איך מזהים התקף אפילפסיה? הסימנים האפשריים כוללים נוקשות בגוף ותנועות חוזרות בידיים וברגליים, אובדן הכרה, בהייה ממושכת, חוסר תגובה לקריאה או תנועות לא רצוניות כמו מצמוץ, תנועות שפתיים ומישוש חפצים. לא כל התקף נראה כמו פרכוס בולט, ולכן חשוב לשים לב גם לשינוי פתאומי וחוזר במודעות או בהתנהגות.
אזהרת חירום: התקף ראשון בחיים, פרכוס ממושך, התקפים חוזרים ללא התאוששות ביניהם, קושי בנשימה או פציעה במהלך האירוע מצדיקים פנייה מיידית למוקד 101 או לחדר מיון.
בזמן התקף יש להרחיק חפצים מסוכנים, להגן על הראש ולהשכיב את האדם על צידו לאחר שהתנועות נרגעות. אין להכניס דבר לפיו ואין לנסות לרסן את גפיו בכוח.
אירוע חד עם תסמינים לא ברורים או חשד לאפילפסיה מצריכים בירור רפואי. האבחנה נקבעת בידי רופא על סמך תיאור האירוע, בדיקה רפואית ובדיקות נוספות לפי הצורך.
איך מזהים התקף אפילפסיה: סימנים שכדאי לתעד
התקף אפילפסיה עשוי להופיע בצורות שונות, בהתאם לאזור שבו מתחילה הפעילות החשמלית החריגה ולאופן שבו היא מתפשטת במוח. אי אפשר לקבוע את סוג ההתקף בבית, אך תיעוד מדויק יכול לסייע לרופא להבין מה התרחש.
סוגים עיקריים של התקפים
- התקף כללי: עשוי להתבטא באובדן הכרה, נוקשות בגוף ותנועות פרכוסיות בגפיים.
- התקף מוקדי: עשוי להתחיל בתסמין ממוקד, כגון רעד ביד, תחושת נימול, טעם או ריח חריגים או תנועה אוטומטית חוזרת. לעיתים הפעילות מתפשטת ומופיעים תסמינים באזורים נוספים בגוף.
- התקף ניתוק מסוג absence: האדם נעצר באמצע פעולה, בוהה ואינו מגיב לקריאה, ולאחר מכן חוזר לפעילותו. זהו התקף שקט יחסית, ולכן קל לפספס אותו.
מה בודקים בזמן האירוע
אם אתם עדים לאירוע חשוד, נסו לשים לב לפרטים הבאים בלי לסכן את האדם או את עצמכם:
- האם האדם הגיב לקול או למגע?
- אילו תנועות הופיעו ובאיזה חלק בגוף הן החלו?
- האם הייתה נפילה או פגיעה?
- כיצד נראתה הנשימה במהלך האירוע ואחריו?
- כיצד נראתה ההתאוששות?
- האם הופיעו בלבול, עייפות או קושי לזהות את הסביבה?
סימנים שמצדיקים בירור רפואי
- בהייה עם חוסר תגובה, במיוחד כאשר הדפוס חוזר
- תנועות אוטומטיות כמו מצמוץ, תנועות שפתיים או מישוש חפצים ללא מודעות
- נוקשות פתאומית ולאחריה תנועות חוזרות בגפיים
- נפילה ללא הסבר ברור
- עצירה פתאומית באמצע משפט או פעולה
- תחושה חריגה שחוזרת בדפוס דומה, כמו ריח, טעם, נימול או פחד פתאומי
התקף שאינו כולל פרכוסים
לא כל התקף אפילפסיה כולל נפילה או תנועות פרכוסיות. התקף ניתוק עשוי להיראות כמו חלימה בהקיץ, והתקף מוקדי יכול להתבטא בתחושה חריגה או בשינוי במודעות ללא תנועה בולטת.
לדוגמה היפותטית, ילד נעצר שוב ושוב באמצע ארוחה, מביט בנקודה קבועה ואינו מגיב לקריאה, ולאחר מכן ממשיך בפעילותו. דפוס כזה אינו מוכיח שמדובר באפילפסיה, אך הוא מצדיק תיעוד ופנייה לרופא.
כדאי לרשום מה קרה לפני האירוע, במהלכו ואחריו. ההכרעה אם מדובר בהתקף אפילפטי שייכת לרופא, שיכול לשלב את התיאור בבירור הרפואי.
כיצד מבדילים בין התקף אפילפסיה למצבים דומים כמו עילפון, חרדה או שבץ
איך מזהים התקף אפילפסיה בהשוואה למצבים שנראים דומים? בוחנים את מצב המודעות, התנועות, הנסיבות שבהן התרחש האירוע ואופן ההתאוששות, אך מאפיינים אלה אינם מספיקים לאבחון עצמאי.
השוואה כללית בין המצבים
| מאפיין | התקף אפילפטי | עילפון | התקף חרדה | שבץ |
|---|---|---|---|---|
| מודעות | אובדן מודעות או בהייה ללא תגובה | אובדן מודעות אפשרי | המודעות נשמרת בדרך כלל | המודעות עשויה להישמר, ולעיתים מופיע בלבול |
| תנועות גוף | נוקשות, פרכוסים או תנועות אוטומטיות | קריסה, ולעיתים תנועות קצרות | רעד, נשימה מהירה או כיווץ בכפות הידיים | חולשה או ירידה בתנועה בצד אחד |
| התאוששות | ייתכנו בלבול ועייפות | עשוי להיות שיפור לאחר שכיבה | התסמינים דועכים עם הירגעות האירוע | התסמינים עשויים להימשך |
הטבלה מציגה מאפיינים אפשריים בלבד. בפועל קיימת חפיפה בין המצבים, ולכן אין להשתמש בה כדי לקבוע אבחנה.
סימנים שעשויים לכוון למצב אחר
עילפון עשוי להתרחש לאחר עמידה, חום, כאב או מתח ולהיות מלווה בחיוורון. התקף חרדה עשוי לכלול דפיקות לב, נשימה מהירה ותחושת פחד עזה, בדרך כלל בלי אובדן מודעות.
שבץ עשוי להתבטא בחולשה בצד אחד, בשיבוש פתאומי בדיבור או בצניחה בצד הפנים. במקרה של חשד לשבץ יש לפנות מיד למוקד 101, גם אם לא הופיע פרכוס.
אין להמתין בבית במקרה של חשד לשבץ, פרכוס ראשון, קושי בנשימה או כאב ראש פתאומי וחריג. פנו מיד לקבלת עזרה רפואית.
למה אי אפשר לאבחן לבד
התסמינים עלולים לחפוף. עילפון עשוי לכלול תנועות לא רצוניות, התקף חרדה יכול לגרום לרעד, והתקף מוקדי עשוי להופיע ללא פרכוס נראה לעין.
גם תיאור מדויק של עד ראייה אינו מחליף הערכה רפואית. רופא בוחן את האירוע לצד ההיסטוריה הרפואית, הבדיקה הגופנית ובדיקות עזר לפי הצורך.
מה עושים בזמן התקף: עזרה ראשונה בטוחה
בזמן התקף יש להגן על האדם מפני פגיעה ולא לנסות לעצור את התנועות. הפעולות החשובות הן הרחקת סכנות, הגנה על הראש, מעקב אחר האירוע והזעקת עזרה כאשר מופיעים סימני חירום.
ריסון בכוח או הכנסת חפץ לפה עלולים לגרום לפציעה ואינם עוצרים את ההתקף.
מה עושים בפועל
- מרחיקים סכנות: הזיזו חפצים חדים, קשים או חמים מסביב לאדם. אם הוא נמצא במקום מסוכן, פעלו לפי הנחיות מוקד החירום.
- מגינים על הראש: הניחו מתחת לראש חפץ רך, כמו כרית או מעיל מקופל.
- משחררים פריטים לוחצים: הסירו משקפיים ושחררו פריטי לבוש הדוקים סביב הצוואר.
- עוקבים אחר מהלך האירוע: בדקו מתי התחיל ההתקף ושימו לב לתנועות, לנשימה ולמצב ההכרה.
- משכיבים על הצד לאחר שהתנועות נרגעות: תנוחה זו מסייעת לשמור על נתיב אוויר פתוח ומאפשרת לנוזלים לצאת מהפה.
- נשארים לצד האדם: דברו אליו בשקט והסבירו מה קרה כשהוא מתחיל להתאושש.
מה אסור לעשות
- לא מכניסים דבר לפה: לא כפית, לא בד ולא אצבע. אדם בזמן התקף אינו בולע את לשונו, והכנסת חפץ עלולה לפגוע בשיניים או לחסום את נתיב האוויר.
- לא מרסנים בכוח: אחיזת הידיים או הרגליים אינה עוצרת את הפרכוס ועלולה לגרום לפציעה.
- לא נותנים אוכל, שתייה או תרופה דרך הפה: יש להמתין עד שהאדם ערני ויכול לבלוע בבטחה.
- לא משאירים אותו לבד: הישארו בקרבתו עד להתאוששות או עד להגעת הצוות הרפואי.
- לא מניחים שהכול תקין רק מפני שהתנועות פסקו: בדקו את הנשימה ואת מצב ההכרה.
תיעוד משך ההתקף
מעקב אחר שעת ההתחלה והסיום מספק לצוות הרפואי מידע חשוב. אם ההתקף נמשך, אם מתחיל התקף נוסף ללא התאוששות או אם האדם אינו חוזר להכרה, התקשרו למוקד 101.
אפשר לתעד גם היכן החלו התנועות, האם הגוף התקשה, כיצד נראתה הנשימה ואיך התרחשה ההתאוששות. צילום עשוי לסייע לרופא אם אפשר לבצע אותו בלי לעכב עזרה ובלי לפגוע בפרטיות האדם.
מצבים שדורשים תשומת לב מיוחדת
- אירוע אצל ילד: הגנו על הראש, הרחיקו סכנות ואל תנסו לעצור את התנועות. פנו לקבלת הנחיה רפואית, ובמקרה של סימני חירום התקשרו למוקד 101.
- התקף במים: הוציאו את האדם מהמים בבטחה והזעיקו עזרה רפואית. לאחר חילוץ יש לבדוק נשימה ולפעול לפי הנחיות המוקד.
- התאוששות חלקית: קושי בנשימה, חוסר תגובה או בלבול חריג לאחר האירוע מצדיקים עזרה רפואית דחופה.
- פציעה: נפילה, חבלת ראש או פציעה משמעותית במהלך ההתקף מחייבות הערכה רפואית.
בתרחיש היפותטי, אדם נופל במטבח, גופו מתקשה ומופיעות תנועות חוזרות. בני הבית מרחיקים חפצים מסוכנים, מגינים על ראשו, עוקבים אחר מהלך האירוע ומשכיבים אותו על צידו לאחר שהתנועות נרגעות.
אם לאחר מכן הוא אינו מזהה את סביבתו או מתקשה לנשום, הם מתקשרים למוקד 101. זהו תיאור של סדר פעולות אפשרי, ולא קביעה רפואית לגבי הגורם לאירוע.