התקפים דמויי פרכוס ממקור נפשי: המושגים שחשוב להכיר

אפילפסיה על רקע נפשי היא ביטוי נפוץ לתיאור התקפים שנראים כמו פרכוס אפילפטי, אך אינם נובעים מפעילות חשמלית חריגה במוח. המונחים הרפואיים המקובלים הם התקפים לא־אפילפטיים פסיכוגניים (PNES) והפרעה נוירולוגית תפקודית (FND).

התקף אינו מספיק כדי לקבוע שמדובר באפילפסיה, ב-PNES או ב-FND. האבחנה נעשית בידי נוירולוג על סמך תיאור האירוע, בדיקה רפואית ובדיקות מתאימות.

בפרכוס ראשון, בפציעה במהלך האירוע, בקושי בנשימה, בחשד לשבץ או בהתקף שאינו נפסק, יש לפנות למוקד 101 או לחדר מיון.

הסימנים החיצוניים עשויים להיראות דומים, אבל המקור והטיפול האפשרי שונים. לכן אין לנסות לקבוע את סוג ההתקף לפי סרטון, תיאור באינטרנט או התרשמות של מי שנכח במקום.

במדריך הזה נסביר את ההבדלים בין המצבים, כיצד מתנהל הבירור ומה אפשר לעשות בזמן אירוע דמוי פרכוס. המידע אינו מחליף בדיקה או ייעוץ רפואי.

מה ההבדל בין התקף לבין אבחנה של אפילפסיה על רקע נפשי

אירוע דמוי פרכוס יכול לנבוע מסיבות שונות, ואילו אבחנה רפואית מתארת את המקור שנמצא לאחר בירור. הנוירולוג בוחן מה התרחש לפני האירוע, במהלכו ואחריו, ולא מסתמך רק על מראה התנועות.

כדי להבין את האפשרויות, כדאי להכיר את המונחים המרכזיים:

• אפילפסיה נוירולוגית: מצב שבו ההתקפים קשורים לפעילות חשמלית חריגה במוח.
• התקפים לא־אפילפטיים פסיכוגניים (PNES): התקפים ממשיים שאינם נגרמים מפעילות חשמלית אפילפטית.
• הפרעה נוירולוגית תפקודית (FND): מצב שבו מופיעים תסמינים נוירולוגיים הקשורים לאופן התפקוד של מערכת העצבים, ולא בהכרח לפגיעה מבנית.

PNES עשוי להיות ביטוי של הפרעה נוירולוגית תפקודית, אך המונחים אינם זהים בכל הקשר. הרופא מתאים את ההגדרה לממצאים ולתמונה הקלינית של המטופל.

אחד הכלים האפשריים בבירור הוא EEG, המתעד פעילות חשמלית במוח. כאשר נדרש לתעד את התסמינים לצד הפעילות המוחית, הרופא עשוי להפנות ל-video-EEG, המשלב צילום ורישום EEG.

אבחנה אינה נקבעת לפי רשימת תסמינים בלבד. גם תיאור מפורט או סרטון מועיל אינם מחליפים הערכה רפואית ופענוח מקצועי.

אופן הביטוי של התקף יכול להשתנות מאדם לאדם. ייתכנו בהייה, תנועות חוזרות, נפילה, שינוי במודעות או בלבול לאחר האירוע, אך אף אחד מהסימנים האלה אינו קובע לבדו את האבחנה.

מעקב רפואי מאפשר להשוות בין אירועים, לבחון את תוצאות הבדיקות ולעדכן את ההערכה בהתאם למידע המצטבר. כאשר התמונה אינה ברורה, הרופא יחליט אילו בדיקות או הערכות נוספות נחוצות.

לקראת הפגישה עם הנוירולוג כדאי להכין:

• תיאור הנסיבות שקדמו לכל אירוע
• פירוט של התנועות והשינויים במודעות
• מידע על פציעה, קושי בנשימה או תסמינים נוספים
• מידע על השינה והמצב הרגשי לפני האירוע
• רשימת תרופות ותוספים
• תיאור ההתאוששות לאחר האירוע
• תיעוד מצולם, אם קיים ואפשר היה לצלם בבטחה

המידע מסייע לרופא להבין את התמונה, אבל אינו מאפשר אבחון עצמי. ההכרעה בין אפילפסיה נוירולוגית, PNES ומצבים אחרים מתקבלת רק לאחר בירור מקצועי.

תסמינים והשפעתם על חיי היומיום

התקפים לא־אפילפטיים פסיכוגניים עשויים להיראות כמו פרכוסים אפילפטיים, אך אינם קשורים לאותה פעילות חשמלית במוח. אצל חלק מהמטופלים יכולים להופיע סוגים שונים של אירועים, ולכן חשוב לתעד כל שינוי ולא להניח שכל ההתקפים נובעים מאותו מקור.

תסמינים אפשריים כוללים:

• תנועות גוף או גפיים שעוצמתן משתנה במהלך האירוע
• שינוי במודעות או בתגובה לסביבה
• תחושת ניתוק, חוסר בזיכרון או בלבול
• אירועים המופיעים לצד מצוקה רגשית, מתח או עייפות
• קושי זמני בדיבור, בתנועה או בתחושה

אלה אינם סימנים אבחנתיים. אירועים דומים יכולים להופיע במצבים רפואיים שונים, ולכן נדרשת הערכה של נוירולוג.

התקף תפקודי הוא אירוע אמיתי ואינו פעולה מכוונת. אמירות כמו "זה רק לחץ" או טענה שהאדם מעמיד פנים עלולות להגביר מצוקה ולפגוע בנכונות לפנות לטיפול.

כאשר בוחנים השלכות אפשריות של על רקע נפשי אצל חולי אפילפסיה על החיים היומיומיים, מתייחסים בין היתר לבטיחות, לעבודה, ללימודים, ליחסים החברתיים ולתחושת העצמאות. החשש מאירוע נוסף עלול לגרום להימנעות מפעילויות ולצמצום השגרה.

גם אי־הוודאות עצמה יכולה להכביד. כאשר האדם והסביבה אינם יודעים מה מקור האירועים, עלולים להופיע חשש, תסכול וקושי להסביר את המצב לאחרים.

טראומה, חרדה, דיכאון או מצוקה מתמשכת עשויים להיות רלוונטיים לחלק מהמטופלים, אך אין להסיק מכך שכל התקף תפקודי נובע מטראומה. הערכת בריאות הנפש נועדה להבין את התמונה האישית ולא להטיל אשמה על המטופל.

כך אפשר לתמוך באדם שחווה התקפים:

• להתייחס לאירוע ברצינות וללא שיפוטיות
• להימנע מאמירות שמבטלות את החוויה
• לשאול מראש מה עשוי לעזור בזמן האירוע
• לעודד המשך בירור ומעקב רפואי
• לסייע בתיעוד האירועים בלי לסכן את האדם
• לכבד את פרטיותו מול אנשים אחרים

תמיכה נכונה אינה מחליפה טיפול. מטרתה להפחית סיכון ומצוקה ולאפשר לאדם להגיע לבירור עם מידע מסודר.

מה עושים בזמן אירוע דמוי פרכוס

בזמן אירוע דמוי פרכוס יש להתמקד בבטיחות, ולא לנסות לאבחן את מקורו. הפעולות הנכונות הן פינוי הסביבה, מניעת פגיעה ופנייה לעזרה רפואית כאשר מופיעים סימני חירום.

כך פועלים בזמן האירוע:

• הרחיקו חפצים קשים, חדים או חמים
• הגנו על הראש באמצעות חפץ רך
• אל תרסנו את תנועות הגוף בכוח
• אל תכניסו דבר לפה
• אל תיתנו אוכל, שתייה או תרופות במהלך האירוע
• לאחר שהתנועות נפסקות, ואם אפשר לעשות זאת בבטחה, השכיבו את האדם על הצד
• הישארו לידו והשגיחו על הנשימה ועל רמת התגובה
• הרחיקו עוברי אורח ושמרו ככל האפשר על פרטיותו

אם אפשר לצלם בלי לעכב עזרה ובלי לפגוע בפרטיות, סרטון של האירוע עשוי לסייע לנוירולוג. כדאי גם לרשום מה התרחש לפני האירוע, אילו תנועות נצפו, אם האדם הגיב לסביבה וכיצד התאושש.

מתי פרכוס הוא מצב חירום ופנייה ל-101

יש לפנות מיד למוקד 101 או לחדר מיון במצבים הבאים:

• פרכוס ראשון
• התקף שאינו נפסק
• אירועים רצופים ללא התאוששות ביניהם
• פציעה במהלך האירוע
• קושי בנשימה או שינוי בצבע העור
• שינוי בהכרה שאינו חולף
• חשד לשבץ, כגון חולשה בצד אחד, עיוות בפנים או הפרעת דיבור פתאומית

גם לאחר שהאירוע הסתיים, יש לפנות לייעוץ רפואי אם הוא היה חריג או שונה מהאירועים המוכרים. אין להתאים את התסמינים באופן עצמאי לאבחנה של אפילפסיה על רקע נפשי.

איך מאבחנים אפילפסיה על רקע נפשי בישראל

אבחון אפילפסיה על רקע נפשי מבוסס על שילוב בין הערכה נוירולוגית, תיעוד האירועים ובדיקות שנבחרות לפי התמונה הרפואית. כאשר עולה חשד ל-PNES או ל-FND, הבירור עשוי לכלול גם הערכה פסיכולוגית או פסיכיאטרית.

הערכה נוירולוגית

הנוירולוג אוסף את ההיסטוריה הרפואית ושואל כיצד האירוע התחיל, מה התרחש במהלכו ואיך נראתה ההתאוששות. מידע מעדי ראייה וסרטון של האירוע יכולים להשלים פרטים שהמטופל אינו זוכר.

הרופא בוחן גם מחלות רקע, תרופות, אירועים קודמים ותסמינים נוירולוגיים נוספים. בהתאם לכך הוא מחליט אילו בדיקות נדרשות.

בדיקת EEG

EEG מתעד את הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת. תוצאה תקינה אינה שוללת בהכרח אפילפסיה, ולכן הפענוח נעשה בהקשר של הסיפור הקליני ושאר הממצאים.

כאשר יש צורך להשוות בין האירוע עצמו לבין רישום הפעילות המוחית, ניתן להיעזר ב-video-EEG. התאמת הבדיקה למטופל נעשית בידי הרופא המטפל.

הערכת בריאות הנפש

הערכה נפשית אינה קביעה שהאדם מדמיין את התסמינים. מטרתה לבדוק אם מתח, טראומה, חרדה, דיכאון או גורמים אחרים משתלבים בתמונה ויכולים לסייע בהכוונת הטיפול.

המסלול עשוי לכלול:

• בדיקה נוירולוגית
• בדיקות EEG או video-EEG לפי שיקול רפואי
• סקירת תרופות ומחלות רקע
• הערכה פסיכולוגית או פסיכיאטרית
• שיחה עם אדם שנכח באירוע
• סיכום משולב של הממצאים

תיאום בין אנשי המקצוע מסייע למנוע טיפול שאינו מתאים למקור האירועים. אין לשנות טיפול תרופתי על סמך חשד ל-PNES לפני שהרופא בחן את האבחנה ואת התרופות הקיימות.

המסלול הפרטי לבירור ולמעקב

במסלול הפרטי ניתן לפנות לנוירולוג לצורך הערכה, הפניה לבדיקות ומעקב. לפני קביעת תור חשוב לברר מה כולל השירות, מי מפענח את הבדיקות וכיצד מועברות התוצאות לרופא המטפל.

העלות נקבעת לפי סוג הייעוץ, הבדיקה והמסגרת. מידע כללי מופיע בעמוד מחירי ייעוץ נוירולוגי פרטי, אך את התנאים המדויקים יש לברר ישירות מול המרפאה או המכון.

מה להביא לפגישת הבירור

המידע שמביא המטופל הוא חלק משמעותי מההערכה. מומלץ להגיע עם:

• תיאור מסודר של כל סוג אירוע
• סרטונים, אם קיימים
• מסמכים רפואיים ותוצאות בדיקות קודמות
• רשימת תרופות ותוספים
• מידע על מחלות רקע ואשפוזים
• תיאור של שינויים במצב הרוח, בשינה או ברמת המתח
• שאלות שתרצו להפנות לרופא

מה לברר לפני קביעת התור

שאלו אם התור מיועד לייעוץ נוירולוגי, לביצוע בדיקה או לשניהם. אם כבר קיימת הפניה, ודאו שהמכון מבצע את הבדיקה המבוקשת ושפענוחה כלול בשירות.

כאשר עולה חשד להתקפים תפקודיים, כדאי לברר אם ניתן לתאם בין הנוירולוג לבין גורם מתחום בריאות הנפש. התיאום צריך להיעשות בהתאם לצורך הרפואי ולהסכמת המטופל.

לכל מרפאה ומכון נהלים שונים. יש לברר מראש מה נכלל בביקור, אילו מסמכים דרושים ומי אחראי להעברת התוצאות.

אין צורך לבחור בדיקה באופן עצמאי. הנוירולוג הוא שקובע אם נדרש EEG, video-EEG או בירור אחר בהתאם לתסמינים ולרקע הרפואי.

אם הבירור עוסק בתסמינים נוירולוגיים אחרים, אפשר לקרוא גם על טרשת נפוצה לעומת ALS. מידע על המבנה של מרפאה ייעודית מופיע בעמוד מרפאת טרשת נפוצה הלל יפה.

טיפול ומעקב באפילפסיה על רקע נפשי

הטיפול באפילפסיה על רקע נפשי נקבע לפי האבחנה, סוג האירועים והמצבים הנלווים. אם מדובר ב-PNES או ב-FND, התוכנית עשויה לשלב מעקב נוירולוגי וטיפול מתחום בריאות הנפש.

מרכיבי הטיפול האפשריים כוללים:

• הסבר ברור של האבחנה למטופל ולמשפחה
• מעקב אצל נוירולוג
• טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי לפי הצורך
• התייחסות לחרדה, לדיכאון, לטראומה או למצוקה אחרת
• שיקום תפקודי כאשר קיימת פגיעה בתנועה או בשגרת החיים
• תיאום בין אנשי המקצוע המעורבים

תרופות נגד אפילפסיה מיועדות לטיפול בהתקפים אפילפטיים ואינן מטפלות במנגנון של PNES. עם זאת, ייתכנו סיבות אחרות לנטילת התרופות, ולעיתים קיימים במקביל סוגים שונים של התקפים.

אין לשנות מינון או להפסיק טיפול תרופתי ללא הוראה מפורשת מהרופא המטפל.

המעקב נועד לבחון אם אופי האירועים השתנה, אם הופיעו תסמינים חדשים וכיצד הטיפול משפיע על התפקוד. מומלץ להביא לכל ביקור רשימת אירועים, מידע על שינויים במצב הרוח או בשינה ורשימה מעודכנת של התרופות.

גם למשפחה יש תפקיד חשוב. בני הבית יכולים לסייע בשמירה על בטיחות, בתיעוד האירועים ובהפחתת תגובות שיפוטיות, אך אינם אמורים לקבל החלטות רפואיות במקום המטופל והרופא.

שאלות נפוצות על אפילפסיה על רקע נפשי והתקפים תפקודיים

מה ההבדל בין אפילפסיה נוירולוגית להתקפים תפקודיים?

באפילפסיה נוירולוגית ההתקפים קשורים לפעילות חשמלית אפילפטית במוח. התקפים תפקודיים הם אירועים ממשיים שאינם נגרמים מאותה פעילות חשמלית, והאבחנה ביניהם נעשית באמצעות הערכה רפואית ובדיקות מתאימות.

האם התקפים על רקע נפשי מסוכנים פחות?

גם התקף תפקודי עלול להוביל לנפילה, לפציעה ולפגיעה ניכרת בשגרה. נוסף על כך, אי אפשר לקבוע בזמן האירוע אם מקורו אפילפטי או תפקודי, ולכן יש לפעול לפי כללי הבטיחות ולפנות לעזרה במצבי חירום.

האם EEG יכול להבחין בין המצבים?

EEG מספק מידע על הפעילות החשמלית במוח, אך תוצאה של בדיקה יחידה אינה תמיד מספיקה לקביעת האבחנה. video-EEG עשוי לסייע כאשר מתועד אירוע אופייני לצד רישום הפעילות המוחית.

מה עושים בזמן התקף?

מרחיקים חפצים מסוכנים, מגנים על הראש, לא מרסנים את האדם ולא מכניסים דבר לפיו. בפרכוס ראשון, בהתקף שאינו נפסק, בקושי בנשימה, בפציעה או בחשד לשבץ פונים מיד למוקד 101 או לחדר מיון.

האם קיים טיפול בהתקפים תפקודיים?

כן, אך הטיפול מותאם לאבחנה ולצרכים האישיים. הוא עשוי לכלול הסבר על המצב, טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, שיקום ומעקב נוירולוגי.

האם אפשר לסבול גם מאפילפסיה וגם מ-PNES?

כן, המצבים יכולים להופיע אצל אותו אדם. לכן חשוב לתעד הבדלים בין האירועים ולדווח לנוירולוג על שינוי בתנועות, במודעות, בנסיבות או בהתאוששות.

האם התקף תפקודי הוא פעולה מכוונת?

לא. התקף תפקודי אינו העמדת פנים, והאדם אינו בוחר להפעיל או להפסיק אותו. יש להתייחס אליו כאירוע רפואי אמיתי ולהימנע מהאשמה או מביטול החוויה.

להרחבה אפשר לקרוא על אפילפסיה סמויה ועל אפילפסיה נדירה. נושאים נוספים בתחום מופיעים בעמוד הבלוג.