"אפילפסיה שקטה" הוא ביטוי עממי המתאר התקפים שאינם מלווים בנפילה, בעוויתות ברורות או באובדן הכרה מלא. זו אינה אבחנה רפואית רשמית, ולכן חשוב לברר איזה סוג של אירוע עומד מאחורי התיאור.
המונח עשוי להתייחס להתקפי היעדרות, להתקפים מוקדיים עם פגיעה במודעות או להתקפים שמתרחשים בשינה. בירור רפואי עשוי לכלול בדיקת EEG, המתעדת את הפעילות החשמלית במוח, לצד תשאול, בדיקה נוירולוגית ותיאור מפורט של האירועים.
בכל חשד לפרכוס או להתקף יש לפנות לרופא או לנוירולוג. האבחנה וקביעת סוג האירוע נעשות בידי רופא בלבד.
אם מתרחש פרכוס אצל אדם שלא אובחן בעבר, או אם יש אובדן הכרה, פציעה, קשיי נשימה או אירוע שאינו חולף, יש לפנות מיד למוקד 101 או לחדר מיון. המידע בעמוד נועד לסייע בהבנת המושגים ובהכנה לבירור רפואי, ואינו מחליף אבחון מקצועי.
אפילפסיה שקטה: התשובה הישירה וההבדלים בין סוגי ההתקפים
אפילפסיה שקטה אינה אבחנה רפואית רשמית, אלא כינוי לאירועים נוירולוגיים שאינם נראים כמו פרכוס מוכר. נוירולוג יכול לבדוק אם מדובר בהתקף אפילפטי, באירוע אחר או בהתנהגות שאינה מעידה על מחלה.
הכינוי עשוי לתאר כמה סוגי התקפים:
- התקפי היעדרות (Absence seizures): האדם נראה כמי שבוהה בנקודה מסוימת, מפסיק את פעילותו ואינו מגיב לפנייה. אצל ילדים האירוע עלול להיראות כחוסר קשב או כחלימה בהקיץ.
- התקפים מוקדיים עם פגיעה במודעות: הפעילות החריגה מתחילה באזור מסוים במוח ומשפיעה על המודעות. בזמן האירוע עשויות להופיע תנועות אוטומטיות, כגון מצמוץ, תנועות שפתיים, נגיעה בבגדים או עצירה באמצע פעולה.
- התקפים ליליים: התקפים המתרחשים בשינה ועלולים להתבטא בעוררות חריגה, בבלבול לאחר היקיצה או בתחושות גופניות לא מוסברות בבוקר. מאחר שהאדם ישן בזמן האירוע, לעיתים נדרש מידע ממי שנמצא לידו.
ההבדלים העיקריים מוצגים בטבלה:
| סוג ההתקף | כיצד האירוע עשוי להיראות | מה כדאי לעשות |
|---|---|---|
| התקפי היעדרות | בהייה, חוסר תגובה וחזרה לפעילות | לתעד את האירוע ולפנות לנוירולוג |
| התקפים מוקדיים עם פגיעה במודעות | עצירה בפעולה, תנועות אוטומטיות או בלבול | להישאר ליד האדם ולתעד את מה שנצפה |
| התקפים ליליים | עוררות חריגה בשינה או בלבול לאחר היקיצה | לתעד את המתרחש ולדווח לרופא |
אם זיהיתם אצלכם או אצל אדם קרוב אירועים שעשויים להתאים לתיאור של אפילפסיה סמויה, רשמו מה קרה לפני האירוע, במהלכו ואחריו. חשוב לציין מה האדם עשה, כיצד הגיב ומה הרגיש לאחר שחזר לשגרה.
התיעוד מסייע לנוירולוג להבין את דפוס האירועים ולבחור את הבדיקות המתאימות. הוא אינו מחליף את הבדיקה הרפואית ואינו מאפשר לקבוע אבחנה באופן עצמאי.
ההבדל בין פרכוס לבין אפילפסיה מאובחנת ומה מספרים לרופא
פרכוס הוא אירוע, ואילו אבחנת אפילפסיה מתייחסת לנטייה להתקפים ונקבעת על סמך מכלול רפואי. אירוע שאינו חוזר אינו מוביל אוטומטית לאבחנה או לטיפול, והמשמעות שלו תלויה בנסיבות, בתסמינים ובממצאי הבירור.
כאשר מופיעים בהייה, עצירה בפעילות או חוסר תגובה, חשוב לתאר אותם במדויק. אירועים כאלה עשויים להתאים לתמונה המכונה אפילפסיה שקטה, אך הם עלולים לנבוע גם מעייפות, מחוסר ריכוז, מחלימה בהקיץ או ממצבים רפואיים אחרים.
אפילפסיה רדומה, במובן העממי של פעילות שאינה בולטת לעין, עשויה לעורר חשד בעקבות פרטים קטנים. בין היתר, כדאי לשים לב למצמוץ חריג, לתנועות שפתיים, להתעסקות חוזרת בבגדים, לעצירה באמצע פעולה ולבלבול לאחר האירוע.
לאחר שהאירוע מסתיים, תיאור מדויק יכול לספק לרופא מידע חשוב על מה שהתרחש.
מומלץ לתעד:
- מועד האירוע: מתי התרחש ומה עשה האדם באותו זמן.
- מהלך האירוע: האם הופיעו בהייה, מצמוץ, תנועות שפתיים או הפסקה פתאומית בפעילות.
- תגובתיות: האם האדם הגיב לקריאה בשמו, למגע או לשאלה.
- המצב לאחר האירוע: האם הופיעו בלבול, עייפות או חזרה ישירה לפעילות.
- עדים: מי נכח במקום ומה ראה מנקודת מבטו.
גם אירועים בשינה ראויים לתיעוד. עוררות חריגה, בלבול לאחר היקיצה או תלונות גופניות בבוקר עשויים להיות מידע רלוונטי, אך אינם מוכיחים כשלעצמם שהתרחש התקף.
לקראת הפגישה כדאי להכין שאלות ומידע:
- האם האירועים חזרו ובאילו נסיבות.
- האם הייתה ירידה בתגובתיות.
- האם קיימת היסטוריה משפחתית של התקפים.
- אילו תרופות ותוספים ניטלים כעת.
- האם יש צורך בבדיקת EEG ומה ניתן ללמוד ממנה.
כאשר מדובר בילד, אפשר לפנות לנוירולוג ילדים. תיאורים של הורים, מורים או אנשי צוות חינוכי עשויים לסייע, במיוחד כאשר הם מתייחסים לאותה התנהגות באופן עקבי.
אם המסקנה אינה ברורה או אם אתם זקוקים להסבר נוסף, אפשר לבקש חוות דעת רפואית נוספת. אין להתחיל טיפול תרופתי, לשנות מינון או להפסיק טיפול בלי הנחיה מפורשת מהרופא המטפל.
איך מאבחנים אפילפסיה שקטה ומה כוללות הבדיקות
האבחון של אירועים המכונים אפילפסיה שקטה מבוסס על שילוב בין תשאול, תיאור של עדים, בדיקה נוירולוגית ובדיקות עזר לפי הצורך. אין בדיקה יחידה שמאשרת או שוללת את האבחנה בכל מצב.
בתחילת הבירור הנוירולוג אוסף מידע על האירועים ועל הרקע הרפואי. כדאי להביא לפגישה:
- תיאור של האירועים מפי מי שצפה בהם.
- מידע על נסיבות ההופעה והחזרה שלהם.
- מידע על תפקוד, למידה ושינויים בהתנהגות.
- היסטוריה משפחתית רלוונטית.
- רשימה עדכנית של תרופות ותוספים.
ככל שהתיאור ברור ומפורט יותר, כך קל יותר לרופא להשוות בין האפשרויות הרפואיות השונות.
הבדיקה הנוירולוגית הקלינית בוחנת תפקודים של מערכת העצבים. היא אינה מאשרת אפילפסיה לבדה, אך מסייעת להעריך את מצבו הכללי של הנבדק ולתכנן את המשך הבירור.
אחת מבדיקות העזר המרכזיות היא EEG, המתעדת את הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת. הרופא בוחן את הרישום ומחפש דפוסים שעשויים להתאים לפעילות אפילפטית.
EEG תקין אינו שולל בהכרח אפילפסיה, וממצא חריג אינו עומד לבדו כאבחנה. בהתאם לתמונה הקלינית, הרופא עשוי להפנות לרישום בשינה, לניטור מסוג אחר או לבדיקות נוספות.
הדמיה של המוח ובדיקות מעבדה נשקלות כאשר קיימת לכך סיבה רפואית. ההחלטה אילו בדיקות לבצע מתקבלת לפי תיאור האירועים, הבדיקה הקלינית והרקע של המטופל.
יש הבדלים באופן שבו האירועים מתגלים אצל ילדים ואצל מבוגרים:
| היבט | ילדים | מבוגרים |
|---|---|---|
| מי מבחין באירוע | הורים, מורים או אנשי צוות חינוכי | האדם עצמו, בן זוג, קרוב או עמית |
| הקושי המרכזי | הבחנה בין התקף לבין חוסר קשב או התנהגות רגילה | זיהוי אירוע שהתרחש ללא עד |
| הדגש בתשאול | התפתחות, למידה, קשב והתנהגות | עבודה, נהיגה ופעילויות המחייבות ערנות |
| מידע משלים | דיווח מהבית ומהמסגרת החינוכית | תיאור מהסביבה הקרובה או ממקום העבודה |
אצל מבוגרים יש חשיבות מיוחדת לבטיחות בפעילויות המחייבות מודעות רציפה, כגון נהיגה, עבודה בגובה או הפעלת מכונות. עד לקבלת הנחיות אישיות, יש לשתף את הרופא בכל אירוע של ירידה במודעות ולברר אילו מגבלות זהירות נדרשות.
מידע באינטרנט יכול לעזור בהבנת מושגים ובהכנה לפגישה, אך אינו מאפשר לאבחן או לשלול אפילפסיה. במקרה של אירוע פתאומי וחריג, פגיעה בהכרה או קשיי נשימה, אין להמתין לבירור בקהילה ויש לפנות לקבלת עזרה דחופה.