"אפילפסיה נפשית" היא ביטוי עממי המשמש לתיאור התקפים שנראים כמו פרכוס, אך אינם נובעים מפעילות חשמלית חריגה במוח. זו אינה אבחנה רפואית רשמית. הרפואה מבחינה בין אפילפסיה, שהיא מצב נוירולוגי, לבין התקפים פסיכוגניים שאינם אפילפטיים (PNES), המכונים גם התקפים פונקציונליים.
ההתקפים עצמם אמיתיים לחלוטין. הם אינם העמדת פנים או ביטוי לחולשה, ויש לברר אותם מבחינה רפואית כמו כל אירוע בריאותי אחר.
הבלבול נובע מכך שהתקפים אפילפטיים והתקפים פונקציונליים עשויים להיראות דומים מבחוץ. נוירולוג בוחן את תיאור האירוע, את ההיסטוריה הרפואית ואת תוצאות הבדיקות כדי לזהות את מקור ההתקף ולהתאים את המשך הבירור.
המונח העממי לבדו אינו מסביר מה התרחש ואינו מאפשר לקבוע אבחנה. המידע בעמוד נועד להיכרות עם הנושא ואינו מחליף ייעוץ, בדיקה או אבחון רפואי.
אזהרה מיידית: אם מדובר בפרכוס ראשון, בפציעה במהלך ההתקף או באירוע שאינו פוסק, יש לפנות למוקד 101 או לחדר מיון.
אפילפסיה רגשית: התשובה הישירה
"אפילפסיה רגשית" אינה אבחנה רפואית, אלא כינוי עממי להתקפים דמויי פרכוס שאינם נובעים מפעילות חשמלית חריגה במוח. בשפה הרפואית נהוג לדבר על התקפים פונקציונליים או על התקפים פסיכוגניים שאינם אפילפטיים (PNES). אפילפסיה, לעומת זאת, היא מצב נוירולוגי המתאפיין בנטייה להתקפים אפילפטיים.
ההבחנה חשובה מפני שדרכי הבירור והטיפול שונות:
| מאפיין | אפילפסיה | התקפים פונקציונליים (PNES) |
|---|---|---|
| המנגנון | פעילות חשמלית חריגה במוח | מנגנון תפקודי שאינו התקף אפילפטי |
| תחום הבירור | נוירולוגי | נוירולוגי, ולעיתים גם נפשי |
| דרך האבחון | הערכה נוירולוגית ובדיקות מתאימות | הערכה נוירולוגית, ולעיתים ניטור והערכה נפשית |
מבחוץ עשויים להופיע רעד, נפילה או שינוי בהכרה. לא תמיד אפשר להבחין לפי מראה האירוע בלבד, ולכן אין לקבוע באופן עצמאי אם מדובר באפילפסיה או בהתקף פונקציונלי.
סטרס, טראומה ועומס רגשי עשויים להיות קשורים להופעת התקפים פונקציונליים, אך הקשר אינו זהה אצל כל אדם. גם כאשר עולה חשד לגורם רגשי, חשוב להשלים בירור רפואי ולא להניח מראש שזהו מקור ההתקף.
טעויות שכדאי להימנע מהן:
- להניח שכל התקף נגרם מסיבה רגשית, בלי בירור רפואי.
- לשנות טיפול תרופתי קיים על סמך מידע שנקרא ברשת.
- להתעלם מההתקפים לאחר שהתברר שאינם אפילפטיים.
- לנסות לאבחן את עצמכם או אדם קרוב לפי תיאור או סרטון בלבד.
התקף בפעם הראשונה, פציעה במהלכו או התקף שאינו פוסק מחייבים פנייה למוקד 101 או לחדר מיון.
הצעד המעשי הוא לפנות לנוירולוג, שיבחן את התמונה הקלינית ויחליט אם נדרשות בדיקות או הערכות נוספות. בהתאם לממצאים, ייתכן שיומלץ גם על בירור בתחום בריאות הנפש.
אילו תסמינים עלולים להתפרש כאפילפסיה נפשית
התקפים דמויי פרכוס עשויים לכלול תנועות לא רצוניות, שינוי במצב ההכרה או תגובה חריגה לסביבה. התסמינים יכולים להידמות לפרכוס אפילפטי, ולכן אי אפשר לקבוע את מקורם לפי התבוננות בלבד.
סימנים שעשויים להופיע במהלך אירוע כזה כוללים:
- רעידות או תנועות פתאומיות בגפיים שאינן בשליטת האדם
- ירידה ברמת התגובה לקול, למגע או לדיבור
- קיפאון, מבט ממושך או התנהגות שאינה אופיינית לאדם
- קושי לזכור את האירוע, באופן חלקי או מלא
- תשישות או בלבול לאחר האירוע
משפחות רבות שואלות אם התסמינים מעידים על אפילפסיה או על התקפים פונקציונליים, המכונים לעיתים "אפילפסיה נפשית". התשובה אינה נמצאת בתסמין מסוים, משום שאותו ביטוי גופני עשוי להופיע במצבים שונים.
תיאור האירוע אינו מספיק לקביעת אבחנה. ההבחנה נשענת על הערכה קלינית ועל בדיקות שהנוירולוג בוחר בהתאם למקרה.
תיעוד מסודר יכול לספק לרופא מידע שלא תמיד אפשר לשחזר במהלך הפגישה. כדאי לרשום:
- מה התרחש לפני האירוע, לרבות שינה, מאמץ, תחושה גופנית או מצב רגשי
- כיצד האירוע התחיל ומה היה השינוי הראשון שנצפה
- אילו תנועות או התנהגויות הופיעו במהלכו
- האם האדם הגיב לקול או למגע
- כיצד נראתה ההתאוששות
אם אפשר לצלם את האירוע בלי לסכן את האדם ובלי לעכב עזרה רפואית, הסרטון עשוי לסייע לנוירולוג להבין את מהלך ההתקף. עם זאת, סרטון אינו מחליף בדיקה רפואית ואינו מאפשר לקבוע אבחנה באופן עצמאי.
חשוב לזכור שהתקפים פונקציונליים אמיתיים ואינם בשליטת האדם. גם כאשר לא נרשמת פעילות אפילפטית, התסמינים והמצוקה הנלווית להם מחייבים התייחסות מקצועית.
את התיעוד כדאי להביא לנוירולוג. הרופא יבחן אם מדובר באפילפסיה, בהתקף פונקציונלי או בגורם אחר שמצריך בירור שונה.
פרכוס בודד מול אפילפסיה: איך מבדילים ומה כדאי לתעד
פרכוס בודד אינו שקול לאבחנה של אפילפסיה. אירוע פרכוסי יכול להופיע בנסיבות שונות, והנוירולוג בוחן את ההקשר הרפואי, את מאפייני האירוע ואת תוצאות הבדיקות לפני שהוא קובע אבחנה.
במהלך הבירור הרופא עשוי לשאול:
- האם התרחשו בעבר אירועים דומים
- האם היה גורם אפשרי כגון חום, מחסור בשינה, תרופה או מצב רפואי אחר
- מהו גיל ההופעה ומה ידוע על ההיסטוריה המשפחתית
- כיצד התפתח האירוע ואיך נראתה ההתאוששות
תיעוד מהבית מסייע לרופא להבין את האירוע, אך אינו מחליף אבחנה רפואית.
כאשר הממצאים אינם ברורים, אפשר לשקול חוות דעת נוספת של נוירולוג. אבחנה של אפילפסיה עשויה להשפיע על חיי היומיום ועל החלטות רפואיות ואישיות, ולכן כדאי לבקש הסבר על הממצאים ועל הצורך בבדיקות נוספות.
גם סרטון ברור אינו נותן תשובה סופית. הוא יכול להראות את רצף התנועות, את רמת התגובה ואת אופן ההתאוששות, אך יש לפרש אותו לצד ההיסטוריה הרפואית והבדיקה הנוירולוגית.
אין לשנות טיפול תרופתי קיים או להתחיל טיפול על סמך מידע כללי. כל שינוי בטיפול נעשה בהנחיית הרופא שמכיר את התמונה הרפואית המלאה.
כיצד מבררים חשד לאפילפסיה נפשית: נוירולוג, EEG וניטור וידאו
בירור של התקפים מתחיל בשיחה עם נוירולוג ובבדיקה נוירולוגית. הרופא אוסף תיאור מפורט של האירועים ורק לאחר מכן מחליט אילו בדיקות עשויות לתרום לאבחנה.
בפגישה עם הנוירולוג עשויים להיכלל:
- תיאור של תחילת האירועים, מהלכם והאופן שבו נראו לצופים מהצד
- בדיקה נוירולוגית להערכת תפקודה של מערכת העצבים
- סקירת תרופות, הרגלי שינה, מחלות רקע והיסטוריה משפחתית
- החלטה אם יש צורך בבדיקות נוספות
EEG היא בדיקה המתעדת את הפעילות החשמלית של המוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת. הבדיקה אינה פולשנית, אך את התוצאה יש לפרש בתוך ההקשר הקליני המלא.
תוצאה תקינה בבדיקת EEG אינה שוללת בהכרח אפילפסיה. הנוירולוג משלב את תוצאת הבדיקה עם תיאור האירועים ועם יתר הממצאים.
במקרים מסוימים עשוי הנוירולוג להפנות לניטור וידאו־EEG. בבדיקה זו מוקלטים במקביל הפעילות החשמלית של המוח והאירוע הנראה לעין, כדי לבדוק אם השינויים הגופניים מלווים בפעילות אפילפטית.
השילוב בין התיעוד החזותי לרישום החשמלי עשוי לסייע בהבחנה בין התקף אפילפטי לבין אירוע שאינו אפילפטי. התאמת הבדיקה תלויה באופי האירועים ובשאלות שנותרו פתוחות לאחר ההערכה הנוירולוגית.
כאשר עולה אפשרות של התקפים פונקציונליים, הנוירולוג עשוי להמליץ על הערכה משלימה בתחום בריאות הנפש. הערכה כזו אינה מבטלת את התסמינים ואינה מחליפה את הבירור הנוירולוגי, אלא מסייעת להבין את התמונה הרחבה.
"אפילפסיה נפשית" אינו מונח רפואי מקובל. הרופא הוא שמגדיר אם מדובר באפילפסיה, בהתקפים פונקציונליים או במצב אחר, בהתאם לממצאי הבירור.