מהי אפילפסיה וכיצד מבדילים בין צורות ההתקף

אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית המתבטאת בנטייה להתקפים חוזרים שמקורם בפעילות חשמלית חריגה במוח. פרכוס בודד עשוי להופיע גם בעקבות מצב חולף, כמו חום גבוה או מחסור בשינה, ולכן הוא אינו מעיד בהכרח על אפילפסיה.

פרכוס בודד אינו שקול לאפילפסיה. ההבחנה ביניהם נעשית על ידי רופא לאחר בדיקה והערכה מקצועית.

סוגי אפילפסיה נבדלים זה מזה במקור ההתקף, בתסמינים ובמידת הפגיעה במודעות. זיהוי מאפייני האירוע מסייע לנוירולוג להחליט אילו בדיקות נדרשות וכיצד לסווג את ההתקפים.

בין דפוסי ההתקפים המוכרים אפשר למצוא:

• התקפים כלליים, שמערבים רשתות עצביות בשני צדי המוח ועלולים להתבטא באובדן הכרה וברעד בגוף
• התקפים מוקדיים, שמתחילים באזור מסוים במוח ועשויים לגרום לתנועה חריגה, לתחושה יוצאת דופן או לשינוי במודעות
• התקפי אבסנס, שעשויים להיראות כמו בהייה או ניתוק רגעי מהסביבה

אין להסיק מתיאור חיצוני בלבד באיזה סוג התקף מדובר. נוירולוג משלב את תיאור האירוע, ממצאי הבדיקה הנוירולוגית ובדיקות עזר כדי לקבוע אם מדובר באפילפסיה וכיצד לסווג אותה.

סוגי אפילפסיה וההבדל בינם לבין סוגי התקפים

כמה סוגי אפילפסיה יש? בסיווג המקובל נכללות אפילפסיה מוקדית, אפילפסיה כללית, אפילפסיה כללית ומוקדית משולבת ואפילפסיה מסוג לא ידוע. איזה סוגי אפילפסיה יש אצל אדם מסוים אפשר לקבוע רק לאחר הערכה רפואית מלאה, ולא על סמך מראה ההתקף בלבד.

סוג האפילפסיה נקבע לפי המקום שבו ההתקף מתחיל במוח, ולא רק לפי מה שנראה לעין.

ההבחנה בין הקטגוריות נשענת בעיקר על השאלה אם הפעילות החשמלית החריגה מתחילה באזור מוגבל או מערבת את שני צדי המוח מתחילת האירוע. כדאי להכיר גם את המונחים באנגלית, משום שהם מופיעים במסמכים רפואיים:

• אפילפסיה מוקדית (Focal): ההתקף מתחיל באזור מסוים בהמיספרה, והתסמינים קשורים לתפקידו של אותו אזור
• אפילפסיה כללית (Generalized): ההתקף מערב את שני צדי המוח מתחילתו
• אפילפסיה כללית ומוקדית משולבת (Combined generalized and focal): מופיעים בה גם התקפים מוקדיים וגם התקפים כלליים
• אפילפסיה מסוג לא ידוע (Unknown onset): אין די מידע כדי לקבוע היכן ההתקף התחיל, למשל אם האירוע התרחש בשינה ללא עדות ישירה

סוג אפילפסיה מול סוג התקף

סוג האפילפסיה מתאר את ההפרעה בכללותה, ואילו סוג ההתקף מתאר אירוע מסוים. אפילפסיה סוגי התקפים שלה עשויים להשתנות: אדם עם אפילפסיה מוקדית יכול לחוות התקף שבו המודעות נשמרת, ובאירוע אחר התקף מוקדי שמתפשט ומתבטא כהתקף טוני-קלוני.

לכן השאלה "איזה התקף התרחש?" שונה מהשאלה "איזה סוג אפילפסיה אובחן?". הנוירולוג בוחן את דפוס האירועים כולו כדי לענות על שתיהן.

התקפים כלליים נחלקים לתבניות שונות לפי הביטוי הגופני וההשפעה על המודעות:

• התקף טוני-קלוני: נוקשות בגוף ולאחריה תנועות קצביות בגפיים
• התקף אבסנס (Absence): ניתוק מהסביבה ובהייה, ללא נפילה בהכרח
• התקף מיוקלוני (Myoclonic): קפיצה פתאומית ומהירה של שריר או של קבוצת שרירים
• התקף אטוני: אובדן פתאומי של מתח השרירים, שעלול לגרום לצניחה או לנפילה
• התקף טוני: התקשות פתאומית של השרירים ללא שלב של תנועות קצביות

טבלת השוואה: סוגי אפילפסיה מול סוגי התקפים

אפילפסיה תסמונת ודוגמאות מוכרות

לצד סוג האפילפסיה קיים גם המושג אפילפסיה תסמונת. תסמונת אפילפטית היא צירוף אופייני של סוגי התקפים, מאפייני גיל, ממצאי בדיקות ודפוס מחלה. רק נוירולוג יכול לזהות תסמונת ולהסביר את משמעותה עבור המשך הבירור והטיפול.

אפילפסיה של האונה הטמפורלית היא אפילפסיה מוקדית שבה ההתקף מתחיל באונה הטמפורלית. היא עשויה להתבטא בתחושת מוכרות פתאומית, בריח או בטעם שאינם קיימים, בתנועות אוטומטיות או בשינוי במודעות.

אפילפסיה רפלקסית מתאפיינת בהתקפים הקשורים לגירוי מסוים, כגון אור מהבהב או תבנית חזותית. הקשר בין הגירוי להתקף צריך להיבחן כחלק מההערכה הרפואית, ולא על סמך אירוע מקרי.

דמיון בין התנהגות בזמן התקף לבין תיאור שקראתם אינו מספיק לאבחנה. התקפים שונים עשויים להיראות דומים, ורק שילוב של תיאור מפורט, בדיקה נוירולוגית ובדיקות מתאימות מאפשר לקבוע את הסיווג.

איך מזהים התקף אפילפטי ומהם הסימנים העיקריים

התקף אפילפטי עשוי להתבטא בשינוי פתאומי בהכרה, בתנועה, בתחושה או בהתנהגות. הסימנים משתנים בין סוגי אפילפסיה ובין סוגי ההתקפים, ולכן אין תבנית חיצונית אחת שמתאימה לכל אדם.

התקף טוני-קלוני הוא אחד הדפוסים הבולטים לעין. במהלכו הגוף עשוי להתקשות ולאחר מכן להופיע רעד קצבי, ולעיתים מתרחשים גם אובדן הכרה או אובדן שליטה על הסוגרים. עם זאת, התקפים רבים אינם נראים כך.

אדם שחווה פרכוס בפעם הראשונה, או התקף שאינו נפסק, זקוק להערכה דחופה. פנו למוקד 101 או לחדר המיון.

סימנים אפשריים להתקף

התקף יכול לכלול סימן יחיד או שילוב של כמה סימנים:

• שינוי במודעות, החל מתחושת ערפול ועד אובדן הכרה
• תנועה חריגה, כגון נוקשות, רעד, קפיצה של גפה או צניחה
• תחושה פנימית יוצאת דופן, כמו טעם חריג, ריח שאינו קיים, תחושת מוכרות עזה או פחד פתאומי
• שינוי בדיבור, במבט או ביכולת להגיב לסביבה
• בלבול, כאב ראש או עייפות לאחר האירוע

לא כל שינוי רגעי הוא התקף, ולא כל התקף כולל את כל הסימנים. תיעוד מדויק של תחילת האירוע, מהלכו וההתאוששות ממנו יכול לסייע לרופא להבין את הדפוס.

התקפים שקשה לזהות מהצד

לא כל התקף נראה כמו פרכוס. התקף אבסנס עשוי להתבטא בהפסקת פעילות, בהייה וחוסר תגובה לסביבה, ולאחר מכן בחזרה לפעילות. מבחוץ הוא עלול להיראות כמו הסחת דעת.

התקף מיוקלוני גורם לקפיצה פתאומית של שריר, למשל ביד או בכתף. הוא עשוי להיראות כמו תנועה רגילה, אך לעיתים הוא גורם להשמטת חפץ.

התקף אטוני מתבטא באובדן פתאומי של מתח השרירים, שעלול לגרום לצניחת הראש או לנפילה. התקף טוני גורם להתקשות של הגוף או של חלק ממנו, ללא תנועות הרעד האופייניות להתקף טוני-קלוני.

התקף מוקדי: מודעות שמורה מול פגיעה במודעות

התקף מוקדי מתחיל באזור מסוים במוח, ואחד המאפיינים החשובים הוא מצב המודעות. בהתקף מוקדי עם מודעות שמורה האדם נשאר ער ומודע, אך עשוי לחוות רעד בגפה, תחושה חריגה או תנועה שאינה בשליטתו.

בהתקף מוקדי עם פגיעה במודעות האדם עשוי לבצע תנועות אוטומטיות, כמו ליקוק שפתיים, לעיסה או משיכה בבגדים, בלי להגיב כרגיל לסביבה. לאחר האירוע ייתכן שלא יזכור את מה שאירע.

אפילפסיה רפלקסית: כשגירוי קשור להופעת ההתקף

באפילפסיה רפלקסית קיים קשר עקבי בין גירוי מסוים לבין הופעת התקפים. גירויים אפשריים כוללים:

• אור מהבהב או תבנית חזותית חוזרת
• צליל מסוים או רעש פתאומי
• קריאה, כאשר פעילות הקריאה עצמה קשורה להופעת ההתקף

אם זוהה דפוס שחוזר סביב גירוי מסוים, חשוב לתאר אותו לרופא. אין לנסות לעורר את האירוע כדי לבדוק את הקשר.

למה תיאור האירוע חשוב לרופא

במקרים רבים הרופא אינו רואה את ההתקף עצמו, ולכן העדות של האדם ושל מי שצפה בו חשובה לבירור. כדאי לתעד מה קרה בתחילת האירוע, כיצד הגוף נע, אם הייתה תגובה לדיבור ומה האדם זכר לאחר מכן.

חשוב לציין גם נסיבות שעשויות להיות רלוונטיות, כמו מחלה, שינוי בתרופות, מחסור בשינה או חשיפה לגירוי מסוים. המידע הזה, יחד עם בדיקה נוירולוגית ובדיקות עזר, מסייע לנוירולוג לסווג את האירוע.

ההבדל בין פרכוס בודד לאפילפסיה מאובחנת

פרכוס בודד אינו מוביל אוטומטית לאבחנה של אפילפסיה. הרופא בוחן את נסיבות האירוע, את הסיכון להישנות ואת ממצאי הבדיקות לפני שהוא קובע אם קיימת נטייה להתקפים אפילפטיים.

רק רופא, ובמקרים המתאימים נוירולוג, יכול לקבוע אם אירוע מסוים קשור לאפילפסיה. אין תחליף לבירור רפואי מסודר.

פרכוס עשוי להופיע בעקבות מצב רפואי חולף שאינו אפילפסיה. בין הגורמים האפשריים:

• חום גבוה, בעיקר בילדים
• הפרעה ברמות המלחים או ברמות הסוכר בגוף
• השפעה של תרופה, חומר מסוים או שינוי בטיפול תרופתי
• מחסור משמעותי בשינה בשילוב גורמים נוספים
• פגיעת ראש או מצב רפואי חריף אחר

במצבים כאלה הבירור מתמקד גם בגורם שעשוי להסביר את הפרכוס. לכן הרופא ישאל מה קרה לפני האירוע, אילו תרופות ניטלו ואם היו מחלה, פגיעה או שינוי גופני אחר.

בדיקת EEG מתעדת את הפעילות החשמלית במוח ועשויה לזהות ממצאים התומכים בנטייה להתקפים. גם תוצאה תקינה אינה שוללת בהכרח אפילפסיה.

בדיקת MRI מוח מספקת תמונה של מבנה המוח ועשויה לזהות שינוי מבני הקשור להתקפים. הנוירולוג משלב את תוצאות הבדיקות עם תיאור האירוע והבדיקה הגופנית.

הסתמכות על תיאורים באינטרנט עלולה לגרום להרגעה שגויה או לדאגה מיותרת. תחושות כמו ריח חריג, תחושת מוכרות פתאומית או תחושה עולה בבטן עשויות להופיע בהתקף מוקדי, אך הן יכולות לנבוע גם מסיבות אחרות.

כדאי לפנות לבירור רפואי במצבים הבאים:

• אירוע שנראה כמו פרכוס, גם אם חלף
• תחושות חריגות שחוזרות בדפוס דומה ואינן מוסברות
• פער בזיכרון או במודעות שעדים הבחינו בו
• אירוע שהתרחש בשינה או סמוך להתעוררות

במקרה של חשד לשבץ, פרכוס ראשון או כאב ראש פתאומי וחריג יש לפנות למוקד 101 או לחדר מיון. גם אירוע שחלף עשוי להצדיק בירור רפואי, בהתאם למאפייניו ולמצב האדם.

מתי פרכוס הוא מצב חירום - ופנייה ל-101

פרכוס עלול להיות מצב חירום כאשר הוא אינו נפסק, חוזר ללא התאוששות או מלווה בפגיעה, בקשיי נשימה או בחוסר חזרה להכרה. במצבים האלה יש לפנות למוקד 101 או לחדר מיון ולא להמתין לתור רגיל.

פרכוס ראשון בחיים, פרכוס שאינו מסתיים או פרכוסים שחוזרים בלי התאוששות ביניהם מחייבים פנייה למוקד 101.

סימני אזהרה שמצדיקים פנייה דחופה כוללים:

• פרכוס ראשון
• פרכוס שנמשך ואינו מסתיים
• התקפים שחוזרים בלי שהאדם מתאושש ביניהם
• פציעה במהלך ההתקף, ובייחוד פגיעה בראש
• קשיי נשימה, שינוי בצבע העור או חוסר חזרה להכרה
• התקף במהלך היריון או על רקע מצב רפואי חריף

אם אדם נמצא לידכם בזמן פרכוס, הרחיקו חפצים שעלולים לפגוע בו והגנו על ראשו באמצעות חפץ רך. לאחר שהתנועות פוסקות, ואם הוא אינו ער לחלוטין, השכיבו אותו על הצד ועקבו אחר נשימתו.

אין להכניס חפץ לפיו של האדם ואין לרסן את הגפיים בכוח. חשוב גם שלא לתת אוכל, שתייה או תרופה דרך הפה כל עוד ההכרה אינה מלאה.

כשיש חשד לשבץ, לפרכוס ראשון או לכאב ראש פתאומי וחריג, יש לפנות ישירות למוקד 101 או לחדר מיון. הסיווג המדויק של סוג ההתקף ייעשה לאחר שהמצב הדחוף טופל והאדם התייצב.

איך מאבחנים סוגי אפילפסיה

אבחון אפילפסיה מבוסס על תיאור ההתקפים, בדיקה נוירולוגית ובדיקות עזר. אין בדיקה יחידה שמספיקה בכל מצב, ורק נוירולוג יכול לקבוע אם מדובר באפילפסיה ומאיזה סוג.

תיאור של תסמין באינטרנט אינו תחליף לבירור רפואי. אבחון עצמי עלול להוביל להחמצת מצב רפואי או לדאגה שאינה מוצדקת.

שלבי הבירור אצל הנוירולוג

הבירור מתחיל בשיחה מפורטת ומותאם למאפייני האירוע:

• תיאור ההתקפים: מה התרחש לפני האירוע, כיצד הוא התחיל, מה נראה במהלכו ואיך נראתה ההתאוששות. עדות של אדם שצפה באירוע עשויה להשלים מידע שהמטופל אינו זוכר.
• בדיקה נוירולוגית: הערכת מערכת העצבים, לרבות תנועה, תחושה, רפלקסים, קואורדינציה ותפקודים קוגניטיביים.
• בדיקת EEG: רישום הפעילות החשמלית במוח כדי לחפש דפוסים שעשויים להתאים לפעילות אפילפטית. סוג הרישום ותנאיו נקבעים לפי השאלה הרפואית.
• MRI מוח: הדמיה של מבנה המוח לצורך חיפוש אחר גורם מבני אפשרי להתקפים.
• בדיקות דם ובדיקות נוספות: נועדו לבדוק גורמים מטבוליים, זיהומיים או רפואיים אחרים שעשויים לגרום לאירוע דמוי התקף.

ההבדלים בין EEG ל-MRI מוח

EEG ו-MRI מוח הן בדיקות משלימות. הראשונה בוחנת פעילות חשמלית, ואילו השנייה מציגה את מבנה המוח.

גורמים אפשריים לאפילפסיה

הנוירולוג בוחן אם הממצאים מתאימים לאחד מסוגי הגורמים המקובלים:

• גורם מבני: שינוי ברקמת המוח, כגון צלקת לאחר פגיעה, גידול או מום מולד
• גורם גנטי: נטייה הקשורה למאפיינים גנטיים, ולעיתים גם להיסטוריה משפחתית
• גורם זיהומי, מטבולי או חיסוני: מצב רפואי המשפיע על פעילות המוח
• גורם לא ידוע: מצב שבו הבירור אינו מזהה את מקור האפילפסיה, אף שהתמונה הקלינית תומכת באבחנה

אפילפסיה בילדות לעומת אפילפסיה אצל מבוגרים

בילדים קיימות תסמונות אפילפטיות שאינן אופייניות למבוגרים. עוויתות אינפנטיליות עשויות להתבטא בתנועות פתאומיות של הגוף אצל תינוקות, ואפילפסיית אבסנס בילדות עשויה להתבטא בהפסקת פעילות ובהייה.

התסמונות נבדלות במאפייני הגיל, בסוגי ההתקפים, בדפוס ה-EEG ובמהלך המחלה. לכן חשד להתקפים אצל ילד מצדיק הערכה של רופא ילדים או נוירולוג ילדים.

אצל מבוגרים הבירור עשוי להתמקד גם בחיפוש אחר גורם מבני או מצב רפואי אחר שיכול להסביר את האירועים. בכל גיל, הסיווג בין סוגי אפילפסיה נקבע לפי מכלול התסמינים והממצאים.

המסלול הפרטי בישראל לבירור ולמעקב אחר אפילפסיה

אפשר לפנות לנוירולוג במסגרת פרטית לצורך בירור אירועים חשודים, קבלת חוות דעת או מעקב אחר אפילפסיה שאובחנה. הקביעה הרפואית, לרבות סיווג סוג האפילפסיה ובחירת הטיפול, נעשית בידי הנוירולוג לאחר היכרות עם המטופל ועם המידע הרפואי.

פנייה דרך האתר נועדה ליצירת קשר עם נותן שירות. היא אינה אבחון רפואי ואינה מחליפה פנייה למוקד 101 או לחדר מיון במקרה דחוף.

למי אפשר לפנות במסלול הפרטי

בחירת איש המקצוע או המכון תלויה בגיל המטופל, באופי האירועים ובבדיקות שכבר בוצעו:

• נוירולוג למבוגרים: לבירור התקפים, לבחינת ממצאי EEG ו-MRI ולמעקב רפואי
• נוירולוג ילדים: לבירור תסמונות והתקפים המופיעים בילדות או בגיל ההתבגרות
• מכון EEG: לביצוע רישום של הפעילות החשמלית במוח בהתאם להפניה רפואית
• מעבדת שינה: כאשר יש צורך בבירור אירועים הקשורים לשינה או במעקב במהלך השינה

מידע על פנייה לנוירולוג דרך הקופה מופיע בעמוד נוירולוג כללית חיפה. להורים המחפשים מידע על בירור נוירולוגי לילדים, עמוד נוירולוג ילדים עפולה מסביר מה כדאי להכין לקראת הבדיקה.

איך יוצרים קשר

אפשר ליצור קשר בשיחה טלפונית או באמצעות טופס מקוון. הבחירה תלויה באופן שבו נוח לכם למסור את פרטי הרקע ואת פרטי ההתקשרות.

הפנייה הראשונית אינה מחליפה בדיקה רפואית. אם מדובר באירוע דחוף, אין להשתמש בטופס או להמתין למענה ויש לפנות למוקד 101.

מה כדאי להכין לפגישה

הכנה מסודרת מאפשרת לנוירולוג להבין את רצף האירועים ולבחון את הבדיקות שכבר בוצעו. מומלץ לאסוף:

• יומן התקפים: רישום של האירועים, הנסיבות שקדמו להם ומה קרה בהתאוששות
• תיעוד מצולם: סרטון של אירוע, אם ניתן לצלם בלי לסכן את האדם ובלי לעכב עזרה
• בדיקות קודמות: דוח EEG, קובצי MRI מוח ותוצאות של בדיקות רלוונטיות
• רשימת תרופות: תרופות שנלקחות כעת וטיפולים שנוסו בעבר
• היסטוריה משפחתית: מידע על קרובי משפחה שסבלו מהתקפים או ממצבים נוירולוגיים
• סיכום רפואי: מכתב מרופא מטפל או מנוירולוג קודם, אם קיים

מה הפנייה דרך האתר אינה כוללת

הפנייה דרך האתר אינה כוללת ייעוץ רפואי או קביעה מרחוק של סוג האפילפסיה. היא גם אינה מחליפה את שיקול הדעת של הרופא שבודק את המטופל.

לקריאה על הגורמים שעשויים להשפיע על עלות הייעוץ הפרטי, אפשר לעבור לעמוד כמה עולה נוירולוג. לפני קביעת פגישה כדאי לברר מה כולל הייעוץ, אילו מסמכים להביא והאם נדרשות בדיקות קודמות.

שאלות נפוצות על סוגי אפילפסיה והתקפים

האם כל פרכוס מעיד על אפילפסיה?

לא. פרכוס הוא אירוע שיכול לנבוע מאפילפסיה, אך גם מחום גבוה, מחוסר איזון מטבולי, ממחסור בשינה, מצריכת אלכוהול או מהשפעת תרופה.

אבחנת אפילפסיה מבוססת על נסיבות האירוע, הסיכון להישנות וממצאי הבדיקות. נוירולוג הוא הגורם שמוסמך לקבוע אם מדובר באפילפסיה.

האם התקף אפילפטי תמיד כולל אובדן הכרה?

לא. יש התקפים שבהם האדם נשאר מודע וחווה תחושה חריגה, טעם או ריח שאינם קיימים, או תנועה חוזרת בגפה או בפנים.

רק חלק מההתקפים כוללים נפילה ואובדן הכרה מלא. גם אירוע שנראה קל או שקט מצדיק תיעוד ופנייה לרופא אם קיים חשד להתקף.

התקף שאינו דרמטי עדיין עשוי להיות משמעותי. מומלץ לתעד אירוע חשוד ולפנות לבירור רפואי.

מה ההבדל בין התקף מוקדי להתקף כללי?

בהתקף מוקדי הפעילות החשמלית החריגה מתחילה באזור מסוים במוח, והתסמינים מושפעים מתפקידו של אותו אזור. בהתקף כללי הפעילות מערבת את שני צדי המוח מתחילת האירוע.

בדיקת EEG עשויה לסייע בהבחנה בין הדפוסים. הנוירולוג מתייחס גם לתיאור האירוע, למצב המודעות ולממצאים נוספים.

האם יש אפילפסיה סוגים שמופיעים בעיקר בילדים?

כן. יש תסמונות אפילפטיות שמזוהות בעיקר בילדות, והמאפיינים שלהן קשורים לגיל ההופעה, לסוג ההתקפים ולדפוס ה-EEG.

סימנים שמצדיקים בירור נוירולוגי אצל ילד כוללים:

• בהייה או ניתוק שחוזרים בדפוס דומה
• תנועות פתאומיות של הגוף שמופיעות שוב ושוב
• אירועים הקשורים להירדמות או להתעוררות
• שינוי בלתי מוסבר בקשב או בתפקוד
• פרכוס שאינו מוסבר על ידי חום

במקרים כאלה אפשר לפנות לרופא ילדים או לנוירולוג ילדים. אם מדובר בפרכוס ראשון או במצב חירום, יש לפנות למוקד 101 או לחדר מיון.

מתי פונים לנוירולוג ואיך ממשיכים לקרוא?

פונים לנוירולוג לאחר אירוע חשוד, תחושות שחוזרות בדפוס דומה, שינוי במודעות או פרכוס שדורש המשך בירור. במקרה דחוף פונים תחילה למוקד 101 או לחדר מיון.

אפשר לקרוא גם על מצבים נוירולוגיים אחרים במדריכים סוגי מיגרנה ופרקינסון סוגים. מדריכים נוספים מופיעים בעמוד הבלוג.