איך לפעול בבטחה כשמתחיל התקף אפילפסיה

אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית הקשורה לפעילות חשמלית חריגה במוח. התקף אפילפטי עשוי להתבטא בפרכוס, בשינוי זמני בהכרה, בתנועות לא רצוניות או בתחושה חריגה כמו ריח שאינו קיים.

השאלה מה עושים בהתקף אפילפסיה מעסיקה אנשים רבים, ובצדק. המטרה בזמן האירוע היא להגן על האדם מפציעה, לשמור על דרכי הנשימה ולהזעיק עזרה רפואית כאשר מצבו מעורר חשש.

בכל אירוע חריג, בפרכוס אצל אדם ללא אבחנה קודמת או כשיש ספק לגבי מצבו, פנו לשירותי החירום הרפואיים בישראל באמצעות מוקד 101 או הגיעו לחדר מיון.

המידע במדריך הוא הסבר כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. רק רופא או נוירולוג יכולים לברר את מקור הפרכוס, לקבוע אם מדובר באפילפסיה ולהתאים את המשך הטיפול.

מה עושים בהתקף אפילפסיה: השלבים בזמן האירוע

מה עושים בהתקף אפילפסיה בפועל? מגינים על האדם מפציעה, לא מנסים לעצור את תנועותיו ונשארים לצידו עד שמצבו מתייצב. התפקיד של מי שנמצא לידו הוא ליצור סביבה בטוחה ולעקוב אחר הנשימה וההכרה.

הפעולות הנכונות בזמן הפרכוס

1. הרחיקו חפצים מסוכנים: הזיזו כוסות, רהיטים חדים, כבלים וכל חפץ שעלול לפגוע באדם. אם הוא נמצא ליד כביש, מדרגות או מים, הרחיקו אותו מהסכנה רק אם ניתן לעשות זאת בבטחה.
2. הגנו על הראש: הניחו מתחת לראש חפץ רך, כמו תיק, מעיל או מגבת מקופלת, כדי לרכך את המגע עם הרצפה.
3. תעדו את מהלך האירוע: הפעילו שעון או טלפון עם תחילת הפרכוס. המידע יסייע לכם לזהות אירוע שאינו נפסק ולמסור לצוות הרפואי תיאור מדויק.
4. שחררו בגדים הדוקים סביב הצוואר: פתחו עניבה, צווארון צמוד או פריט אחר שעלול להכביד על הנשימה.
5. הרחיקו אנשים שאינם מסייעים: שמרו על מרחב פנוי סביב האדם ועל פרטיותו ככל האפשר.

מה אסור לעשות

• אל תרסנו את התנועות: החזקה בכוח אינה מפסיקה את ההתקף ועלולה לפגוע בשרירים, במפרקים או בעצמות.
• אל תכניסו דבר לפה: אין צורך למנוע "בליעת לשון". הכנסת אצבע או חפץ עלולה לגרום לפציעה, לשבור שיניים או לחסום את דרכי הנשימה.
• אל תיתנו מים, אוכל או תרופות דרך הפה: המתינו עד שהאדם ער לחלוטין, מתקשר ושולט בבליעה.
• אל תנסו להושיב או להעמיד אותו בזמן הפרכוס: השאירו אותו במקום בטוח והגנו עליו מנפילה נוספת.

אחרי שהעוויתות נרגעות: תנוחת התאוששות

לאחר שהתנועות נרגעות, השכיבו את האדם בעדינות על הצד בתנוחת התאוששות. התנוחה מאפשרת לרוק ולהפרשות לצאת מהפה ומסייעת לשמור על דרכי נשימה פתוחות.

הטו מעט את הראש לאחור וייצבו את הגוף באמצעות הברך העליונה. אל תעזבו את האדם לבד, גם אם הפרכוס הסתיים, משום שהוא עלול להיות מבולבל, עייף או לא יציב.

בדקו אם קיימת נשימה תקינה באמצעות תנועת בית החזה, זרימת אוויר מהפה וקולות נשימה. אם אין נשימה תקינה, חייגו מיד למוקד 101 ופעלו לפי הנחיות המוקד עד להגעת הצוות הרפואי.

מה כדאי למסור למד"א או לרופא

מסרו לצוות הרפואי מידע עובדתי ככל האפשר:

• מתי הבחנתם בתחילת האירוע
• כיצד התחיל הפרכוס וכיצד השתנו התנועות
• האם האדם איבד את הכרתו או הגיב לסביבה
• האם נפגע הראש או אזור אחר בגוף
• כיצד נראתה הנשימה במהלך האירוע ולאחריו
• איך התקדמה ההתאוששות
• האם ידועה אבחנה קודמת של אפילפסיה
• אילו תרופות קבועות האדם נוטל, אם המידע ידוע לכם

תיאור של מי שראה את האירוע עשוי להיות חשוב מאוד לבירור הרפואי. אם קיימת אפשרות לתעד את הפרכוס בלי לעכב הגנה על האדם או הזעקת עזרה, התיעוד עשוי לסייע לנוירולוג בהמשך.

איך נערכים אם כבר קיימת אבחנה

מי שחי עם אפילפסיה יכול להכין מראש הנחיות ברורות לבני המשפחה, לחברים או לעמיתים לעבודה. כדאי לשאת פרטים רפואיים בסיסיים ולוודא שהסביבה מכירה את ההנחיות האישיות שניתנו על ידי הנוירולוג המטפל.

יש מטופלים שמקבלים תוכנית פעולה אישית למקרה של התקף. אין לתת תרופה או לשנות את אופן הטיפול על דעת עצמכם, אלא לפעול לפי הנחיה רפואית שניתנה מראש לאותו אדם.

מה עושים בהתקף אפילפסיה כשהמצב הופך לחירום

כאשר ההתקף אינו נפסק, הנשימה אינה תקינה או שהאדם נפגע, יש לפנות מיד למוקד 101. גם כאשר לא ברור אם מדובר בפרכוס או מה חומרת המצב, מוקד החירום יכול להנחות את הנוכחים כיצד לפעול.

מצבים שבהם יש להזעיק עזרה רפואית

פנו מיד לשירותי החירום במצבים הבאים:

• ההתקף נמשך ואינו נפסק
• מתחיל התקף נוסף בלי שהאדם התאושש מהקודם
• מופיעים קושי בנשימה או הכחלה של השפתיים והפנים
• האדם אינו חוזר להכרה או אינו מגיב כמצופה
• נראית פציעה, ובייחוד פגיעה בראש
• הפרכוס התרחש במים או בסביבה מסוכנת
• מדובר באדם שלא אובחן בעבר עם אפילפסיה
• מצבו של האדם שונה מהדפוס המוכר שתואר על ידי הרופא
• אינכם בטוחים מה מתרחש או כיצד לפעול

התקף שאינו נפסק, אירוע אצל אדם ללא אבחנה קודמת או ספק לגבי הנשימה וההכרה הם מצבים שבהם מוקד 101 הוא הכתובת המתאימה.

ההבדל בין מעקב רפואי לבין חירום

אצל אדם עם אפילפסיה מאובחנת, ייתכן שהנוירולוג כבר הגדיר כיצד לפעול כאשר מתרחש התקף מוכר. אם האדם מתאושש בהתאם לדפוס האישי שלו ואין סימני פציעה או מצוקה נשימתית, יש לפעול לפי התוכנית שניתנה לו ולדווח לרופא המטפל בהתאם להנחיותיו.

לעומת זאת, התקף שאינו נפסק, התקפים רצופים ללא התאוששות, קושי בנשימה, פציעה או שינוי משמעותי מהדפוס המוכר מצריכים פנייה דחופה. לא עוצמת התנועות בלבד קובעת את חומרת האירוע, אלא גם הנשימה, ההכרה, ההתאוששות והפציעות שנגרמו.

מה עושים עד שהצוות הרפואי מגיע

המשיכו להרחיק חפצים מסוכנים, להגן על הראש ולעקוב אחר הנשימה. לאחר שהעוויתות נרגעות, השכיבו את האדם על הצד ואל תיתנו לו מזון, שתייה או תרופות דרך הפה עד שהוא חוזר להכרה מלאה.

כאשר צוות מד"א מגיע, מסרו את הפרטים שתיעדתם ואת המידע הרפואי הידוע לכם. תיאור ברור של תחילת האירוע, אופי התנועות, מצב הנשימה וההתאוששות מסייע לצוות להעריך את המצב.

אחרי האירוע: למי פונים

אירוע חריג או פרכוס אצל אדם ללא אבחנה קודמת מצריכים בירור רפואי. הרופא יבחן את תיאור האירוע, את הרקע הרפואי ואת הצורך בבדיקות נוספות או בהפניה לנוירולוג.

גם אצל אדם שאובחן עם אפילפסיה חשוב לפנות לרופא אם חל שינוי באופי ההתקפים, בתדירותם, בעוצמתם או בהתאוששות מהם. שינוי כזה עשוי להשפיע על המעקב ועל תוכנית הטיפול.

מה אסור לעשות בזמן התקף אפילפסיה

בזמן פרכוס אסור להחזיק באדם בכוח, להכניס לפיו אצבע או חפץ, או לתת לו אוכל ושתייה לפני שחזר להכרה מלאה. הפעולות האלה אינן עוצרות את ההתקף ועלולות לגרום לפציעה או לחנק.

עזרה ראשונה נכונה מתמקדת בהגנה: מפנים את הסביבה, מרככים את אזור הראש, עוקבים אחר הנשימה ונשארים לצד האדם.

• לא להחזיק בכוח את הגוף או את הגפיים: ניסיון לעצור את העוויתות עלול לפגוע במפרקים, בעצמות ובשרירים.
• לא להכניס דבר לפה: אין להכניס אצבע, כפית, כרית או חפץ אחר. האדם אינו "בולע את הלשון", אך הוא עלול להיפצע או להיחנק מחפץ שהוכנס לפיו.
• לא לתת אוכל, שתייה או תרופות דרך הפה: בזמן הפרכוס וגם לאחריו, כל עוד ההכרה והבליעה אינן תקינות, חומר שנכנס לפה עלול להגיע לדרכי הנשימה.
• לא להזיז את האדם ללא צורך: מזיזים אותו רק כאשר מיקומו יוצר סכנה ברורה, למשל ליד כביש, מדרגות או מים.
• לא להשאיר אותו לבד לאחר האירוע: בלבול ועייפות לאחר פרכוס עלולים לפגוע בהתמצאות וביציבות.

במהלך פרכוס שרירי הלסת עלולים להתכווץ בחוזקה. ניסיון לפתוח את הפה עלול לפצוע גם את האדם שחווה את ההתקף וגם את מי שמנסה לסייע לו.

הכלל שקל לזכור הוא להגן בלי להיאבק בתנועות. להרחבה אפשר לקרוא על מה אסור לעשות כאשר חולה אפילפסיה יש התקף, כולל טעויות נפוצות של בני משפחה ושל עוברי אורח.

שאלות הנוגעות לתרופות קבועות או לתרופות שנועדו למצבי חירום צריכות להידון מראש עם הנוירולוג המטפל. אין לאלתר טיפול בזמן האירוע.

ההבדל בין פרכוס לאפילפסיה ומתי פונים לנוירולוג

פרכוס אינו מעיד בהכרח על אפילפסיה. אפילפסיה היא אבחנה רפואית שנקבעת על סמך מאפייני האירועים, ההיסטוריה הרפואית, בדיקה נוירולוגית וממצאי בדיקות מתאימות.

פרכוס עשוי להיות קשור לגורם חולף, למצב רפואי אחר או להפרעה נוירולוגית. לכן אי אפשר לקבוע את הסיבה על פי מראה האירוע בלבד.

הבירור עשוי להתייחס לנושאים הבאים:

• אופי האירועים: כיצד הם מתחילים, אילו תנועות או תחושות מופיעות ומה קורה לאחריהם.
• גורם אפשרי: האם קיים מצב רפואי, שינוי תרופתי או נסיבה אחרת שעשויים להסביר את הפרכוס.
• ממצאי בדיקות: האם בדיקת EEG מראה פעילות חשמלית חריגה.
• היסטוריה רפואית: מחלות רקע, פגיעות ראש, תרופות קבועות ורקע משפחתי.
• תיאור של עדים: מה ראו האנשים שנכחו בזמן האירוע וכיצד התקדמה ההתאוששות.

בדיקת EEG מתעדת את הפעילות החשמלית של המוח ועשויה לסייע בזיהוי דפוסים הקשורים לאפילפסיה. עם זאת, הנוירולוג אינו מסתמך על בדיקה זו בלבד, אלא משלב את תוצאותיה עם תיאור האירוע, בדיקה נוירולוגית ולעיתים גם הדמיה או בדיקות נוספות.

להמחשת ההבדל, הנה תרחיש אפשרי:

מאמר יכול להסביר מה עושים בהתקף אפילפסיה, אך אינו יכול לקבוע מה גרם לאירוע מסוים. נוירולוג שבוחן את תיאור ההתקף, את ממצאי הבדיקות ואת ההיסטוריה הרפואית יכול להחליט אם נדרש טיפול, שינוי במעקב או בירור נוסף.

כדאי לפנות לנוירולוג כאשר מתרחש פרכוס אצל אדם ללא אבחנה, כאשר האירועים חוזרים, כשחל שינוי באפילפסיה מוכרת או כאשר עולות שאלות על טיפול תרופתי, נהיגה ואורח חיים. אם יש חשד לשבץ, קושי בנשימה או פגיעה בהכרה, פונים מיד למוקד 101 ולא ממתינים לפגישה מתוכננת.

האם יש שונות בין מטופלים עם אפילפסיה

כן. אפילפסיה עשויה להתבטא באופן שונה אצל כל מטופל, מבחינת סוג ההתקפים, תדירותם, התחושות המקדימות, ההתאוששות והתגובה לטיפול.

מה שמסביר את השונות בין מטופלים של אפילפסיה הוא שילוב של גורמים רפואיים ואישיים:

• סוג האפילפסיה: יש התקפים שמתחילים באזור מסוים במוח ויש התקפים שמערבים רשתות מוחיות רחבות יותר.
• שלב החיים שבו הופיעו ההתקפים: הרקע הרפואי והביטוי של ההתקפים עשויים להשתנות בין ילדים למבוגרים.
• מצבים רפואיים נלווים: מחלות רקע, פגיעות קודמות במוח ותרופות אחרות עשויות להשפיע על התמונה.
• סוג הטיפול והתגובה אליו: תרופה שמתאימה לאדם מסוים אינה מתאימה בהכרח לאחר.
• מאפייני ההתקפים: תדירות האירועים, אופן תחילתם וההתאוששות מהם משפיעים על תוכנית המעקב.

גם בדיקות EEG עשויות להציג דפוסים שונים, ותיאור ההתקף משתנה מאדם לאדם. יש התקפים שמורגשים בעיקר על ידי המטופל, ואחרים נראים בבירור וכוללים אובדן הכרה או תנועות גוף.

הטיפול באפילפסיה מותאם למאפייני המטופל ולהתקפים שלו, ולא לתבנית אחידה.

תיעוד מסודר יכול לסייע לנוירולוג להבין את הדפוס האישי. כדאי לרשום מה התרחש לפני האירוע, כיצד הוא התחיל, אילו תסמינים הופיעו ואיך נראתה ההתאוששות.

גם תיאור של בני משפחה או אנשים שנכחו במקום עשוי להשלים פרטים שהמטופל אינו זוכר. על בסיס התמונה המלאה, הנוירולוג יכול לבחון את המעקב ואת התאמת הטיפול.

בירור ומעקב פרטיים בישראל

בירור פרטי מאפשר לבחור נוירולוג ולתאם מולו פגישה לצורך הערכה, מעקב או חוות דעת נוספת. לפני הפגישה כדאי לאסוף את התיעוד הרפואי הקיים ואת תיאור האירועים.

במהלך הבירור הנוירולוג עשוי לשאול:

• כיצד התחיל האירוע וכיצד תואר על ידי מי שראה אותו
• אילו בדיקות כבר בוצעו ומה היו הממצאים
• אילו תרופות נלקחות ובאיזה מינון
• האם חלו שינויים בטיפול
• מה מאפיין את ההתקפים והאם זוהו נסיבות שמקדימות אותם
• כיצד נראית ההתאוששות לאחר האירוע

כדאי להביא סיכומי ביקור, תוצאות EEG, בדיקות הדמיה, רשימת תרופות ויומן התקפים אם קיים. גם סרטון של האירוע עשוי לסייע, כל עוד צולם בלי לפגוע בבטיחות האדם ובלי לעכב הזעקת עזרה.

פגישה פרטית יכולה להשלים את המעקב בקופת החולים, למשל לצורך חוות דעת נוספת או בחינה מחודשת של תוכנית הטיפול.

הרופא עשוי להמליץ על בדיקות בהתאם לתסמינים ולשאלת הבירור. מידע על הגורמים המשפיעים על עלותה של בדיקה נוירולוגית אחרת מופיע בעמוד כמה עולה בדיקת EMG פרטית, אך EEG ו-EMG הן בדיקות שונות שנועדו למטרות שונות.

בירור פרטי עשוי להתאים למי שמבקש חוות דעת נוספת, למטופל שחווה שינוי באופי ההתקפים או למשפחה הזקוקה להסבר מפורט על ההתמודדות. בחירת הבדיקות, הטיפול והמינון נעשית רק על ידי רופא שמכיר את מצבו של המטופל.

האתר אינו מרפאה, והמידע בו אינו מהווה אבחנה או המלצה רפואית אישית. הפנייה דרך האתר אל נותן שירות פרטי אינה כרוכה בתשלום מצד הגולש, וההתקשרות נעשית ישירות מול הרופא או המכון.

שוקלים מסלול אחר? יש גם פרטים על מעבדת שינה בתל אביב ועל מעבדת שינה טבריה.

שאלות נפוצות

האם התקף אפילפסיה מסכן חיים?

התקף עלול להפוך למצב מסוכן כאשר הוא אינו נפסק, כאשר הנשימה נפגעת, כאשר מתחיל התקף נוסף ללא התאוששות או כאשר נגרמת פציעה. במצבים אלה יש לפנות מיד למוקד 101.

מה עושים בהתקף אפילפסיה כשמדובר בילד?

מגינים על הראש, מרחיקים חפצים מסוכנים, לא מרסנים את התנועות ולא מכניסים דבר לפה. אם לילד אין אבחנה קודמת, אם הוא אינו מתאושש או אם הנשימה אינה תקינה, יש לפנות מיד לעזרה רפואית.

האם אפשר לחזור לשגרה לאחר התקף?

החזרה לשגרה תלויה בסיבת האירוע, בהתאוששות ובהנחיות הרופא. התאמות הקשורות לנהיגה, עבודה או פעילויות מסוימות צריכות להיקבע בהתייעצות רפואית אישית.

מה תפקיד הנוירולוג באבחון?

הנוירולוג משלב את תיאור ההתקפים, הבדיקה הנוירולוגית, הרקע הרפואי ותוצאות הבדיקות כדי להעריך את מקור האירוע. בעמוד נוירולוגי מה זה מוסבר מה כולל תפקידו של המומחה ומה כדאי להכין לפגישה.

האם יש מגבלות בבית הספר או בעבודה?

ההתאמות תלויות בסוג ההתקפים, באופי הפעילות ובהנחיות הרופא. כדאי למסור לצוות הרלוונטי הנחיות ברורות לפעולה בזמן התקף ולוודא שהן תואמות את התוכנית שקבע הנוירולוג.

האם צריך לתת תרופה בזמן התקף?

אין לתת תרופה דרך הפה לאדם שאינו בהכרה מלאה. אם קיימת תוכנית חירום אישית שנקבעה על ידי רופא, יש לפעול בדיוק לפיה ולהזעיק עזרה רפואית בהתאם להנחיות שניתנו.

למידע נוסף בנושאים נוירולוגיים אפשר לעיין בבלוג. בכל חשש מיידי לבריאותו של אדם בזמן פרכוס, פנו למוקד 101.