איך מסייעים בבטחה לאדם שעובר התקף אפילפטי

התקף אפילפטי הוא אירוע פתאומי שנובע מפעילות חשמלית חריגה במוח. הוא עשוי להתבטא בפרכוסים, באובדן הכרה, בנוקשות, בתנועות לא רצוניות או בניתוק זמני מהסביבה. מדריך זה עונה על השאלה מה אסור לעשות כאשר חולה אפילפסיה יש התקף, ומסביר כיצד להגן עליו עד להתאוששות או לקבלת עזרה רפואית.

בהתקף חריג או לא מוכר, בקושי בנשימה, בפציעה משמעותית או בבלבול שאינו חולף, יש לפנות למוקד 101 או לחדר מיון.

עזרה ראשונה בזמן התקף נועדה לצמצם את הסיכון לפציעה ולשמור על נתיב האוויר. היא אינה מחליפה בדיקה, אבחון או טיפול של רופא.

פעולות שנעשות מתוך לחץ או מתוך כוונה לעזור עלולות להזיק. לכן חשוב לדעת לא רק מה לעשות, אלא גם ממה להימנע בזמן הפרכוס ובשלב ההתאוששות.

מה אסור לעשות כאשר חולה אפילפסיה יש התקף: התשובה הישירה

כאשר חולה אפילפסיה עובר התקף, אסור להכניס חפצים לפיו, לפתוח את הלסת בכוח, לרסן את גופו, לתת לו מים או תרופות דרך הפה או לנסות להעיר אותו בניעור. הכלל המרכזי הוא להגן על האדם מפני הסביבה, בלי לנסות לעצור את ההתקף בכוח.

אלה הפעולות שמהן חשוב להימנע:

• לא להכניס חפץ לפה: החפץ עלול לפגוע בשיניים, בלשון או בחניכיים ואף לחסום את נתיב האוויר.
• לא לנסות לפתוח את הלסת בכוח: פעולה כזאת עלולה לגרום לפציעה בפנים או בפה, והיא אינה עוצרת את ההתקף.
• לא לרסן את הגוף: אין להחזיק את הידיים, את הרגליים או את פלג הגוף העליון בניסיון לעצור את התנועות.
• לא לתת מים, מזון או תרופות דרך הפה: כל עוד האדם אינו ערני לחלוטין ואינו בולע כרגיל, קיימת סכנת חנק או שאיפה לדרכי הנשימה.
• לא לטלטל ולא לצעוק: ניעור אינו מחזיר אדם להכרה ועלול להחמיר פציעה קיימת.
• לא להזיז את האדם ללא צורך: יש להזיזו רק אם הוא נמצא בסכנה מיידית, למשל ליד כביש, אש, מים או חפץ מסוכן.

אין להכניס דבר לפה כדי למנוע "בליעת לשון". אדם אינו בולע את לשונו בזמן פרכוס, והחדרת חפץ עלולה דווקא לפגוע בו או לחסום את נתיב האוויר.

אין להתחיל החייאה רק מפני שמתרחש פרכוס. לאחר שתנועות הפרכוס נפסקות, יש לבדוק אם האדם מגיב ואם הוא נושם כרגיל. אם אין נשימה תקינה, יש להתקשר למוקד 101, לפעול לפי הנחיות המוקדן ולהתחיל בפעולות החייאה בהתאם להכשרה.

גם לאחר הפסקת התנועות האדם עשוי להיות מבולבל, ישנוני או לא מודע לסביבתו. בשלב זה אין למהר להושיב אותו, לתת לו לשתות או לאפשר לו לקום וללכת ללא השגחה.

מה אסור לעשות כאשר חולה אפילפסיה יש התקף ומה כן לעשות

התפקיד של מי שנמצא ליד אדם בזמן התקף הוא להרחיק סכנות, להגן על הראש, לעקוב אחר מהלך האירוע ולהישאר במקום עד שהאדם מתאושש. אין צורך לנסות לעצור את תנועות הגוף.

כך מומלץ לפעול:

• לפנות את הסביבה: הרחיקו רהיטים, זכוכית, חפצים חדים וכל דבר שעלול לגרום לפציעה.
• להגן על הראש: הניחו מתחת לראש פריט רך, כגון כרית, מגבת מקופלת או בגד.
• לשחרר לחץ סביב הצוואר: אם אפשר לעשות זאת בבטחה, שחררו בגד הדוק, עניבה או צעיף.
• לעקוב אחר משך האירוע: הפעילו מדידה בטלפון או בשעון כדי למסור לצוות הרפואי מידע מדויק.
• לשים לב לנשימה ולצבע הפנים: המידע עשוי לסייע לצוות רפואי להעריך את האירוע.
• להישאר לצד האדם: המשיכו להשגיח עד שהוא ערני, מתקשר ומודע לסביבתו.
• להשכיב בתנוחת התאוששות: לאחר הפסקת הפרכוסים, ואם ניתן לעשות זאת בבטחה, השכיבו את האדם על צדו כדי לסייע בשמירה על נתיב אוויר פתוח.

בזמן ההתקף מגינים על האדם מפני פגיעה בסביבה. לא מחזיקים אותו בכוח ולא מכניסים דבר לפיו.

כדאי לתעד מתי התחיל האירוע, כיצד הוא התבטא, אילו חלקים בגוף נעו, כיצד נראתה הנשימה ומה התרחש לאחר הפסקת הפרכוסים. תיאור מסודר יכול לסייע לרופא להבין את אופי האירוע ולהחליט אילו בדיקות נדרשות.

אם אדם נוסף כבר מטפל בבטיחות ובהזעקת עזרה, אפשר לשקול צילום של האירוע לצורך הצגתו לרופא, תוך שמירה על פרטיותו של האדם. אין לצלם אם הדבר מסיח את הדעת מהגנה עליו או מקבלת עזרה.

אם קיימת תוכנית חירום אישית שנקבעה מראש על ידי הרופא המטפל, יש לפעול לפיה. תרופת חירום ניתנת רק בדרך ובנסיבות שנקבעו בתוכנית, ולא לפי החלטה מאולתרת של מי שנמצא במקום.

ההבדל בין פרכוס בודד לבין אפילפסיה מאובחנת

פרכוס אינו מעיד בהכרח על אפילפסיה. אפילפסיה היא אבחנה רפואית שנקבעת על ידי רופא בהתאם למאפייני האירוע, להיסטוריה הרפואית ולתוצאות הבירור.

אצל אדם ללא אבחנה קודמת, הרופא עשוי לשקול בדיקה נוירולוגית ובדיקות נוספות בהתאם לנסיבות. בדיקת EEG מודדת את הפעילות החשמלית במוח ועשויה לסייע בזיהוי דפוסים חריגים, אך משמעות התוצאה נקבעת כחלק מהתמונה הרפואית המלאה.

אצל אדם עם אפילפסיה מאובחנת חשוב לבדוק אם האירוע היה שונה מההתקפים המוכרים לו. שינוי בצורת ההתקף, בהתאוששות או בנסיבות שקדמו לו הוא מידע שכדאי למסור לרופא המטפל.

לקראת הפגישה הרפואית מומלץ להכין:

• תיאור של מהלך ההתקף: מה נראה בתחילתו, אילו תנועות הופיעו וכיצד הוא הסתיים.
• הזמן שנמדד בזמן אמת: מדידה בזמן האירוע מדויקת יותר מהערכה בדיעבד.
• הנסיבות שקדמו לאירוע: שינה, מחלה, מתח, צריכת אלכוהול או שינוי בתרופות.
• מצבו של האדם לאחר האירוע: בלבול, עייפות, כאב ראש, קושי בדיבור או פציעה.
• היסטוריה רפואית רלוונטית: אירועים קודמים, מחלות רקע, תרופות ובדיקות שכבר בוצעו.

אין להסתמך רק על זיכרונו של האדם שעבר את ההתקף, משום שייתכן שלא יזכור את מה שקרה. תיאור של מי שצפה באירוע יכול להוסיף מידע חשוב לבירור.

הנוירולוג יקבע אם נדרש בירור נוסף ומה יהיה המשך המעקב. אם אתם בוחנים מסלול פרטי, אפשר לקרוא באתר על נוירולוגיה פרטית ועל ההכנה לפגישה.

הגורמים שמחמירים את המצב של אפילפסיה

גורמים שעשויים לעודד הופעת התקף נקראים לעיתים טריגרים. הם משתנים מאדם לאדם, ולכן חשוב לזהות דפוסים אישיים ולא להניח שכל גורם משפיע באותה צורה על כולם.

גורמים אפשריים כוללים:

• מחסור בשינה או שינה לא סדירה: שינוי בהרגלי השינה עשוי להשפיע על אנשים מסוימים עם אפילפסיה.
• אלכוהול: צריכה מופרזת או שינוי חד בהרגלי הצריכה עלולים להשפיע על פעילות המוח.
• גירויים חזותיים חזרתיים: אורות מהבהבים ותבניות נעות עלולים לעורר התקף אצל מי שאובחנה אצלו רגישות מתאימה.
• מחלה, חום או התייבשות: שינוי במצב הגופני עשוי להשפיע על הסיכון להתקף.
• שינוי בטיפול התרופתי: אין לשנות מינון, לדלג על טיפול או להחליף תרופה ללא התייעצות עם הרופא המטפל.

זיהוי גורמים מחמירים עשוי לסייע בניהול המצב, אך אינו מחליף טיפול רפואי ואינו מבטיח שהתקפים לא יתרחשו.

יומן התקפים יכול לסייע בזיהוי קשר בין אירועים לבין שינה, מחלה, תרופות או נסיבות אחרות. כדאי לרשום בו מידע ענייני ולא להסיק מסקנות על סמך אירוע יחיד.

ההנחיות האישיות תלויות בסוג האפילפסיה, בדפוס ההתקפים, בטיפול ובמצב הרפואי הכללי. החלטות על שינוי תרופתי או על בדיקות נוספות מתקבלות עם הרופא המטפל.

מתי פרכוס הוא מצב חירום - ומה עושים בישראל

פרכוס מלווה בקושי נשימתי, בפציעה משמעותית או באי התאוששות מחייב פנייה לעזרה רפואית דחופה. יש להתקשר למוקד 101 של מד״א כאשר האירוע אינו נפסק, כאשר התקפים חוזרים בלי שהאדם שב להכרה ביניהם או כאשר מדובר באירוע חריג ולא מוכר.

יש להזעיק עזרה גם במצבים הבאים:

• קושי בנשימה לאחר הפסקת הפרכוסים.
• חנק או חשד לחסימה של נתיב האוויר.
• חבלת ראש, דימום או פציעה משמעותית.
• התקף שהתרחש במים.
• האדם אינו חוזר למצבו הרגיל או שאינו מגיב.
• קיים מצב רפואי נוסף שעלול להשפיע על ההתאוששות.
• תוכנית החירום האישית מורה לפנות לעזרה רפואית.

אם יש קושי בנשימה, פציעה משמעותית, התקפים חוזרים ללא התאוששות או אירוע שאינו נפסק, התקשרו למוקד 101 של מד״א.

עד להגעת העזרה יש להרחיק חפצים מסוכנים, להגן על הראש ולעקוב אחר הנשימה. לאחר הפסקת התנועות אפשר להשכיב את האדם על צדו, אם ניתן לעשות זאת בבטחה.

אין להכניס דבר לפה, אין להחזיק את הגוף בכוח ואין לתת שתייה או תרופה לאדם שאינו ערני לחלוטין. אם מצבו משתנה, יש לעדכן את המוקדן ולפעול לפי הנחיותיו.

המסלול הפרטי בישראל למעקב וטיפול באפילפסיה

מעקב פרטי מאפשר לפנות ישירות לנוירולוג או למרפאה פרטית. אופן קביעת הפגישה, העלות ותדירות המעקב נקבעים מול נותן השירות, בהתאם לצורך הרפואי ולסוג הבירור.

כדי להפיק תועלת מהפגישה, מומלץ להכין מראש:

• סיכום רפואי עדכני: מידע על מחלות רקע, אירועים קודמים והטיפול שניתן.
• יומן התקפים: תיעוד של נסיבות האירועים, מהלכם וההתאוששות אחריהם.
• תוצאות של בדיקות קודמות: דוחות EEG, בדיקות דם, הדמיה ומסמכים רפואיים רלוונטיים.
• רשימת תרופות: שמות התרופות, המינונים שנקבעו ואופן הנטילה.
• שאלות לרופא: למשל אילו בדיקות נדרשות, כיצד לעקוב אחר אירועים ומה צריכה לכלול תוכנית החירום.

בבחירת נותן שירות כדאי לבדוק את תחום העיסוק של הנוירולוג, מיקום המרפאה, זמינות הפגישות ואופן המעקב. אם הרופא הפנה לבירור הקשור לשינה, ניתן לקרוא באתר על מעבדת שינה בטבריה או על מעבדת שינה ללא EEG. מידע על הגורמים המשפיעים על עלות הייעוץ מופיע בעמוד מחיר נוירולוג פרטי.

ההחלטות על טיפול, התאמת תרופות והמשך המעקב מתקבלות על ידי הנוירולוג בהתאם לאבחנה ולמצבו של המטופל. אין לבצע שינוי עצמאי בטיפול בעקבות מידע כללי שנקרא ברשת.

אם התאריך או המיקום לא מתאימים, יש חלופה במחיר נוירולוג פרטי ובמעבדת שינה טבריה. לצורך השוואה, אפשר לקרוא גם על בלוג הנוירולוגיה ועל מעבדת שינה ללא EEG.

שאלות נפוצות

האם מותר להחזיק את האדם בזמן התקף?

לא. אין לעצור את התנועות או לרסן את הגוף בכוח. יש לפנות חפצים מסוכנים, להגן על הראש ולהזעיק עזרה כאשר מתקיימים סימני חירום.

האם מותר לפתוח את הפה או להכניס חפץ לפה?

לא. פתיחת הלסת בכוח או החדרת חפץ עלולות לפגוע בשיניים, בלשון, בחניכיים ובנתיב האוויר.

מתי אפשר לתת מים או תרופה?

אפשר להציע שתייה רק לאחר שהאדם ערני לחלוטין, מתקשר ובולע כרגיל. תרופת חירום ניתנת רק בהתאם לתוכנית אישית ולהוראות שקבע הרופא מראש.

מתי אפשר להזיז את האדם?

אין להזיז אדם בזמן פרכוס אלא אם סביבתו מסכנת אותו באופן מיידי. לאחר הפסקת התנועות אפשר להשכיבו בעדינות על צדו, אם הדבר בטוח.

מה כדאי לומר לצוות הרפואי?

כדאי למסור כיצד התחיל האירוע, אילו תנועות נראו, מה היה הזמן שנמדד, כיצד נראתה הנשימה ומה היה מצבו של האדם לאחר מכן. יש לציין גם תרופות קבועות, מחלות רקע ותוכנית חירום קיימת.

להרחבה על נושאים רפואיים קרובים אפשר לקרוא בעמוד הבלוג הראשי, וכן במאמרים נוירולוגית מה זה ומהי דמנציה.