אפילפסיה שמופיעה בבגרות

אפילפסיה בגיל מבוגר היא הפרעה נוירולוגית המתבטאת בנטייה להתקפים חוזרים, הנגרמים מפעילות חשמלית חריגה במוח. התקף בודד אינו בהכרח אפילפסיה, והאבחנה נקבעת לפי נסיבות האירוע, הרקע הרפואי וממצאי הבדיקות.

המונח "אפילפסיה מבוגרים" מתייחס הן לאנשים שאובחנו בעבר וממשיכים להתמודד עם המחלה בבגרות, והן למי שחווים התקף לראשונה בגיל מבוגר. במקרה של הופעה חדשה נדרש בירור רפואי, משום שהגורמים האפשריים עשויים להיות שונים מאלה שמאפיינים אפילפסיה בילדות.

המידע בעמוד אינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. לאחר התקף ראשון, שינוי בדפוס ההתקפים או הופעת תסמין חדש, יש לפנות לרופא או לנוירולוג.

יש לפנות מיד למוקד 101 כאשר:

• ההתקף אינו נפסק
• האדם מתקשה לנשום
• האדם אינו חוזר להכרה
• עולה חשד לשבץ

אפילפסיה מבוגרים: איך מזהים תסמינים והתקפים

אפילפסיה אצל מבוגרים אינה מתבטאת תמיד בפרכוס גופני בולט. התקפים מסוימים מתבטאים באופן שקל לייחס בטעות לעייפות או לחוסר ריכוז:

• בהייה
• בלבול
• אובדן זיכרון נקודתי
• תנועות אוטומטיות

התקף מוקדי מתחיל באזור מסוים במוח ועשוי להשפיע על תחושה, תנועה, זיכרון או מודעות. התקף כללי מערב רשתות נרחבות במוח ועלול לגרום לאובדן הכרה ולתנועות פרכוסיות.

התקפים מוקדיים: כשהסימן אינו ברור

התקף מוקדי עשוי להתבטא בטעם או בריח שאינם קיימים, בתחושת מוכרות חריגה, בעווית באזור מסוים בגוף או בשינוי פתאומי בראייה. לעיתים האדם נשאר מודע למתרחש, ולעיתים הקשר שלו עם הסביבה נפגע.

במהלך אירוע כזה עשויות להופיע תנועות חוזרות, כגון ליקוק שפתיים, לעיסה או מישוש חפצים. לאחר מכן האדם עלול שלא לזכור את האירוע או לחוש בלבול ועייפות.

גם אירוע ללא פרכוס נראה לעין עשוי להיות התקף, ולכן שינוי פתאומי במודעות או בהתנהגות מצדיק בירור רפואי.

תסמינים שקטים שכדאי לתעד

אפילפסיה מבוגרים עשויה להתגלות דרך סימנים עדינים. בין התופעות שכדאי להביא לידיעת הרופא:

• בהייה שבמהלכה האדם אינו מגיב לפנייה
• בלבול שמופיע בפתאומיות וחולף
• פער בזיכרון לגבי שיחה או פעילות
• ירידה פתאומית במודעות באמצע פעולה רגילה
• תנועות חוזרות שאינן בשליטת האדם
• תחושה חריגה שחוזרת בדפוס דומה

תסמין כזה אינו מוכיח שמדובר באפילפסיה. עם זאת, אירועים חוזרים בעלי דפוס דומה הם מידע חשוב לבירור אצל נוירולוג.

התקפים ללא פרכוס בגיל מבוגר

אצל אנשים מבוגרים, התקפים ללא פרכוס עלולים להיראות כמו שכחה, בלבול או ירידה קוגניטיבית. אחד ההבדלים האפשריים הוא דפוס ההופעה: ירידה קוגניטיבית נוטה להיות מתמשכת, ואילו התקף מתרחש כאירוע מוגדר שמתחיל ומסתיים.

הטבלה אינה כלי לאבחון עצמי. נוירולוג בוחן את תיאור האירוע לצד הבדיקה הרפואית וממצאי בדיקות העזר.

מדוע עדות מהסביבה חשובה

אדם שחווה פגיעה במודעות לא תמיד יודע לתאר מה קרה. עדות של בן משפחה, עמית או אדם אחר שנכח במקום יכולה לסייע לנוירולוג להבין כיצד האירוע התחיל, מה התרחש במהלכו ואיך נראתה ההתאוששות.

כדאי לרשום מה קדם לאירוע, אילו תנועות או תגובות נצפו ואיך האדם הרגיש לאחר מכן. אם אפשר לצלם בלי לעכב עזרה ובלי לסכן את האדם, סרטון עשוי להוסיף מידע מועיל לבירור.

אם זיהיתם תסמין חשוד, פנו להערכה רפואית. בפורטל שלנו תמצאו מידע נוסף על ייעוץ נוירולוגי פרטי ועל ההכנה לבירור.

מהם הגורמים האפשריים לאפילפסיה חדשה בגיל 30, 40, 50 ומבוגר

הופעת פרכוס לראשונה בבגרות מחייבת בירור של הסיבה האפשרית. אפילפסיה בגיל מבוגר עשויה להיות קשורה לשינוי מבני במוח, למחלה אחרת, לתרופות או להפרעה זמנית בתפקוד הגוף.

הביטויים אפילפסיה בגיל 30, אפילפסיה בגיל 40 ואפילפסיה בגיל 50 מתארים הופעה בשלבים שונים של הבגרות, אך הגיל לבדו אינו קובע את הסיבה. הרופא בוחן את ההיסטוריה הרפואית, נסיבות האירוע, התרופות וממצאי הבדיקות.

בין הגורמים שנבדקים:

• שבץ מוחי: פגיעה ברקמת המוח עלולה ליצור מוקד שממנו מתחילים התקפים.
• חבלת ראש: פגיעה קודמת עשויה להיות רלוונטית גם אם חלף זמן מאז האירוע.
• שינוי מבני במוח: ההדמיה עשויה לזהות גידול, צלקת או שינוי אחר.
• זיהום או דלקת: פגיעה במערכת העצבים עלולה להתבטא גם בהתקף.
• שיבוש מטבולי: הפרעה ברמות הסוכר או במאזן המלחים יכולה לעורר פרכוס.
• תרופות וחומרים אחרים: התחלת תרופה, שינוי במינון, שילוב בין תרופות או הפסקה לא מבוקרת עשויים להשפיע על סף הפרכוס.
• מחלות נוירולוגיות: לעיתים ההתקף הוא אחד הביטויים של מחלה רחבה יותר.

לא כל פרכוס נובע מאפילפסיה. אם נמצא גורם זמני וברור, הרופא עשוי לקבוע שמדובר בהתקף שנגרם מאותו מצב ולא בנטייה מתמשכת להתקפים.

הבירור נועד להבחין בין האפשרויות האלה ולהתאים את המשך המעקב. בעמודים הנוספים בפורטל ניתן לקרוא על הבדיקות הנכללות בבירור נוירולוגי פרטי ועל הכנה לפגישה עם נוירולוג.

אפילפסיה מבוגרים מול פרכוס בודד

פרכוס הוא אירוע, ואילו אפילפסיה היא מצב המתאפיין בנטייה להתקפים חוזרים. לכן עצם הופעתו של פרכוס אינה מספיקה תמיד לקביעת אבחנה.

הנוירולוג בוחן אם היה גורם זמני שיכול להסביר את האירוע, אם קיימת פגיעה קודמת במוח ואם הבדיקות מצביעות על נטייה לפעילות אפילפטית. ההחלטה נשענת על התמונה המלאה ולא על פרט יחיד.

מה משפיע על האבחנה

הגורמים המרכזיים שנבחנים כוללים:

• נסיבות האירוע והאם היה גורם מעורר
• מחלות רקע ופגיעות מוחיות קודמות
• תרופות קבועות ושינויים שנעשו בהן
• תיאור של עדי ראייה
• ממצאי EEG והדמיית מוח
• אופי ההתאוששות לאחר האירוע
• הופעת אירועים נוספים בעלי דפוס דומה

תיעוד מסודר יכול לשפר את איכות הפגישה. כדאי לציין מה האדם עשה לפני האירוע, כיצד הוא התחיל, אילו תנועות נראו ומה התרחש לאחר מכן.

מה משפיע על ההמשך

משך המעקב והתגובה לטיפול תלויים בסיבת ההתקפים, בסוגם ובמצב הרפואי הכללי. לא ניתן לחזות מראש את מהלך המחלה על סמך הגיל או על סמך אירוע יחיד.

חוות דעת נוספת עשויה להתאים כאשר האבחנה אינה ברורה, כאשר האירועים נמשכים למרות הטיפול או כאשר מופיעים תסמינים חדשים. חשוב להביא לפגישה הנוספת את סיכומי הבירור, רשימת התרופות ותוצאות הבדיקות.

מתי פרכוס הוא מצב חירום - ופנייה ל-101

פרכוס מצריך פנייה מיידית למוקד 101 כאשר הוא אינו נפסק, חוזר בלי שהאדם מתאושש, מלווה בקשיי נשימה או גורם לפציעה משמעותית. יש להזעיק עזרה גם כאשר האדם אינו חוזר למצבו הרגיל או כאשר עולה חשד למצב רפואי חריף אחר.

לאחר התקף ראשון יש לקבל הערכה רפואית דחופה. מוקד 101 יכול להנחות את הנוכחים בהתאם למצבו של האדם ולתסמינים שנצפים בזמן השיחה.

מצבים שמצדיקים פנייה מיידית כוללים:

• פרכוס שאינו נפסק
• התקפים חוזרים ללא התאוששות ביניהם
• קשיי נשימה או שינוי בצבע העור
• חוסר הכרה שנמשך לאחר סיום התנועות
• פציעת ראש או פציעה משמעותית אחרת
• התקף בזמן היריון
• התקף במים
• חולשה פתאומית, הפרעה בדיבור או סימנים אחרים שמעלים חשד לשבץ

יש להישאר עם האדם ולפעול לפי הנחיות המוקד. אין להסיע אדם שממשיך לפרכס ברכב פרטי.

מה עושים בזמן פרכוס

עזרה ראשונה נועדה להגן מפני פציעה ולא לעצור את ההתקף בכוח. הפעולות החשובות הן:

• להרחיק חפצים חדים ורהיטים שעלולים לפגוע באדם
• להניח חפץ רך מתחת לראש
• לשחרר בגדים הדוקים באזור הצוואר
• לעקוב אחר משך האירוע
• לאחר שהתנועות נרגעות, להשכיב על הצד אם אפשר לעשות זאת בבטחה
• להישאר ליד האדם עד לחזרת התגובה הרגילה

אין להכניס לפה אצבעות, מים, מזון או חפצים. אין לנסות לרסן את תנועות הגוף בכוח ואין לתת תרופה שאינה חלק מתוכנית חירום שניתנה מראש על ידי הרופא.

לאחר שהפרכוס נפסק

בלבול, עייפות וכאבי שרירים יכולים להופיע לאחר התקף. אם האדם אינו מתאושש, מתקשה לנשום, נפצע או חווה התקף נוסף, יש לפנות למוקד 101.

כדאי לתעד כיצד האירוע התחיל, מה נצפה במהלכו ואיך נראתה ההתאוששות. המידע יסייע לצוות הרפואי ובהמשך גם לנוירולוג.

איך מאבחנים אפילפסיה במבוגרים

אבחון אפילפסיה במבוגרים מבוסס על תיאור האירוע, בדיקה נוירולוגית ובדיקות עזר שנבחרות לפי המקרה. אין בדיקה יחידה שמאבחנת או שוללת אפילפסיה בכל מצב.

אפילפסיה אצל מבוגרים מחייבת לעיתים הבחנה בין התקף אפילפטי לבין עילפון, הפרעת קצב, הפרעת שינה או אירוע אחר. לכן יש חשיבות לתיאור של עד ראייה ולסרטון, אם קיים.

שלבי הבירור הנוירולוגי

הבירור עשוי לכלול:

• תיאור רפואי מפורט: נסיבות האירוע, אופן תחילתו, התסמינים וההתאוששות.
• בדיקה נוירולוגית: הערכת כוח, תחושה, קואורדינציה, רפלקסים ותפקוד קוגניטיבי.
• EEG: רישום של הפעילות החשמלית במוח לצורך איתור דפוסים שעשויים להתאים לאפילפסיה.
• MRI של המוח: הדמיה שנועדה לזהות שינוי מבני שעשוי להסביר את האירועים.
• בדיקות דם: בירור הפרעות מטבוליות, זיהום או שינויים אחרים שעשויים לעורר פרכוס.
• בדיקות נוספות: בהתאם לתסמינים, ייתכן צורך בהערכה לבבית, בבדיקת שינה או בניטור משולב של וידאו ו-EEG.

בדיקת EEG תקינה אינה שוללת אפילפסיה, משום שפעילות חריגה אינה מופיעה בהכרח בזמן הרישום. גם ממצא חריג אינו עומד לבדו, ויש לפרש אותו בהקשר של האירוע והבדיקה הרפואית.

מצבים שעלולים להיראות כמו אפילפסיה

הבחנה נכונה חשובה משום שכל אחד מהמצבים דורש מסלול אחר. לעיתים הנוירולוג נעזר בקרדיולוג, ברופא שינה או באיש מקצוע נוסף כדי להשלים את התמונה.

מה להביא לפגישה

לקראת הבירור מומלץ להכין:

• תיאור כתוב של האירוע מעד ראייה
• סרטון של האירוע, אם קיים
• רשימת תרופות ותוספי תזונה
• מידע על מחלות רקע ופגיעות ראש
• תוצאות EEG, MRI ובדיקות קודמות
• סיכומי ביקור או שחרור ממיון
• שאלות על נהיגה, עבודה, בטיחות ומעקב

הכנה מסודרת מאפשרת לנוירולוג להתמקד בפרטים החשובים. אם קיבלתם הפניה מרופא המשפחה, צרפו גם אותה.

המסלול הפרטי בישראל למעקב אחר אפילפסיה למבוגרים

המסלול הפרטי מתחיל בפנייה לנוירולוג לצורך הערכה וקביעת תוכנית בירור. אפשר לבצע חלק מהבדיקות באופן פרטי וחלקן דרך קופת החולים, בהתאם להפניות, לזמינות ולכיסוי הקיים.

התהליך עשוי לכלול פגישת הערכה, בדיקות עזר ופגישת המשך לסיכום הממצאים. תדירות המעקב נקבעת לפי סוג האירועים, האבחנה, התגובה לטיפול והמצב הרפואי הכללי.

האבחנה ותוכנית הטיפול נקבעות על ידי נוירולוג. האתר מספק מידע על מסלול הפנייה ואינו מחליף בדיקה רפואית.

בדיקות ומעקב במסלול הפרטי

בדיקת EEG משמשת להערכת הפעילות החשמלית במוח, אך סוג הבדיקה נקבע לפי השאלה הרפואית. במקרים מסוימים יישקל רישום ממושך או תיעוד משולב בווידאו.

MRI עשוי להידרש כדי לחפש שינוי מבני במוח. בעמוד על בדיקת EEG מחיר תמצאו הסבר על הגורמים שמשפיעים על העלות ועל השאלות שכדאי להפנות למכון לפני קביעת הבדיקה.

מה משפיע על העלות

העלות תלויה בסוג הייעוץ או הבדיקה, במכון, בכיסוי הביטוחי ובהשתתפות האפשרית של קופת החולים או חברת הביטוח. לפני קביעת תור כדאי לבקש פירוט של השירות ולבדוק אילו מסמכים נדרשים לצורך החזר.

חשוב לברר אם התשלום כולל פענוח, העברת תוצאות ופגישת המשך. בדיקה מראש של התנאים מסייעת למנוע אי-הבנות.

יתרונות ומגבלות

המסלול הפרטי עשוי להתאים למי שמעוניין לבחור את הרופא או את המכון ולתאם את הבירור לפי צרכיו. מנגד, הוא עשוי להיות כרוך בתשלום ובצורך להעביר מסמכים בין הרופא הפרטי לקופת החולים.

כדאי לבקש סיכום רפואי לאחר כל פגישה ולשמור את תוצאות הבדיקות במקום נגיש. למידע על בירור בגיל הרך ניתן לעיין בעמוד נוירולוג פגים, ואילו מבוגרים יכולים לפנות ישירות לנוירולוג מבוגרים.

להרחבת הבירור, יש מידע נוסף גם בנוירולוג פגים וגם באפילפסיה ילדות. שוקלים מסלול אחר? יש גם פרטים על עוד מאמרים בבלוג ועל בדיקת EEG מחיר. אם התאריך או המיקום לא מתאימים, יש חלופה בנוירולוג מבוגרים ובאפילפסיה באיזה גיל. אם התאריך או המיקום לא מתאימים, יש חלופה באיך אומרים אפילפסיה בערבית.

שאלות נפוצות על אפילפסיה במבוגרים

האם ניתן להחלים מאפילפסיה?

מהלך המחלה משתנה מאדם לאדם ותלוי בסיבת ההתקפים, בסוגם ובתגובה לטיפול. יש אנשים שמגיעים לשליטה ממושכת בהתקפים, אך אי אפשר להסיק מכך מה יהיה המהלך אצל אדם מסוים.

כל שינוי בטיפול התרופתי חייב להיעשות בתיאום עם הרופא. הפסקה עצמאית עלולה להוביל לחזרת התקפים או להחמרתם.

מהם גורמי הסיכון בגיל מבוגר?

בין הגורמים שנבדקים נמצאים פגיעת ראש, שבץ מוחי, שינוי מבני במוח, זיהום במערכת העצבים, הפרעה מטבולית ורקע משפחתי. הגורם אינו נקבע לפי הגיל בלבד אלא לפי מכלול הנתונים הרפואיים.

איך אפילפסיה משפיעה על נהיגה ועבודה?

ההשפעה תלויה בסוג ההתקפים, במידת השליטה בהם ובאופי הפעילות. לפני חזרה לנהיגה יש לברר עם הרופא ועם הגורם המוסמך מה מותר ומה נדרש במצבכם.

בעבודה ייתכן צורך בהתאמות, במיוחד בתפקידים הכוללים עבודה בגובה, הפעלת מכונות, נהיגה או שהייה ליד מים. כדאי לדון עם הרופא בסיכונים הרלוונטיים לתפקיד ולא להסתפק בהנחיה כללית.

האם קיים סיכון לנפילות או לפגיעה בזיכרון?

התקפים המלווים באובדן מודעות או בשליטה מופחתת בתנועה עלולים לגרום לנפילה ולפציעה. גם ההתקפים וגם תרופות מסוימות עשויים להשפיע על ריכוז, ערנות וזיכרון.

יש לדווח לרופא על שינוי קוגניטיבי, ישנוניות או פגיעה בתפקוד. במאמר אפילפסיה באיזה גיל תוכלו לקרוא על הבדלים בין שלבי החיים, ובעמוד איך אומרים אפילפסיה בערבית מופיע הסבר בשפה נוספת.

מהו SUDEP?

SUDEP הוא מוות פתאומי בלתי מוסבר אצל אדם עם אפילפסיה. השיחה על הנושא ועל דרכים להפחתת סיכון חשובה במיוחד כאשר ההתקפים אינם מאוזנים או כאשר יש קושי להתמיד בטיפול.

אפשר לשאול את הנוירולוג כיצד סוג ההתקפים והמצב הרפואי משפיעים על הסיכון האישי. אין לשנות טיפול בעקבות מידע כללי שנקרא ברשת.

מה כדאי להכין לפגישה עם נוירולוג?

מומלץ להכין תיאור של האירועים, רשימת תרופות, תוצאות בדיקות וסיכומים רפואיים. כדאי לרשום מראש גם שאלות על נהיגה, עבודה, בטיחות, תופעות לוואי ומעקב.

אם מדובר באירועים אצל ילד, עמוד אפילפסיה ילדות עוסק במסלול הבירור המתאים לילדים. לנושאים נוספים אפשר לעיין בבלוג או לפנות דרך האתר לצורך תיאום ייעוץ פרטי.