתי סביר לתפקוד חיוני.
• ניתוק מסלולים מוחיים: ניתוק דרכי ההתפשטות של הפעילות האפילפטית, במקרים שבהם כריתת המוקד אינה מתאימה.
• צריבה בלייזר (LITT): החדרת סיב אופטי דרך פתח קטן בגולגולת וצריבה מבוקרת של רקמת המטרה באמצעות חום.
• נוירומודולציה: השתלת מערכת שמגרה עצב או אזור במוח כדי לווסת את הפעילות העצבית ולהפחית התקפים.
• אולטרסאונד ממוקד: טכנולוגיה שמכוונת גלי קול לאזור מוגדר במוח ונבחנת גם בהקשר של טיפול באפילפסיה.

מה מבוסס ומה עדיין נבחן

כריתה של מוקד אפילפטי היא התערבות בעלת ניסיון קליני מצטבר, ואילו צריבה בלייזר, נוירומודולציה ואולטרסאונד ממוקד מציגים דרכי פעולה אחרות שדורשות התאמה מדויקת למטופל.

צריבה בלייזר אינה מחייבת פתיחה נרחבת של הגולגולת, אך היא אינה מתאימה לכל מוקד או לכל מיקום במוח. כדי לשקול אותה נדרש מוקד שאפשר לזהות, להגיע אליו ולצרוב אותו באופן מבוקר.

נוירומודולציה אינה מסירה את הרקמה שממנה מתחילים ההתקפים. מטרתה לווסת את הפעילות העצבית, ולכן היא עשויה להישקל כאשר כריתה אינה אפשרית או כאשר דפוס ההתקפים אינו מתאים להסרת מוקד מוגדר.

הניסיון הקליני אינו זהה בכל הטכנולוגיות. כאשר מוצעת שיטה מתקדמת, חשוב לברר מה מטרתה, מה ידוע על תוצאותיה, אילו סיכונים מיוחדים קשורים אליה ומהן החלופות האפשריות.

הפחתת התקפים לעומת הפסקתם

לא כל ניתוח נועד להביא להפסקה מלאה של ההתקפים. בחלק מההליכים המטרה היא למנוע את תחילת הפעילות האפילפטית, ובאחרים השאיפה היא לצמצם את תדירות ההתקפים, את עוצמתם או את התפשטותם.

היעד הטיפולי צריך להיות ברור לפני קבלת ההחלטה. כדאי לשאול את הצוות אם ההליך נועד להשיג היעדר התקפים, להפחית אותם או למנוע סוג מסוים של התקף, וכיצד תיבחן הצלחת הטיפול.

מי מקבל את ההחלטה

החלטה על ניתוח אפילפסיה מתקבלת במסגרת הערכה רב-תחומית. הצוות בוחן את תיעוד ההתקפים, ממצאי ההדמיה, הפעילות החשמלית במוח, התפקוד הקוגניטיבי והסיכון האפשרי לתפקודים כמו שפה, זיכרון, תנועה וראייה.

רק לאחר שילוב הממצאים אפשר לקבוע אם קיימת התאמה לניתוח ואיזו התערבות ראוי לשקול. אם הטיפול התרופתי אינו משיג שליטה מספקת, אפשר לבקש מהנוירולוג הערכה לגבי הפניה למרכז שמתמחה באפילפסיה.

מתי עולה אפשרות של ניתוח, ומתי לא

אפשרות כירורגית עולה בעיקר כאשר ההתקפים ממשיכים למרות טיפול תרופתי מתאים וכאשר קיימת אפשרות לזהות את מקורם או את מסלולי ההתפשטות שלהם. עצם קיומם של התקפים אינו מספיק כדי לקבוע התאמה לניתוח.

פרכוס ראשון לבדו אינו מספיק לקביעת אבחנה של אפילפסיה או לבחינת ניתוח. לאחר אירוע כזה נדרש בירור רפואי כדי להבין מה גרם לו, אם מדובר בהתקף אפילפטי ומהו המשך המעקב המתאים.

הפניה להערכה כירורגית נעשית לאחר בירור מסודר, ולא על סמך תיאור התסמינים בלבד.

לא כל סוג של אפילפסיה מתאים לכריתה או לצריבה. ההתאמה עשויה להיות מוגבלת במצבים הבאים:

• הפעילות האפילפטית מפושטת ואינה מתחילה ממוקד שאפשר להסיר.
• הבדיקות אינן מאפשרות להגדיר בבירור את מקור ההתקפים.
• ההתקפים קשורים למצב רפואי שהליך מוחי אינו צפוי לטפל בו.
• מוקד הפעילות סמוך לאזור מוחי חיוני, וההתערבות בו עלולה לגרום לפגיעה משמעותית.
• הממצאים מבדיקות שונות אינם תואמים זה לזה ודורשים בירור נוסף.

אפילפסיה שמקורה באונה הרקתית היא דוגמה מוכרת למצב שבו ניתן לעיתים לזהות מוקד ולבחון טיפול כירורגי. גם במקרה כזה ההחלטה אינה מתקבלת לפי מיקום המוקד בלבד, אלא לאחר הערכת הזיכרון, השפה ותפקודים נוספים.

במצבים שבהם ההתקפים מתפשטים במהירות בין המיספרות המוח עשויה להישקל קורפוס קלוזוטומיה. בהליך זה מנתקים חלק מהסיבים שמעבירים פעילות בין ההמיספרות כדי להגביל את התפשטות ההתקף, ולא כדי להסיר את המקור שלו.

ההחלטה תלויה בסוג האפילפסיה, בדפוס ההתקפים ובממצאי הבדיקות, ולא רק בעוצמתם. לכן הצעד המתאים למי שחווה התקפים שאינם נשלטים הוא פנייה לנוירולוג והצגת תיעוד רפואי מלא.

אילו בדיקות נדרשות לפני ניתוח אפילפסיה חדש

לפני שאפשר לקבוע התאמה לניתוח אפילפסיה חדש נדרש בירור שמטרתו לזהות את מקור ההתקפים ולהעריך את תפקוד המוח. ההחלטה נשענת על שילוב הממצאים, ולא על תוצאה של בדיקה בודדת.

הבדיקות המרכזיות עשויות לכלול:

• EEG: רישום הפעילות החשמלית במוח, המסייע לזהות דפוסים חריגים ולבחון את הקשר שלהם להתקפים.
• Video-EEG: רישום של הפעילות החשמלית לצד צילום, כדי להשוות בין השינויים הנראים בגוף לבין הפעילות המוחית בזמן אירוע.
• MRI: הדמיה מפורטת של מבנה המוח, שנועדה לזהות ממצא מבני שעשוי להיות קשור למקור ההתקפים.
• הערכה נוירופסיכולוגית: בדיקה של זיכרון, שפה, קשב, למידה ותפקודי חשיבה נוספים.

ההערכה הנוירופסיכולוגית מסייעת להבין אילו תפקודים קשורים לאזור שבו נשקלת ההתערבות. המידע משמש את הצוות בהערכת הסיכון לפגיעה קוגניטיבית ובהשוואה בין אפשרויות הטיפול.

מטרת הבירור היא לזהות היכן מתחילים ההתקפים ולבדוק אם ניתן לטפל באזור בלי לפגוע באופן בלתי סביר בתפקוד מוחי חיוני.

הבירור מתחיל באיסוף ההיסטוריה הרפואית, לרבות תיאור ההתקפים, תרופות שנוסו, תופעות לוואי ותוצאות של בדיקות קודמות. לאחר מכן הצוות קובע אילו בדיקות נוספות נחוצות ובאיזה סדר לבצע אותן.

הרכב הבדיקות אינו זהה אצל כל מטופל. כאשר הממצאים אינם חד-משמעיים, הצוות עשוי להציע ניטור או בדיקות נוספות כדי לחדד את מיקום הפעילות האפילפטית ואת הקשר שלה לתפקודי המוח.

כדאי להגיע לפגישה עם סיכומי ביקור, רשימת תרופות עדכנית, פענוחי הדמיה ותוצאות EEG קודמות. תיעוד של מאפייני ההתקפים יכול גם הוא לסייע, כל עוד איסופו אינו מסכן את האדם בזמן התקף.

אם הבירור מצביע על אפשרות כירורגית, הרופא יסביר אילו הליכים נשקלים ומה משמעות הממצאים. מי שמעוניין בחוות דעת נוספת יכול לפנות לנוירולוג שמתמחה באפילפסיה ולברר מה נדרש לצורך הערכה נוספת.

מהם הסיכונים, ההחלמה והתוצאות של ניתוח אפילפסיה חדש

כל הליך כירורגי במוח כרוך בסיכונים, וגם ניתוח אפילפסיה חדש אינו יוצא מן הכלל. מידת הסיכון תלויה במיקום ההתערבות, בהיקפה, במצב הרפואי ובקרבה לאזורים שאחראים על תפקודים חיוניים.

הסיכונים שנבחנים עשויים לכלול:

• סיבוכים נוירולוגיים: שינוי אפשרי בתנועה, בשפה, בתחושה או בראייה, בהתאם לאזור המטופל.
• שינויים קוגניטיביים: פגיעה אפשרית בזיכרון, בקשב, בלמידה או בתפקודי חשיבה אחרים.
• זיהום: סיכון שקשור לחדירה כירורגית ולהשתלת מערכת, כאשר מבוצעת השתלה.
• דימום: סיכון אפשרי בכל התערבות שחודרת לרקמת המוח או לכלי דם סמוכים.
• המשך התקפים: גם לאחר התערבות מוצלחת מבחינה טכנית, ההתקפים עלולים להימשך או להשתנות.

אין אפשרות להבטיח את תוצאת הניתוח. מטרת ההליך נקבעת מראש, אך התגובה בפועל משתנה ממטופל למטופל.

מסלול ההחלמה תלוי בסוג ההתערבות, במיקומה ובתגובת הגוף. הליך ממוקד עשוי לדרוש התארגנות שונה מניתוח פתוח, אך רק הצוות המטפל יכול להסביר מה צפוי במקרה המסוים.

לפני הניתוח חשוב לברר מה כולל האשפוז, כיצד מתנהל המעקב ואילו מגבלות עשויות לחול על החזרה לפעילות. יש לקבל הנחיות אישיות גם לגבי נהיגה, עבודה, פעילות גופנית ונטילת תרופות.

התוצאה האפשרית יכולה לנוע בין שינוי בדפוס ההתקפים לבין הפחתתם או הפסקתם. חלק מהמטופלים ממשיכים לקבל טיפול תרופתי לאחר הניתוח, וכל שינוי בתרופות נעשה רק בהנחיית הנוירולוג המטפל.

המעקב הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול. הוא מאפשר להעריך את השפעת ההליך, לעקוב אחר תופעות חדשות ולהתאים את המשך הטיפול למצב הרפואי.

כאשר מוצע הליך חדשני, כדאי לשאול מה היקף הניסיון בטכנולוגיה המסוימת, מהן מגבלותיה ואילו חלופות עומדות על הפרק. חשוב גם להבין אם מטרת הטיפול היא הסרת המוקד, הגבלת התפשטות ההתקף או ויסות הפעילות העצבית.

מתי פרכוס הוא מצב חירום - ופנייה ל-101

פרכוס ראשון, פרכוס שאינו נפסק, רצף התקפים ללא התאוששות או חבלה משמעותית במהלך האירוע מצדיקים פנייה מיידית למוקד 101. אין להמתין לבירור רגיל כאשר האדם אינו נושם כרגיל, אינו חוזר להכרה או נמצא בסכנה מיידית.

לאחר פרכוס ראשון יש לפנות לקבלת הערכה רפואית, גם אם התנועות חלפו והאדם נראה כאילו התאושש.

מצבים שמצדיקים פנייה מיידית כוללים:

• פרכוס ראשון: אירוע אצל אדם ללא אבחנה קודמת או ללא הסבר רפואי ידוע.
• פרכוס שאינו נפסק: התקף מתמשך או רצף של התקפים ללא חזרה למצב ההכרה הרגיל.
• פגיעה בהכרה או בנשימה: האדם אינו מגיב, אינו מתאושש או אינו נושם כרגיל.
• חבלה משמעותית: פגיעת ראש, דימום, נפילה מסוכנת או חשד לפגיעה אחרת.
• פרכוס בזמן היריון: מצב שמחייב הערכה רפואית דחופה.
• אירוע בסביבה מסוכנת: למשל במים, בכביש או סמוך למקור חום.

בשיחה עם מוקד 101 יש למסור תיאור קצר וברור של מה שקרה. ציינו אם האדם נושם ומגיב, מתי החל האירוע, האם קיימת היסטוריה של פרכוסים ואם נגרמה חבלה.

יש למסור גם כתובת מדויקת ופרטים שמסייעים להגיע אל המקום. פעלו לפי ההנחיות שמתקבלות מהמוקד ואל תעזבו את האדם לבדו.

בזמן ההתקף הרחיקו חפצים שעלולים לפגוע באדם והגנו על ראשו באמצעות חפץ רך. אין לנסות לעצור את התנועות בכוח ואין להכניס דבר לפה.

לאחר שהתנועות נפסקות, ואם אפשר לעשות זאת בבטחה, השכיבו את האדם על צדו ועקבו אחר נשימתו. אל תיתנו מזון, שתייה או תרופות דרך הפה עד שהוא ערני לחלוטין ועד לקבלת הנחיה מתאימה.

אבחון הסיבה לפרכוס נעשה במסגרת רפואית. לאחר שהאירוע הדחוף טופל והמצב התייצב, הצעד הבא הוא בירור אצל נוירולוג, שעשוי לכלול בדיקות כמו EEG והדמיה.

המסלול הפרטי בישראל למעקב וטיפול באפילפסיה

ייעוץ פרטי יכול לשמש להערכה ראשונית, לחוות דעת נוספת או למעקב נוירולוגי. הוא אינו מחליף טיפול חירום ואינו קובע מראש אם קיימת התאמה לניתוח.

לקראת פגישה פרטית כדאי להכין:

• סיכומי ביקור ואשפוז רלוונטיים.
• רשימת תרופות עדכנית ותיעוד של תגובות לטיפול.
• תוצאות EEG, הדמיה ובדיקות נוספות.
• תיאור של ההתקפים והשינויים שחלו בהם.
• שאלות לגבי המשך הבירור, חלופות טיפול ומעקב.

בעת קביעת ייעוץ רצוי לברר מי הרופא שמבצע אותו, מה תחום התמחותו ואילו מסמכים יש להעביר מראש. כדאי לשאול גם מה כולל התשלום, האם בדיקות או פגישות המשך מחויבות בנפרד ומהם תנאי השינוי או הביטול.

בעמוד נוירולוג פרטי מחיר אפשר לקרוא אילו מרכיבים כדאי לבדוק לפני קביעת הייעוץ. העלות והיקף השירות נקבעים לפי נותן השירות והמסלול שנבחר.

כאשר קיימת הפניה לבירור שינה, ניתן לקרוא גם על מעבדת שינה בצפון ועל מעבדת שינה יוספטל. ההחלטה אם בדיקת שינה רלוונטית מתקבלת לפי התסמינים והשיקול הרפואי.

אם הפרכוסים אינם נשלטים באמצעות הטיפול שנקבע, נוירולוג עשוי להציע הערכה כירורגית. עצם הפנייה לייעוץ אינה מעידה על התאמה לניתוח אפילפסיה חדש, וההחלטה מתקבלת רק לאחר השלמת הבירור.

שאלות נפוצות על ניתוחי אפילפסיה חדשניים בישראל

מה נחשב ניתוח אפילפסיה חדש?

זהו שם כולל להתערבויות מתקדמות שמטרתן להסיר מוקד אפילפטי, לנתק מסלולי התפשטות או לווסת פעילות עצבית. ההתאמה נקבעת לפי סוג ההתקפים, ממצאי הבדיקות והסיכון לתפקודים חיוניים.

האם כל אדם עם אפילפסיה מתאים לניתוח?

לא. התאמה לניתוח נבחנת בעיקר כאשר הטיפול התרופתי אינו משיג שליטה מספקת וכאשר אפשר להגדיר יעד מתאים להתערבות.

איך מתקבלת ההחלטה על ניתוח?

הצוות משלב מידע מההיסטוריה הרפואית, EEG, ניטור, הדמיה והערכה נוירופסיכולוגית. לאחר בחינת הממצאים מתקבלת החלטה אם להמשיך להערכה כירורגית ואיזה הליך אפשר לשקול.

האם ניתוח מבטיח שההתקפים ייפסקו?

לא. מטרת הטיפול יכולה להיות הפסקת התקפים, הפחתתם או הגבלת התפשטותם, והתוצאה משתנה בהתאם למאפייני המקרה ולהליך שנבחר.

האם ממשיכים ליטול תרופות לאחר הניתוח?

ייתכן שהטיפול התרופתי יימשך גם לאחר ההליך. אין לשנות מינון או להפסיק טיפול בלי הנחיה מפורשת מהנוירולוג המטפל.

האם אפשר לקבל חוות דעת נוספת?

כן. חוות דעת נוספת יכולה לסייע בהבנת הממצאים, החלופות, מטרת ההליך והסיכונים, במיוחד לפני החלטה על התערבות מוחית.

האם קיים מימון או החזר לייעוץ או לניתוח?

הזכאות תלויה בקופה, בפוליסה ובמסלול הטיפול. יש לבדוק ישירות מול הגוף המממן מה נכלל בכיסוי ואילו אישורים או מסמכים נדרשים.

להרחבת המידע אפשר לקרוא על ניתוח מיגרנה ועל קוצב פרקינסון, או לעיין בנושאים נוספים בבלוג.