אפילפסיה בחיי היום יום: מידע ראשוני וסימני חירום

חולה אפילפסיה הוא אדם עם נטייה נוירולוגית להתקפים חוזרים, הנגרמים מפעילות חשמלית חריגה במוח. ההתקפים אינם תמיד מתבטאים בפרכוס בולט, ולא כל פרכוס מעיד על אפילפסיה.

רק נוירולוג יכול לקבוע אבחנה לאחר בחינת תיאור האירוע, ההיסטוריה הרפואית ותוצאות הבדיקות המתאימות.

אם האדם מתקשה לנשום, אינו חוזר להכרה, נפצע במהלך ההתקף או חווה פרכוס שאינו נפסק, חייגו מיד למוקד 101.

יש מצבים שבהם נדרשת עזרה רפואית דחופה:

• פרכוס אצל אדם שלא חווה אירוע כזה בעבר
• פרכוס שאינו נפסק או התקפים החוזרים בלי התאוששות ביניהם
• פגיעה בהכרה שנמשכת לאחר ההתקף
• חבלת ראש או פציעה משמעותית במהלך האירוע
• קושי בנשימה או כיחלון

המידע בעמוד נועד להסביר את הנושא בשפה ברורה, אך אינו מחליף בדיקה רפואית. במקרה של חשד לאפילפסיה, שינוי בדפוס ההתקפים או החמרה במצב מוכר, יש לפנות לרופא או לנוירולוג.

איך מקבלים אפילפסיה ומהם הגורמים האפשריים

אפילפסיה אינה מחלה מידבקת, אלא מצב נוירולוגי שבו קיימת נטייה להתקפים חוזרים. התשובה לשאלה איך מקבלים אפילפסיה אינה אחידה, מפני שהמצב עשוי להיות קשור לגורמים גנטיים, מבניים, מטבוליים, דלקתיים או לגורם שאינו מזוהה.

האבחנה אינה מבוססת על אירוע בודד בלבד. נוירולוג בוחן את נסיבות האירוע, את ההיסטוריה הרפואית ואת ממצאי הבדיקות כדי לקבוע אם מדובר באפילפסיה ומה עשוי להסביר אותה.

הגורמים האפשריים

התשובה לשאלה איך נוצרת אפילפסיה נחלקת לכמה קבוצות עיקריות:

• גורמים גנטיים: נטייה משפחתית או שינוי גנטי שהופיע אצל האדם עצמו
• גורמים מבניים: שינוי ברקמת המוח בעקבות פגיעת ראש, שבץ, גידול או מום מולד
• גורמים מטבוליים: הפרעה באיזון הכימי בגוף, לרבות שינויים חריגים ברמות הסוכר או המלחים
• גורמים דלקתיים וזיהומיים: מצבים כמו דלקת קרום המוח או דלקת המוח
• גורם שאינו ידוע: מצב שבו הבירור אינו מצביע על סיבה מוגדרת

קיומו של גורם סיכון אינו אומר בהכרח שתתפתח אפילפסיה. לדוגמה, פגיעת ראש עשויה להיות רלוונטית לבירור, אך אינה מוכיחה כשלעצמה שהאדם יפתח התקפים.

אין לקבוע לבד שמדובר באפילפסיה או לייחס לה גורם מסוים. האבחנה והערכת הגורם נעשות בידי נוירולוג לאחר בירור רפואי.

מה קורה במוח בזמן התקף

התקף אפילפטי מתרחש כאשר תאי עצב במוח פועלים באופן חריג ומסונכרן. הפעילות יכולה להתחיל באזור מוגדר או לערב רשתות נרחבות במוח.

התסמינים משתנים בהתאם לאזור המעורב. לכן חולה אפילפסיה עשוי לחוות תנועות לא רצוניות, שינוי בתחושה, ניתוק מהסביבה, בלבול או אובדן הכרה, בעוד שאדם אחר יחווה ביטוי שונה.

איך בודקים חשד לאפילפסיה

בדיקת EEG מתעדת את הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת. היא יכולה לסייע בזיהוי דפוסים חריגים, אך תוצאת הבדיקה אינה עומדת בפני עצמה.

EEG תקין אינו שולל אפילפסיה, ותוצאה חריגה אינה מספיקה לבדה לקביעת אבחנה. הנוירולוג משלב את הממצאים עם תיאור האירועים, הבדיקה הגופנית ובדיקות נוספות לפי הצורך.

מה ההבדל בין פרכוס לבין אפילפסיה אצל חולה אפילפסיה

פרכוס הוא אירוע של פעילות חשמלית חריגה במוח, ואילו אפילפסיה היא נטייה מתמשכת להתקפים. לכן אירוע שהתרחש פעם אחת אינו מוביל אוטומטית לאבחנה של אפילפסיה.

הנוירולוג בוחן אם האירוע נגרם ממצב חולף, כמו שינוי מטבולי, מחלה או גורם אחר, וכן אם קיימים ממצאים המצביעים על סיכון להישנות. הקביעה נעשית על סמך התמונה הרפואית המלאה.

פרכוס הוא תסמין אפשרי. אפילפסיה היא מצב נוירולוגי המאופיין בנטייה להתקפים, ורופא מומחה הוא שקובע את ההבחנה ביניהם.

האבחון עשוי להתבסס על:

• תיאור מפורט של האירוע, רצוי גם מפי מי שצפה בו
• תוצאות EEG ובדיקות דימות לפי הצורך
• מחלות רקע, תרופות קבועות והיסטוריה משפחתית
• נסיבות שקדמו לאירוע, כגון שינה לקויה, מחלה או שינוי בטיפול תרופתי
• מצב ההכרה וההתנהגות לאחר האירוע

מה חשוב לתעד ולספר לרופא

תיאור מדויק של מה שקרה מסייע לנוירולוג להבין את אופי האירוע. כדאי לרשום את הפרטים סמוך ככל האפשר להתרחשות, כאשר הזיכרון עדיין ברור.

מומלץ לתעד:

• כיצד התחיל האירוע ומה האדם עשה לפניו
• אילו תנועות, תחושות או שינויים בהתנהגות הופיעו
• האם האדם הגיב לדיבור או למגע
• האם היו אובדן הכרה, נפילה או פציעה
• כיצד נראתה ההתאוששות
• אילו תרופות נלקחות ומהן מחלות הרקע
• האם קדמו לאירוע מחלה, חוסר שינה, שתיית אלכוהול או שינוי בתרופות

אם אדם נוסף נכח באירוע, כדאי לבקש ממנו למסור תיאור נפרד. פעולות כמו תנועות שפתיים, משיכה בבגד, סיבוב הראש או מבט קפוא עשויות להיות רלוונטיות לבירור.

ביטויים אפשריים אצל ילדים ואצל מבוגרים

התקפים אינם נראים אותו דבר אצל כולם. אצל ילדים עלולים להופיע ניתוקים קצרים, הפסקת תגובה או תנועות חוזרות שקל לבלבל עם חוסר קשב, ואילו אצל מבוגרים עשויים להופיע בלבול, נפילה, נוקשות או תנועות לא רצוניות.

אירועים חוזרים של בהייה או ניתוק אינם מוכיחים שמדובר באפילפסיה. עם זאת, כדאי לתעד אותם ולפנות לרופא ילדים או לנוירולוג לצורך הערכה.

למי יש אפילפסיה ומהי אפילפסיה פעילה

השאלה למי יש אפילפסיה אינה נענית על סמך תסמין יחיד. האבחנה מחייבת הערכה רפואית המתייחסת לאופי האירועים, לסיכון להישנות ולממצאי הבדיקות.

המונח אפילפסיה פעילה משמש בהקשרים קליניים ורפואיים, אך משמעותו במקרה האישי צריכה להיקבע בידי הרופא המטפל. חולה אפילפסיה שמצבו יציב תחת טיפול אינו בהכרח דומה לאדם שנמצא בתחילת הבירור או חווה שינוי בתסמינים.

סוגי התקפים ותסמינים שכדאי לזהות

התקף אפילפטי אינו אירוע אחיד. ההבחנה בין התקף מוקדי, התקף כללי והיעדרות אפילפטית מסייעת לרופא לבחור את המשך הבירור ולפרש את תוצאות הבדיקות.

התקף מוקדי

התקף מוקדי מתחיל באזור מוגדר במוח, ולכן ביטוייו תלויים בתפקידו של אותו אזור. האדם עשוי להישאר מודע למתרחש, לחוות שינוי חלקי בהכרה או לפעול בלי מודעות מלאה.

תסמינים אפשריים כוללים:

• עקצוץ, חום או תחושה חריגה באזור מסוים בגוף
• תנועות לא רצוניות ביד, ברגל או בפנים
• ריח, טעם או תחושת בטן חריגים החוזרים באותו אופן
• מבט קפוא או הפסקת תגובה
• פעולות אוטומטיות כמו תנועות שפתיים או משיכה בבגד

התקף מוקדי עשוי להתפשט לאזורים נוספים במוח ולהוביל לאובדן הכרה. גם אירוע עדין שחוזר על עצמו מצדיק תיעוד ובירור רפואי.

התקף כללי

התקף כללי מערב פעילות נרחבת במוח. הוא עשוי להתבטא באובדן הכרה, בנוקשות ובתנועות חוזרות של הגפיים.

לאחר האירוע עלולים להופיע בלבול, עייפות, כאב ראש או קושי לזכור את שאירע. אם האדם אינו מתאושש, מתקשה לנשום או נפגע במהלך האירוע, יש להזעיק עזרה רפואית דרך מוקד 101.

היעדרות אפילפטית

היעדרות אפילפטית יכולה להיראות כהפסקה פתאומית בתגובה. האדם מפסיק לרגע את הפעולה, מביט קדימה ואחר כך חוזר לפעילותו, לעיתים בלי לדעת שהתרחש אירוע.

התנהגות כזאת עלולה להיראות כמו חולמנות או חוסר קשב. כאשר היא חוזרת בדפוס דומה, חשוב לתעד את הנסיבות ולפנות להערכה רפואית.

סימנים שמצדיקים פנייה לרופא

• אירוע דמוי פרכוס אצל אדם שלא חווה אירוע כזה בעבר
• שינוי בדפוס המוכר אצל חולה אפילפסיה
• הופעת תסמינים חדשים בזמן ההתקף או אחריו
• התאוששות שאינה דומה להתאוששות הרגילה
• אירועים חוזרים של בהייה, ניתוק או הפסקת תגובה
• נפילה, בלבול או שינוי פתאומי בהתנהגות ללא הסבר ברור

הרופא יחליט אם נדרשות בדיקת EEG, בדיקת דימות או בדיקות נוספות. אין צורך להמתין להתרחשות נוספת כדי להתייעץ כאשר האירוע מעורר חשד.

מתי פרכוס הוא מצב חירום - ופנייה ל-101

פרכוס הוא מצב חירום כאשר הוא אינו נפסק, כאשר התקפים חוזרים בלי התאוששות ביניהם, או כשהאדם מתקשה לנשום ואינו שב להכרה. במצבים אלה יש לחייג מיד למוקד 101 ולפעול לפי הנחיות הצוות.

כאשר קיים ספק אם נשקפת סכנה לנשימה, להכרה או לבטיחות האדם, חייגו 101 ותארו למוקדן את המצב.

סימנים המחייבים עזרה רפואית דחופה

• פרכוס אצל אדם שלא חווה אירוע כזה בעבר
• התקף שאינו נפסק או התקפים החוזרים ללא התאוששות
• קושי בנשימה או כיחלון
• חבלת ראש או פציעה משמעותית
• חוסר תגובה מתמשך לאחר שהרעידות פסקו
• פרכוס במהלך היריון
• פרכוס שהתרחש במים
• פרכוס המלווה בחום ובשינוי משמעותי במצב הילד

מה אומרים למוקדן

מסרו תיאור קצר וברור של מה שאתם רואים כעת. ציינו כיצד נראה ההתקף, מתי הבחנתם שהוא התחיל, אם האדם נושם ואם הוא מגיב.

כדאי למסור גם מידע על מחלות רקע, תרופות קבועות, פציעה אפשרית והאם מדובר בחולה אפילפסיה מוכר. אם מדובר בילד, ציינו את גילו ואת מצבו לפני האירוע.

עזרה ראשונה בזמן התקף

מטרת העזרה הראשונה היא להגן על האדם מפציעה ולשמור ככל האפשר על נתיב אוויר פנוי. אין לנסות לעצור בכוח את תנועות הגוף.

• הרחיקו רהיטים, חפצים חדים וחפצים קשים
• הניחו פריט רך מתחת לראש
• שחררו בגד הדוק באזור הצוואר
• אל תזיזו את האדם, אלא אם הוא נמצא במקום מסוכן
• עקבו אחר מהלך האירוע כדי למסור מידע לצוות הרפואי
• לאחר שהתנועות נפסקות, ואם אפשר לעשות זאת בבטחה, השכיבו אותו על הצד

אסור להכניס לפיו של אדם בזמן פרכוס אצבעות, מזון, מים או חפצים, ואסור לרסן אותו בכוח. פעולות אלה עלולות לגרום לחנק ולפציעה.

אין לתת מזון, שתייה או תרופה דרך הפה לפני שהאדם חזר לערנות מלאה. אם קיימת עבורו תוכנית חירום אישית או תרופת חירום שנרשמה בידי רופא, יש לפעול בדיוק לפי ההנחיות שניתנו.

לאחר ההתקף

הישארו לצד האדם, דברו אליו בשקט והסבירו לו מה קרה. בלבול, עייפות או חוסר זיכרון יכולים להופיע לאחר התקף, ולכן חשוב למנוע קימה פתאומית או הליכה ללא תמיכה.

אם ההתאוששות אינה מתקדמת, מופיע קושי בנשימה או מתגלה פציעה, עדכנו את מוקד 101. אל תשאירו את האדם לבדו לפני שחזר למצב המאפשר לו להבין את סביבתו ולתקשר.

בני משפחה, עמיתים ומורים המלווים חולה אפילפסיה יכולים ללמוד מראש את עקרונות העזרה הראשונה. כדאי גם לברר עם הרופא אם קיימת תוכנית פעולה אישית ומה יש לעשות כאשר דפוס ההתקפים משתנה.

איך מאבחנים חולה אפילפסיה ומה כולל המעקב

אבחון אפילפסיה נעשה בידי נוירולוג ומשלב שיחה רפואית, בדיקה נוירולוגית ובדיקות עזר כמו EEG ודימות מוחי. אין בדיקה יחידה שקובעת לבדה אם מדובר באפילפסיה.

לאחר אירוע דמוי פרכוס אפשר לפנות לרופא המשפחה או לנוירולוג. במצב חירום יש לפנות למוקד 101 או לחדר מיון, ולא להמתין לתור מתוכנן.

תיעוד האירועים

הנוירולוג ירצה להבין מה קרה לפני האירוע, במהלכו ואחריו. עדות של אדם שנכח במקום עשויה להשלים מידע שהמטופל אינו זוכר.

כדאי לתעד:

• מה האדם עשה לפני תחילת האירוע
• אילו תנועות או שינויים בהתנהגות הופיעו
• האם הוא הגיב לדיבור
• האם הייתה נפילה או פציעה
• כיצד נראתה ההתאוששות
• האם היו אירועים דומים בעבר

אם אפשר לצלם בלי לעכב עזרה ובלי לסכן את האדם, תיעוד בווידאו עשוי לסייע לרופא. אין להתקרב באופן שמפריע להגנה על האדם או להזעקת צוות רפואי.

בדיקת EEG

EEG מתעדת את הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המונחות על הקרקפת. הרופא עשוי להפנות לבדיקה בתנאים שונים בהתאם לאופי האירועים ולשאלת הבירור.

תוצאה תקינה אינה שוללת אפילפסיה, משום שפעילות חריגה אינה בהכרח מופיעה בזמן ההקלטה. את התוצאה יש לפרש יחד עם התיאור הקליני וממצאי בדיקות אחרות.

דימות ובדיקות נוספות

MRI מוח בוחן את מבנה המוח ועשוי לזהות שינויים שיכולים להיות קשורים להתקפים. בדיקות דם עשויות לסייע בזיהוי מצבים כמו הפרעה ברמות הסוכר או המלחים, שיכולים לגרום לפרכוס.

בדיקות נוספות, ובהן בדיקות גנטיות או הקלטות EEG מסוגים שונים, נשקלות לפי המקרה. להרחבה על מטרת הבדיקות ועל ההכנה אליהן, ראו אבחון אפילפסיה.

טיפול ומעקב

הטיפול נקבע לפי סוג ההתקפים, גיל המטופל, מחלות הרקע ותרופות נוספות שהוא נוטל. בחירת התרופה והמינון נעשית בידי הרופא המטפל.

אין לשנות מינון או להפסיק טיפול על דעת עצמכם. שינוי פתאומי עלול להשפיע על השליטה בהתקפים, ולכן כל התאמה צריכה להיעשות בתיאום עם הנוירולוג.

במעקב בוחן הרופא את דפוס ההתקפים, תופעות הלוואי והשפעת המצב על חיי היום יום. יומן התקפים מסודר יכול לספק תמונה מדויקת יותר מהסתמכות על הזיכרון בלבד.

המסלול הפרטי בישראל למעקב אחר חולה אפילפסיה

מעקב פרטי מאפשר לבחור נוירולוג ולקבוע מול המרפאה את אופן הייעוץ והמשך המעקב. גם כאשר פונים באופן פרטי, חשוב לשמור על רצף מידע בין הנוירולוג, רופא המשפחה וקופת החולים.

לפני קביעת תור כדאי לברר:

• מה כולל הביקור
• האם המרפאה מפנה לבדיקות או מבצעת אותן במקום
• מהי עלות הייעוץ וכל שירות נלווה
• האם קיים הסדר עם הביטוח המשלים או עם ביטוח פרטי
• כיצד מועברים לרופא מסמכים ותוצאות קודמות
• כיצד מתנהל המשך המעקב

אפשר לפנות למרפאה בטלפון או באמצעות טופס מקוון. זמינות התורים ונהלי הקבלה תלויים במרפאה, ברופא ובאזור, ולכן יש לקבל את המידע ישירות מנותן השירות.

לפני הביקור מומלץ לרכז סיכומי מיון, מכתבי נוירולוג, רשימת תרופות ותוצאות EEG או MRI קודמות. כדאי להכין גם תיאור קצר של האירועים ושאלות שחשוב לכם להעלות בפגישה.

עמוד בדיקת EEG פרטי מפרט מה כדאי לברר לפני הזמנת הבדיקה. בעמוד נוירולוג מומחה אפשר לקרוא על קביעת ייעוץ נוירולוגי, ואם כאבי ראש או מיגרנה הם חלק מהתמונה, עמוד מרפאת כאב מיגרנה מציג מידע נוסף בנושא.

המסלול הפרטי אינו מחליף בהכרח את השירותים הניתנים בקופת החולים. לפני קבלת החלטה כדאי לבדוק מול הקופה, הביטוח והמרפאה אילו שירותים, החזרים ומסמכים רלוונטיים למצבכם.

שאלות נפוצות על חולה אפילפסיה, אבחון וזכויות

אילו זכויות עשויות להיות רלוונטיות בישראל?

זכויות רפואיות, תעסוקתיות וסוציאליות נבחנות לפי מצבו של האדם ולפי תנאי הגוף המטפל בבקשה. יש לבדוק ישירות מול קופת החולים, ביטוח לאומי או הגוף הרלוונטי אילו מסמכים נדרשים ומהם תנאי הזכאות.

מסמכים שעשויים להיות שימושיים כוללים סיכומים רפואיים, תוצאות בדיקות, רשימת תרופות ותיאור השפעת ההתקפים על התפקוד. הנוירולוג יכול לספק תיעוד רפואי בהתאם לממצאים ולמעקב.

האם אפשר לנהוג, לעבוד וללמוד עם אפילפסיה?

אנשים עם אפילפסיה יכולים ללמוד ולעבוד במגוון מסגרות, אך ההתאמות תלויות בסוג ההתקפים, בשליטה בהם ובמאפייני הפעילות. בעבודות הכרוכות בנהיגה, בגובה, במים או בציוד מסוכן נדרשת הערכת סיכון רפואית מתאימה.

בנושא נהיגה יש לקבל הנחיה רפואית ולבדוק את הדרישות הרשמיות החלות על המקרה. אין לחזור לנהיגה על סמך תחושה אישית בלבד לאחר אירוע דמוי פרכוס.

מה ההבדל בין סוגי אפילפסיה?

סוגי האפילפסיה נבדלים באזור שבו מתחילה הפעילות החשמלית, באופן שבו היא מתפשטת ובתסמינים הנלווים. ההבחנה משפיעה על הבירור ועל בחירת הטיפול.

במאמר על סוגי אפילפסיה אפשר לקרוא על המיון ועל המאפיינים של סוגי ההתקפים.

אילו בדיקות עושה נוירולוג בחשד לאפילפסיה?

הבירור מתחיל בשיחה על האירועים ובהערכה נוירולוגית. לפי הממצאים עשוי הרופא להפנות ל-EEG, לדימות מוחי, לבדיקות דם או לבדיקות נוספות.

במאמר על בדיקות נוירולוג מוסבר מה כוללת הבדיקה הנוירולוגית וכיצד מתכוננים לפגישה.

האם קיימות אפשרויות טיפול מעבר לתרופות?

במקרים מסוימים נשקלות אפשרויות שאינן טיפול תרופתי בלבד, ובהן טיפולים כירורגיים או שיטות אחרות המותאמות למקור ההתקפים. ההתאמה מחייבת בירור במרכז רפואי המתמחה באפילפסיה והערכה של צוות מקצועי.

מידע נוסף מופיע במאמר על ניתוח אפילפסיה חדש. לקריאה על נושא נוירולוגי אחר אפשר לעבור למאמר פרקינסון סיבות.

עמוד הבלוג מרכז מאמרים נוספים על מערכת העצבים. אם הופיע אירוע החשוד כפרכוס או חל שינוי באפילפסיה מוכרת, יש לפנות לנוירולוג, ובמצב חירום לחייג למוקד 101.