התקף אפילפסיה: הסימנים, השלבים ומתי פונים לעזרה

מהו התקף אפילפסיה? זהו אירוע שבו פעילות חשמלית חריגה במוח משבשת זמנית את התפקוד הרגיל. ההפרעה עשויה להתבטא בתנועה, במצב ההכרה, בתחושות או בהתנהגות.

אפילפסיה היא מצב המתאפיין בנטייה להתקפים חוזרים, אך התקף בודד אינו מעיד בהכרח על אפילפסיה. האבחנה תלויה בנסיבות האירוע, בתיאור של עדים, בבדיקה רפואית ולעיתים גם בבדיקות עזר.

לא כל התקף כולל פרכוס. התקפים מסוימים נראים כמו בהייה, בלבול פתאומי או ניתוק מהסביבה, ללא נפילה או תנועות חריגות בולטות. לכן חשוב להכיר גם את הסימנים העדינים.

המידע במדריך נועד להסביר את הנושא ואינו מחליף אבחון רפואי. במקרה של פרכוס ראשון, אובדן הכרה, קושי בנשימה, פציעה או אירוע שנראה מסוכן, יש לפנות למד"א 101 או לחדר המיון.

איך נראה התקף אפילפסיה? סימנים וסוגי התקפים

התקף אפילפסיה עשוי להיראות כפרכוס של הגוף, כבהייה או כשינוי פתאומי בהתנהגות. הביטוי תלוי באזור במוח שבו מתחילה הפעילות החריגה ובאופן שבו היא מתפשטת.

הסימנים האפשריים כוללים:

• תנועות לא רצוניות
• נוקשות בשרירים
• אובדן הכרה
• בלבול
• תחושות חריגות
• עצירה פתאומית של הפעילות

הסיווג הרפואי נקבע לפי מכלול המאפיינים ולא לפי סימן יחיד.

התקף טוני-קלוני

זהו ההתקף המזוהה ביותר בציבור עם אפילפסיה. בתחילתו השרירים עלולים להתקשח והאדם עשוי ליפול, ובהמשך עשויות להופיע תנועות קצביות של הידיים והרגליים.

במהלך ההתקף עלול להתרחש אובדן הכרה. לאחריו ייתכנו עייפות, ישנוניות ובלבול כחלק מהמצב הפוסט-איקטלי, כלומר שלב ההתאוששות שאחרי ההתקף.

פרכוס הוא סימן בולט, אך אינו הסימן היחיד. יש התקפים שנראים כמו היעדרות או ניתוק ללא תנועה חריגה.

התקף מוקדי

התקף מוקדי מתחיל באזור מסוים במוח, ולכן הסימנים עשויים להיות ממוקדים. ייתכנו תנועות לא רצוניות ביד או באזור אחר בגוף, תחושה של טעם או ריח שאינם קיימים, שינוי בתפיסה או התנהגות לא אופיינית.

בחלק מההתקפים המוקדיים ההכרה נשמרת, ובאחרים קיימת ירידה במודעות לסביבה. התקף מוקדי אינו חייב להתפשט לכל הגוף, ולכן לעיתים קשה לזהותו כהתקף.

התקף היעדרות

התקף היעדרות עשוי להיראות כמו ניתוק מהמתרחש. האדם מפסיק להגיב, מבטו מתקבע והוא עוצר את הפעילות שבה עסק, ולאחר מכן עשוי להמשיך מהמקום שבו עצר.

התקפים כאלה מזוהים לא פעם אצל ילדים, משום שהם עלולים להיראות כחוסר קשב או כחלימה בהקיץ. אבחון רפואי נדרש כדי להבדיל ביניהם לבין מצבים אחרים המשפיעים על הקשב והתגובה.

הטבלה מציגה דפוסים אופייניים, אך התקפים עשויים להיראות אחרת אצל אנשים שונים. גם אצל אותו אדם עשויים להיות הבדלים בין אירועים.

תיעוד מדויק של מה שהתרחש יכול לסייע לרופא. אם אפשר לעשות זאת בבטחה, סרטון של האירוע עשוי להמחיש תנועות, תגובות ושינויים במצב ההכרה שלא תמיד קל לתאר במילים.

לדוגמה היפותטית, אדם עשוי לעצור באמצע משפט, להביט קדימה ולא להגיב כשפונים אליו, ולאחר מכן להמשיך לדבר. אירוע כזה עשוי להתאים להתקף היעדרות, אך הוא יכול לנבוע גם מסיבות אחרות ולכן מחייב בירור.

אחת מבדיקות העזר היא EEG, המתעדת את הפעילות החשמלית של המוח. תוצאות הבדיקה עשויות לתמוך באבחנה ובסיווג ההתקף, אך הן מפוענחות לצד תיאור האירוע, הבדיקה הרפואית וממצאים נוספים.

אם אתם מנסים להבין איך נראה התקף אפילפסיה אצלכם או אצל אדם קרוב, רשמו מה קרה לפני האירוע, במהלכו ולאחריו. במקרה של פרכוס ראשון או מצב שנראה מסוכן, יש לפנות למד"א 101 או לחדר המיון.

מה קורה בהתקף אפילפסיה ומה מרגישים?

מה קורה בהתקף אפילפסיה? פעילות חשמלית חריגה של תאי עצב מפריעה זמנית לתפקוד של האזור המעורב במוח. לכן הביטוי עשוי להיות מוטורי, תחושתי, קוגניטיבי או התנהגותי.

החוויה האישית משתנה לפי סוג ההתקף. אדם אחד עשוי לחוש תחושה מקדימה, ואדם אחר לא יזכור את האירוע ויזדקק לתיאור של מי שהיה לידו.

השלבים האפשריים של ההתקף

• אורה: תחושה מקדימה המופיעה אצל חלק מהאנשים, כגון ריח או טעם חריגים, תחושת ניתוק, דז'ה וו או תחושה שעולה מהבטן. האורה עשויה להיות בעצמה ביטוי של התקף מוקדי.
• ההתקף עצמו: השלב שבו מופיעים הפרכוס, השינוי במודעות או התסמין הממוקד. מצב ההכרה תלוי בסוג ההתקף.
• המצב הפוסט-איקטלי: שלב ההתאוששות לאחר ההתקף, שבו עשויים להופיע בלבול, עייפות ותסמינים נוספים.

לא כל אדם חווה את כל השלבים, ולא תמיד יש סימן מקדים. לכן חשוב לתעד גם אירועים שהחלו בפתאומיות.

מה מרגישים בזמן ההתקף?

אדם שאיבד את הכרתו עשוי שלא לזכור מה התרחש, ולכן תיאור העדים חשוב במיוחד. כאשר ההכרה נשמרת, האדם עשוי לחוות תנועה לא רצונית באזור מסוים, שינוי בתפיסה, תחושה חריגה או קושי להגיב למרות מודעות חלקית למתרחש.

השאלה אם ההכרה נשמרה היא פרט חשוב בסיווג ההתקף. כדאי לציין אם האדם הגיב לקול, למגע או להוראות בזמן האירוע.

אחרי ההתקף: המצב הפוסט-איקטלי

המצב הפוסט-איקטלי הוא תקופת ההתאוששות שאחרי ההתקף. אופייה ומשכה משתנים לפי סוג האירוע ומצבו של האדם.

תסמינים אפשריים כוללים:

• בלבול וקושי להבין מה קרה
• עייפות וצורך במנוחה
• כאבי שרירים לאחר פרכוס
• כאב ראש או חולשה
• קושי זמני בדיבור או בהתמצאות

התסמינים האלה עשויים להיות חלק מההתאוששות, אך חשוב לשים לב למצבו הכללי של האדם. קושי בנשימה, חוסר תגובה, החמרה או התקף נוסף מחייבים פנייה דחופה לעזרה רפואית.

כדאי לרשום מה הורגש לפני האירוע, מה ראו העדים ומה קרה לאחריו. המידע מסייע לרופא לבחון את רצף האירוע ולא רק סימן בודד.

לדוגמה היפותטית, אדם עשוי לחוש ריח חריג, להישען על כיסא ולאחר האירוע לחוות בלבול וכאבי שרירים. רצף כזה יכול לסייע לרופא להבין את מאפייני האירוע, אך אינו מספיק לקביעת אבחנה בפני עצמו.

מהו התקף אפילפסיה לעומת פרכוס בודד?

פרכוס הוא תסמין, ואילו אפילפסיה היא אבחנה רפואית. אדם עשוי לחוות פרכוס בעקבות גורם זמני או מצב רפואי אחר, מבלי שתיקבע אבחנה של אפילפסיה.

גורמים אפשריים לפרכוס כוללים:

• חום
• חוסר שינה
• שינוי ברמת הסוכר
• זיהום
• פגיעת ראש
• הפרעה מטבולית
• השפעת חומר מסוים

בירור רפואי נועד לבדוק אם היה גורם זמני ואם קיימת נטייה להתקפים נוספים.

ההבדלים העיקריים הם:

• פרכוס בודד הוא אירוע יחיד שעשוי להיות קשור לנסיבות רפואיות מסוימות.
• אפילפסיה מתארת נטייה להתקפים חוזרים או מצב שבו הרופא מעריך שקיים סיכון להישנות.
• התקף אקוטי סימפטומטי קשור לגורם רפואי נקודתי, כגון זיהום, פגיעה או הפרעה מטבולית.
• אירועים עדינים כמו בהייה או ניתוק עשויים שלא להיות מזוהים מיד כהתקפים.

פרכוס לבדו אינו קובע אבחנה של אפילפסיה. האבחנה נקבעת לאחר בחינת נסיבות האירוע, ההיסטוריה הרפואית ותוצאות הבדיקות.

לאחר אירוע בודד הרופא עשוי להפנות ל-EEG, להדמיה או לבדיקות אחרות בהתאם לממצאים. ההחלטה תלויה בתיאור האירוע, בבדיקה ובגורמי הסיכון האישיים.

האם ההתקפים נראים אחרת אצל ילדים ומבוגרים?

אצל ילדים אפשר לראות סימנים כגון:

• בהייה
• עצירה פתאומית בפעילות
• נפילה
• תנועה חוזרת

סימנים אלה לא תמיד מזוהים מיד כהתקף. לעיתים הורה או איש צוות חינוכי מבחינים בדפוס חוזר של חוסר תגובה.

אצל מבוגרים עשויים להופיע תנועות ממוקדות, שינוי בתפיסה, תחושת דז'ה וו, בלבול או אובדן הכרה. בכל גיל, תיאור של עדים ותיעוד בטוח של האירוע יכולים לסייע לבירור.

אין להסיק מסימן יחיד אם מדובר באפילפסיה. מצבים רפואיים אחרים עלולים להיראות דומים, ולכן נדרשת הערכה מקצועית.

אילו סימנים מחייבים פנייה רפואית?

יש לפנות לבדיקה רפואית לאחר פרכוס ראשון, גם אם האדם התאושש. פנייה דחופה נדרשת כאשר ההתקף אינו נפסק, כשיש התקפים חוזרים ללא התאוששות ביניהם, כשנגרמה פציעה או כשיש קושי בנשימה.

גם שינוי ברור בדפוס של התקפים מוכרים מחייב התייעצות רפואית. במקרה של חשש לסכנה מיידית יש לפנות למד"א 101 או לחדר המיון.

מתי פרכוס הוא מצב חירום - ופנייה ל-101

פרכוס הוא מצב חירום כאשר האדם אינו מתאושש, מתקשה לנשום, נפצע או עובר התקפים רצופים ללא חזרה להכרה. במצבים אלה יש לפנות מיד למד"א 101 ולקבל הנחיות מהמוקדן.

סימני אזהרה נוספים כוללים:

• פרכוס ראשון בחיים
• התקף שאינו נפסק
• התקף נוסף לפני התאוששות מלאה
• פציעה במהלך האירוע, ובייחוד פגיעה בראש
• קושי בנשימה או שינוי בצבע העור
• חוסר תגובה לאחר שהתנועות נפסקו
• התקף שהתרחש במים
• התקף בזמן הריון
• התקף שמלווה בחום או במחלה חריפה

כאשר אינכם בטוחים אם מדובר במצב חירום, התקשרו למד"א 101 ותארו למוקדן מה אתם רואים. המוקדן יוכל להנחות אתכם לפי מצב האדם.

מה עושים בזמן ההתקף?

הישארו עם האדם והרחיקו חפצים שעלולים לפגוע בו. הניחו מתחת לראש מגבת מקופלת, כרית או פריט רך אחר, אם אפשר לעשות זאת ללא סיכון.

שימו לב למועד תחילת הפרכוס ולשינויים בנשימה או בצבע העור. המידע הזה עשוי להיות חשוב לצוות הרפואי.

לאחר שהתנועות נרגעות, ואם אין חשד לפגיעה שמונעת זאת, השכיבו את האדם בעדינות על הצד. תנוחה זו מסייעת לשמור על נתיב אוויר פתוח ומאפשרת לנוזלים לצאת מהפה.

מה אסור לעשות?

• אין להכניס דבר לפה. הכנסת כפית, אצבעות, תרופה או חפץ אחר עלולה לגרום לחנק, לפציעה או לשבירת שיניים.
• אין לעצור את התנועות בכוח. אחיזת הגפיים אינה מפסיקה את ההתקף ועלולה לגרום לפגיעה.
• אין לתת אוכל, שתייה או תרופה דרך הפה עד שהאדם ערני ומסוגל לבלוע בבטחה.
• אין להזיז את האדם ללא צורך, אלא אם המקום עצמו מסוכן.
• אין להשאיר אותו לבד לפני שחזר למצב יציב ומגיב.

ההשגחה אחרי ההתקף

לאחר ההתקף האדם עשוי להיות עייף, מבולבל או נסער. דברו אליו בשקט, הסבירו לו מה קרה והישארו לידו בזמן ההתאוששות.

בדקו אם הוא מגיב, נושם כרגיל ומסוגל להתמצא בסביבה. אם מצבו מחמיר, אם הוא אינו חוזר להגיב או אם מתחיל התקף נוסף, פנו למד"א 101.

גם כאשר אין צורך בפינוי, פרכוס ראשון מחייב בירור רפואי. כדאי לשמור תיאור של האירוע, לרשום מה ראו העדים ולהביא את המידע לפגישה עם הרופא.

איך מבדילים בין התקף אפילפטי לעילפון?

לא כל אובדן הכרה הוא התקף אפילפטי. עילפון, הפרעת קצב, ירידה ברמת הסוכר, מיגרנה ומצבים נוספים עלולים להיראות דומים מהצד.

עילפון נגרם מירידה זמנית באספקת הדם למוח. ההתאוששות ממנו עשויה להיראות אחרת מההתאוששות לאחר התקף, אך אין להסתמך על הבדל יחיד כדי לקבוע מה קרה.

גם בעילפון יכולות להופיע תנועות גוף, ובהתקף אפילפטי לא תמיד מופיע פרכוס. לכן תיאור האירוע, בדיקה רפואית ובדיקות מתאימות חשובים יותר מהתרשמות כללית.

מצבים שעשויים להיראות כמו התקף

• הפרעות בקצב הלב עשויות לגרום לאובדן הכרה פתאומי.
• מיגרנה עלולה לגרום להפרעות ראייה, נימול, קושי בדיבור או בלבול.
• התקף חרדה או נשימת יתר עשויים לכלול רעד, סחרחורת ותחושת ניתוק.
• ירידה ברמת הסוכר עלולה להתבטא בחולשה, זיעה, בלבול ושינוי במצב ההכרה.
• הפרעות שינה עשויות לגרום לתנועות או להתנהגות חריגה בזמן שינה.

הבירור עשוי לכלול תיאור מפי עדים, בדיקה נוירולוגית, EEG, בדיקות דם, הדמיה או בירור לבבי. הרופא בוחר את הבדיקות לפי נסיבות האירוע והחשד הרפואי.

EEG עשוי לזהות דפוסים התומכים באפילפסיה, אך אינו קובע לבדו את הסיבה לאירוע. גם תוצאה ללא ממצא חריג אינה שוללת בהכרח אפילפסיה.

מה עושים לאחר אובדן הכרה?

לאחר אירוע של אובדן הכרה יש לפנות לבירור רפואי ולא לנסות לאבחן את הסיבה לבד. כדאי לברר אם היו עדים ולבקש מהם לתאר את תנוחת הגוף, התנועות, התגובה לקול ומצב האדם לאחר האירוע.

אם אובדן ההכרה מלווה בקושי בנשימה, פציעה, כאב חריג, חוסר תגובה או הידרדרות, יש לפנות לעזרה דחופה. המדריך על מהו התקף אפילפסיה יכול לסייע בהכנת המידע לפגישה, אך אינו מחליף בדיקה.

המסלול הפרטי בישראל לבירור ולמעקב

בירור פרטי עשוי לכלול פגישה עם נוירולוג, בדיקות עזר ומעקב בהתאם לצורך הרפואי. בחירת הרופא והמכון נשארת בידי המטופל, וההחלטות הרפואיות מתקבלות במסגרת הטיפול.

הצעד הראשון הוא למסור תיאור מסודר של האירוע. רצוי לצרף מידע מעדים, רשימת תרופות, מחלות רקע ותוצאות של בדיקות קודמות, אם קיימות.

האתר מספק מידע והכוונה ואינו מרפאה או גורם מאבחן. ההתקשרות הרפואית נעשית ישירות בין המטופל לבין הרופא או המכון שנבחרו.

בדיקות שעשויות להיכלל בבירור

הרופא עשוי להפנות לבדיקות שונות לפי הממצאים:

• EEG: תיעוד של הפעילות החשמלית במוח, שעשוי לזהות דפוסים חריגים.
• ניטור EEG ממושך: תיעוד רחב יותר כאשר נדרש מידע נוסף.
• הדמיה של המוח: בדיקה של מבנה המוח ושל ממצאים שעשויים להיות קשורים לאירוע.
• בדיקות דם: בירור של גורמים מטבוליים או רפואיים אחרים.
• בירור לבבי: בדיקות שנשקלות כאשר קיים חשד לעילפון שמקורו בלב.

לא כל אדם זקוק לכל הבדיקות. היקף הבירור נקבע לפי תיאור האירוע, הבדיקה הרפואית והחשד שמעלה הרופא.

המשך המעקב

כאשר נקבעת אבחנה של אפילפסיה, המעקב עשוי לכלול פגישות רפואיות, בחינה של אירועים נוספים ובדיקות לפי הצורך. תוכנית המעקב מותאמת למצבו של המטופל ולהחלטת הרופא.

האתר אינו קובע את תדירות המעקב ולא ממליצים על טיפול. שאלות הנוגעות לתרופות, לשינוי מינון או להפסקת טיפול יש להפנות לרופא המטפל.

במדריך על מה ההבדל בין אפילפסיה לפרכוס מוסבר מדוע אירוע בודד אינו מוביל בהכרח לאבחנה. מידע על שילוב בין טיפול פרטי לשירותי הקופה מופיע בעמוד נוירולוג מומחה לאפילפסיה מכבי.

עלויות ותיאום הבירור

העלות תלויה ברופא, במכון ובבדיקות שנקבעו. לפני קביעת תור כדאי לבקש פירוט של השירות, העלות ותנאי הביטול, ולבדוק אם קיימת אפשרות להחזר במסגרת הביטוח או הקופה.

עמוד נוירולוג פרטי כמה עולה מפרט אילו רכיבים עשויים להשפיע על העלות. אפשר להשתמש במידע כדי להשוות בין אפשרויות ולברר מראש מה כלול בשירות.

אם התאריך או המיקום לא מתאימים, יש חלופה בזיהוי התקף אפילפסיה ובמה ההבדל בין אפילפסיה לפרכוס. לצורך השוואה, אפשר לקרוא גם על נוירולוג מומחה לאפילפסיה מכבי ועל מדריכים נוספים בבלוג. יש עוד מידע רלוונטי בסוכרת ודמנציה, וכן במכשירים לטיפול במיגרנה. יש עוד מידע רלוונטי בנוירולוג פרטי כמה עולה.

שאלות נפוצות: מהו התקף אפילפסיה?

האם כל התקף אפילפסיה כולל פרכוסים?

לא. התקף עשוי להתבטא בבהייה, בחוסר תגובה, בתנועה מקומית, בתחושה חריגה או בבלבול פתאומי, ללא רעד או נפילה.

כדי להבין מהו התקף אפילפסיה, חשוב לבחון את מכלול האירוע. תיאור של מה שהתרחש לפניו, במהלכו ולאחריו יכול לסייע לרופא.

מה עושים אם רואים אדם שעובר התקף?

יש להגן עליו מפגיעה, להרחיק חפצים מסוכנים ולהניח משהו רך מתחת לראש. לאחר שהתנועות נרגעות אפשר להשכיב אותו בעדינות על הצד, אם אין חשד לפגיעה שמונעת זאת.

אין להחזיק את גופו בכוח ואין להכניס דבר לפיו. יש לעקוב אחר מצבו ולפנות למד"א 101 במקרה של פרכוס ראשון, קושי בנשימה, פציעה, חוסר תגובה או התקפים חוזרים ללא התאוששות.

האם אפשר לחזור לפעילות רגילה אחרי התקף?

החזרה לפעילות תלויה בסוג האירוע, במצב לאחריו ובהנחיות הרופא. עייפות, בלבול וכאבי שרירים עלולים להשפיע על היכולת לשוב מיד לשגרה.

לפני חזרה לנהיגה, לעבודה בגובה, לשחייה ללא השגחה או להפעלת ציוד מסוכן, יש להתייעץ עם הרופא המטפל. אין לשנות טיפול תרופתי על סמך מידע כללי באינטרנט.

האם התקפים מסוכנים לחיים?

התקפים מסוימים חולפים ללא סיבוך, אך אחרים עלולים ליצור סכנה בגלל פגיעה, נפילה, טביעה, קושי בנשימה או היעדר התאוששות. הסיכון תלוי בסוג ההתקף ובנסיבות שבהן התרחש.

אירוע שאינו נפסק, התקפים רצופים או חוסר תגובה מחייבים פנייה דחופה. במאמר על זיהוי התקף אפילפסיה מוסבר אילו סימנים חשוב לתעד ומתי נדרשת עזרה רפואית.

אילו בדיקות מבצעים לצורך אבחון?

הבירור מתחיל בשיחה רפואית ובתיאור מדויק של האירוע. בהתאם לממצאים, הרופא עשוי לבחור ב-EEG, בהדמיה, בבדיקות דם או בבדיקות אחרות.

לא כל בירור כולל את כל הבדיקות. האבחנה נשענת על שילוב בין ההיסטוריה הרפואית, תיאור העדים, הבדיקה והממצאים.

מה הצעד הבא לאחר התקף?

לאחר התקף ראשון יש לפנות לבירור רפואי. לקראת הפגישה כדאי להכין תיאור של האירוע, מידע מעדים, רשימת תרופות ומחלות רקע.

במקרה של קושי בנשימה, פציעה, חוסר תגובה או אירוע שנראה מסוכן, יש לפנות למד"א 101 או לחדר המיון. מידע נוסף בנושאים נוירולוגיים מופיע בבלוג, לרבות מדריכים על מכשירים לטיפול במיגרנה ועל הקשר בין סוכרת ודמנציה.